כוחות השעמום פרק 1

מכנסי הג'ינס שאליוט לבש היו משופשפים בלי קרעים אך נראה היה כשקפץ מהגדר שיהיה לו כאלה, הוא לבש גם חולצה שחורה מקושקשת ומעליה קפוצ'ון לבן עם איורים.
"וחוץ מזה הלוואי והיה כאן איש זאב" אמר אליוט לחבריו שהיו עדיין מבוהלים, אבל אליסה לא בדיוק היא נתנה לקורט כובע כמו לאליוט שקנתה איתו מהשוק לפני יומיים, ולא שכחה לתת גם לכולם.
"אני איתך אחי" אמר קורט ושם יד על כתפו של אליוט.
"אני דווקא מעדיפה ערפדים, הם חתיכים" טענה מיה.
"כן…וגם אוכלים אחרים" הזכיר לה אליוט.
"למה? אני מעדיף ערפדים כמו שמיה אומרת" הגן עליה ג'ון והם נתנו 'כיף'.
"טוב, לא באנו לכאן בשביל לריב, באנו לכאן בשביל ללמוד" עצרה גלוריה את המריבה העומדת להתחיל, כולם הסכימו והלכו בחיוך של צחוק לעבר הכיתה.
המורה התעכבה לרגע שלא כהרגלה המגונה להגיע בזמן, אז הבנות הלכו כרגיל לעבר המראה לראות איך נראה עליהם הכובע החדש.
ג'ון היה עסוק בלקשקש על הכובע ואליוט וקורט דיברו על המשחקים החדשים שיצאו וגם על האייפון של אליוט שקורט הבטיח לפרוץ לו.
"מצב חרום! קוד אדום! המפלצת בדרך לכיתה!" צעק ג'ייקוב ברחבי המסדרון תוך ריצה מטורפת לכיתה כשכולם אחריו…
"בוקר טוב תלמידים!" קידמה גברת סוזן בקריאת הבוקר הרגילה.
"בוקר טוב גברת סוזן…" דקלמו הנערים.
'היום הרגיל והמשעמם התחיל' זאת היתה המחשבה הראשונה לכל נער שאי פעם למד בכיתה הזאת ועוד עם גברת סוזן…
הם למדו כרגיל ורק לאחר זמן די ממושך התריע הצלצול שהשיעור הראשון נגמר.
אליסה בינתיים עשתה לעצמה פרנץ' כשלפתע קרין צעקה במנגינה מעצבנת של משתפית "המורה! אליסה שוב עושה פרנץ'" והצביעה עליה.
"אליסה?!" אמרה המורה בפליאה.
"מה? אני לא עשיתי כלום! מקודם…" ואז המשיכה במלמול בתוספת גרוד קל בעורף ובזהירות יתרה על הפרנץ' "התחלתי רק עכשיו".
"לא נכון! היא משקרת! היא גם אתמול עשתה והבלגתי…" הסיתה קרין את המורה.
"טוב… אין לי ברירה, לכי לריתוק" אמרה המורה בקול רחמני.
"אבל…" אליסה נקטעה בידי המורה ששינתה את קולה להחלטי וטיפה נרגז "אין ויכוחים! צאי לריתוק!" הצביעה לכיוון הדלת בידה הארוכה והמטופחת, ולאחר הוסיפה "בלי דיבורים!" אליסה יצאה בכעס מהכיתה והמורה המשיכה בשיעור.
"וגם אליכם אני מדברת!" צעקה על אליוט וקורט שמתחילת השיעור לא הפסיקו לפטפט.
שש פרצופים כועסים הסתכלו על קרין המצחקקת במבט של 'נראה מי יצחק אחרון' הכי קרוב אליה היה ג'ון, היא שמה לב שהוא מסתכל עליה ושלחה לעברו חיוך תוך התעלמות ממבטו הכועס, הוא נפנף אותו בבוז ומאז עד סוף השיעור לא הפסיקה קרין להסתכל עליו.
בהפסקה ישבו ששת הנערים על הספסל הקבוע שלהם וחיכו לשביעית שהשתחררה מריתוק.
"הלוואי שהחפרפרת בעלת האף הארוך תעלם! פשוט 'פוף' ולא נראה אותה יותר!" אמרה אליסה בתקווה שזה יתקיים יום אחד.
"אם מדברים על החמור…והנה הוא מגיע" אמר ג'ון שהסתכל על קרין המתקרב ששוב שלחה חיוך לעברו.
"היא מחב-בת אותך!" אמרה פנלופי שישבה לידו ונתנה לו דחיפה קלה עם המרפק.
"ותיראי איך היא מתבאסת" השיב לה ג'ון שהחזיק את ידה וישב בזווית שלקרין נראה שהוא נותן לה נשיקה, היא עשתה פרצוף מבואס והלכה ברוגז משם כשכל החבורה צוחקת מאחריה.
"תודה ג'ון" אמרה אליסה כשהיא מתפוצצת מצחוק.
"אין בעד מה, וסליחה פנלופי אבל הייתי חייב" אמר ג'ון וסימן לפנלופי לתת לו כיף, היא נתנה לו בכוונה חזק וזה היה הפעם של פנלופי להתפוצץ מצחוק, לעומת זאת מיה שישבה יותר לכיוון השני לא צחקה והיא ממש לא אהבה את המחשבה שג'ון ופנלופי היו ביחד.
המשך היום עבר בשעמום טוטאלי עוד יותר וקרין כל פעם מצאה על מה להוציא את אליסה, קורט, אליוט ובמיוחד אבל במיוחד את פנלופי שהעזה לחשוב על לתפוס את ג'ון.
בסוף היום כולם אמרו להתראות וקבעו להיפגש ביום למחרת שהוא חופש.
קרין נפנפה לג'ון שאפילו לא הסתכל עליה לרגע 'יום יבוא ואתה תהיה שלי' עלתה מחשבה בראשה.
כולם הלכו הביתה בתקווה רבה שיום המחרת יהיה יותר כיף מהיום.
רק המבנה של התיכון נשאר דומם ליתר דיוק במקום תיכון אפשר לקרוא לו 'בית מלון לציפורים מסכנות' וגם הוא כמו האחרים מצפה ליום משעשע של…שעמום טוטאלי.

