כוחות השיעמום פרק 5

מול קורט, פנלופי ואליסה שכב סת שרוע על האדמה, חולצתו האפורה היתה קרועה במותנו הימנית. ידיה של גולריה היו אדומות מרוב דם שניסתה לעצור לסת.
"מה קרה?" קראה אליסה והתכופפה.
"נראה כמו…" אמרה גלוריה ולא הספיקה להסים מרוב בכי.
אליוט שהשלים אותה לקח צעד אחורה ואמר "נשיכה"
"לא, לא… לא אליוט" אמר קורט וניסה לא לחשוב על הגרוע מכל.
"כן קורט" אמר אליוט בקול מצטער "גלוריה אני ממש מצטער לספר לך ש…" אמר כמספיד מישהו.
"חבריך הקט נהפך ל…" הוא עצרועשה עצמו מנגב דמעה בלתי נראת "איש זאב".
"מה??" צעקה גלוריה המעוצבנת וקמה מהרצפה.
"תסתכלי" אליוט הצביע לעבר הפצע של סת שעד לרגע בכה דם, הפצע לאט לאט התחיל להעלם.
גלוריה לא הבינה "אה?" ואז פרצה בכעס "מה עשית לו?" היא נתנה לאליוט מכות בחזה ודמעות זלגו מעינה. אליוט חיבק והרגיע אותה "לא!!" היא צרחה ורצתה לברוח אך הוא תפס אותה חזק "לא התכוונתי"
הוא אמר "לא ידעתי מה אני עושה, זה לא היה בשליטתי! זה היה בירח מלא כשנהפכתי לזאב".
לפתע שתי עיניים ירוקות נפתחו בבהלה, גלוריה רצה אל סת "הכל יהיה בסדר! ביבי" היא ליטפה את לחיו, הוא תפס את ידה "מה אני עושה כאן?" וכששם לב לכל השאר תיקן את עצמו "מה אנחנו עושים כאן?" והדגיש את 'האנחנו'.
"סתוש! אל תלחץ ממה שאני עומדת להגיד לך, בסדר?" אמרה בקול לחוץ שמנסה להרגיע את עצמה ואותו.
"אוקי" אמר סת בחשש.
"אתה…" אמרה גלוריה בלי רצון.
"אתה נהפכת לאיש זאב" אמר אליוט כי התעצבן על הדרמטיות של גלוריה.
"קווול!! אתה רציני או שאתה עובד עלי כמו תמיד?"
"לא אחי, אני הפכתי אותך" אמר בחפיפות.
"טנקס מן!" סת קפץ על רגליו ונתן לאליוט 'כיף'.
"אתה לא עצבני או מפחד מזה?" שאלה גלוריה מופתעת.
"רק אם זה היה מישהו אחר אבל זה בסדר הוא אחי" הוא שם את ידו על אליוט והצביע עליו, אליוט ציחקק.
"טוב.. אם לך זה בסדר אז גם לי" אמרה גלוריה חיככה בגרונה, קמה מן האדמה וניקת את עצמה.
"אהה.. איפה ג'ון ומיה?" שאל סת והסתכל מסביב.
"הם הלכו כי מיה נפצעה וג'ון עוזר לה" אמרה אליסה ומרחה את הקטע של 'ג'ון'.
"אוללה ג'ון ומיה" אמר בקול מצחיק, כולם צחקו.
"שוט" אמרה פנלופי שהסתכלה בשעון "כבר 9:00"
הצחוק הפך לריצה מטורפת לבית הספר, סת הלך לכיוון הבית שלו כדי להחליף בגדים.
"פווו" יצאה אנחת רווחה מפיהם כשנכנסו לכיתה.
"אווו… שלום אליסה" אמרה גברת סוזן "איפה היית?" קולה היה מצחיק.
"אהה. שכחתי לקום פשוט המיטה פחדה שאני יעזוב אותה… אז שמרתי עליה" אמרה וגירדה בראשה בפליאה 'איך לעזאזל רואים אותה?'
כול הכיתה צחקה וקרין שמחה שיהיה לה מה לעשות עכשיו בשיעור כשאליסה ישבה במקומה, קרין שמה לב שג'ון לא הגיע כי המורה קראה בשמו אבל אף אחד לא ענה, המורה ביקשה מפנלופי להתקשר אליו.
"אליסה" לחשה קרין לעברה.
"מה?" לחשה אליסה בחזרה כשכולה מרוגזת.
"איפה ג'ון?"
"אהה…" חשבה לרגע וחיוך עלה על פניה, היא הורידה אותו כשהסתכלה על קרין.
"הוא יחד עם מיה, הם לקחו יום חופש ביחד.. נכון מוזר?"אמרה ובלעה את צחוק שעמד לפרוץ בכל רגע.
קרין לעומת זאת הוציאה קרניים 'אני חייבת להוריד את מיה מדרכי ואז אף אחד לא יעצור אותי' חשבה לעצמה.