שמש חורפית זרחה במרום ושלחה את קרניה לכל עבר. ציוץ הציפורים הרגיל נשמע ברקע רק קרוב יותר, קורט עדיין היה מנומנם והוציא פה ושם כמה מלמולים שנשמעו כמו "אמא… עוד רגע.. חופש היום…" ואז בא גם "בסדר! אמרתי שאני יקום אז אני יקום!" ואז בא קול עצבני ונסער "בסדר! קמתי! אני ער!" הוא פקח את עיניו ובמקום לראות את חדרו ולשמוע את צעקות אימו כמו שחשב שיהיה הוא ראה רק יער, עץ, נהר קטן ורדוד שבמימיו נחו שני כובעים רטובים ואדומים כמו בטיול רומנטי, ו…עץ ועוד עץ ועוד אחד וכל מה שלא נחשב בגדר החדר שלו.
לפתע קלט את אליוט, יותר רחוק ממנו אבל עדיין היה שם.
קפיצה אחת וכבר הוא היה לידו מה שהפליא אותו ועוד יותר היה זה שאליוט כמוהו לבש בגדים קרועים עם חורים כאילו מישהו מתח אותם יותר מדי או קרע אותם.
הוא נתן לאליוט סתירה מרוב בהלה ושניהם צרחו מרוב הלם, מה שגרם להם לתפוס את הפלאפון ולחייג אל השאר.

השמש המלטפת ליטפה גם את ג'ון, הוא קם ממיטתו והרגיש די ערני עם המון המון מרץ, אבל רעב גדול תקף אותו מה שהפריע לו ביותר כי הוא לא היה רעב רגיל, הוא היה רעב מאוד, כל כך רעב שהיה יכול לטרוף דוב שלם וזה לא רק ביטוי…
הוא בא לשטוף פנים וראה מישהו אחר במראה, מישהו די יפה שהזכיר אותו מעט אבל יותר יפה ממנו. מה שהרס את הקטע וגרם לג'ון לצרוח היה שחולצתו הלבנה שאהב הפכה לאדומה כדם בגלל…דם!
הוא הושיט את ידו בזריזות וחייג לאחרים שיחה משותפת.
למזלו ביתו היה ריק כי כולם הלכו בלעדיו לטיול כי אמר שיש לו תוכניות (והם לישון)…

צלצול הפלאפון של מיה הקפיץ אותה מהמיטה, היא לקחה אותו ובאה לענות אך כשהגניבה מבט למראה הדבר היחיד שקרה היה שהפלאפון נשמט מידה וצרחה איומה מפיה שנשמעה עד סוף הרחוב.
במראה היתה נערה מעלפת שחולצתה מלאה בדם וליד מיטתה היתה מונחת גופה של דוב ענקי וכשהריחה אותה זה עשה לה תאבון ובישרה על ארוחת הבוקר שלה…
ושוב מרוב בהלה הרימה את הפלאפון שלה והתקשרה לאחרים… דחוף!

השעון המעורר הקפיץ את אליסה ממיטתה, 'יואו כבר רבע לתשע ואני צריכה להיות שם בתשע! איך אני יספיק?' היא אוהבת להתארגן הרבה זמן ודווקא היום היא קמה מאוחר.
היא פתחה את הארון הלבן ובאה לשים את החולצה האהובה עליה אך היא נפלה על הריצפה כאילו שאליסה בלתי נראית, היא רצה מהר למטה ולקחה את הפלאפון שלה שמונח על השולחן מאז אתמול וקראה בקול בכייני "אמא! אני לא מצליחה להתלבש" אך אין תגובה מאמא רק שאלה שהופנתה לעבר אביה "ראית את אליסה מותק?", "לא, ואת?" ענה אביה ושאל את אחותה הגדולה שבאה לצאת מהדלת, "לא" ענתה ואחרי הרהור קטן הוסיפה "רגע, נראה לי שהיא אצל אחד מהחברים שלה, היא סיפרה לי שיש להם תוכניות חוץ מלהשתעמם" , "אוקי, נתראה מאמי, תבלי" אמרה אמא והלכה להתקשר לגלוריה, אליסה שהבינה שמשהו לא בסדר התקשרה אל חבריה מהר יותר.

כל ארבעת הנערים שקמו ליום מוזר קראו לאלה שהיו כבר בדרך למקום המפגש שקבעו…
הם השמיעו צרחה אומללה שאמרה 'אנחנו חייבים להיפגש, עכשיו!'
את העכשיו הדגישו ככל שיכלו ואליסה הוסיפה "גלוריה, כשאמא שלי מתקשרת אלייך תגידי שאני אצלך, בסדר? ביי" הם ניתקו ביחד.
אליסה נשארה מופתעת על זה שמשפחתה לא מצליחה לראות או לשמוע אותה אך חבריה כן, היא לא נתנה לזה להטריד אותה וחטפה את הכובע האדום ורצה כמו כולם למקום המפגש ביער…