"רוצה לאכול?" שאל ג'ון את מיה כשהגיעו לביתה, הוא השכיב אותה על המיטה והתכונן ללכת למרפאה ולקנות תחבושות כדי לחבוש את השריטות שלה.
"כן אבל מאיפה תשיג דם?" שאלה בשיעול.
"אני אדאג לזה" הוא קרץ לה עין וחזר לאחר כמה זמן עם שתי שקיות בידיו,הוא חבש לה את הפצע והביא לה כוס עם קש, כשתת עיניה נהפכו לאדומות.
מיה הסתכלה על ג'ון וקלטה שעיניו אדומות, היא עצרה ושאלה "מאיפה השגת את זה?" היא הניחה את הכוס החצי ריקה על השידה שליד המיטה.
"תרומות דם" הוא חייך.
"לא יודע עם אמרתי לך את זה פעם אבל את יפה" היא חייכה והשפילה את מבטה, היא היתה נבוכה ולא האמינה שזה באמת קורה.
"ואווווו… רק עכשיו שמתי לב שיש כאן יותר אני משחשבתי… יש כאן יותר אני ממי שייך לו החדר" אמר ג'ון כדי להחליף נושא, הוא הכניס את ידיו לכיסי הג'ינס שלבש והתבונן על החדר שהיה מוצף בתמונות שלו.
"כן… אתה יודע…אתה יותר פוטוגני מכל השאר" אמרה וצחוק קטן הצליח לצאת מפיה.
"למה יש לי הרגשה שזה לא בגלל זה?" הוא התקרב אליה, נתן לה נשיקה על המצח והתישב לידה על המיטה.
"הייי..זה היה כשהיינו בים לפני שבוע" שינה שוב נושא.
"אה.. כן" היא הסתכלה הצידה מבוישת וחיוך קטן עלה על פניה, הוא ראה אותו וחייך גם הוא.
הוא צחק והיא שמעה את זה.
"היי"
"מה?" הוא המשיך לצחוק בגלל המבט התמים שעשתה.
"למה אתה צוחק עלי?" היא תמנה את ראשה בכרית כשהסתובבה ושכבה על הבטן.
"סליחה פשוט הפרצוף שלך חמוד מידי" הוא צבט את הלחי שלה, היא תפסה את ידו וניסתה להוזיז אותה.
"זה כואב" אמרה בקול מצחיק בגלל הצביטה, הוא לא עזב "הפצע" אמרה בקול די חזק כדי שיעזוב.
מה שהוא לא ידע שזה יתרפא לה כבר.
"אהה סורי.. את בסדר?" הוא נבהל.
"כן" היא עדין החזיקה את ידו שלפני רגע צבטה אותה, שניהם יסתכלו את על השני. הוא סידר לה את הפוני שבא על פניה.
"טוב… אז כדאי שאלך לבצ'פר" אמר שוב כדי להחליף נושא בגלל האווירה המתוחה.
"כן, כדאי"
"את תסתדרי פה בלעדי?"
"כן… רק תביא לי שעורי בית"
"סבבה" הוא קם מהמיטה ובא לצאת מהחדר אבל נעצר וחזר, הוא נתן לה נשיקה על הלחי וקפץ מהחלון. כשיתרחק מעט צעקה מיה מרוב שמחה.

ג'ון הגיע לכיתה בדיוק כשנשמע הצלצול להפסקה וקרין נשפה לרווחה.
"נווו.. אז איך הלך?"קרצה לו פנלופי ואליוט נתן לו דחיפה בכתף ושם את ידו עליו.
"הלך מה?" ענה ג'ון מופתע.
"אתה יודע… הייתה עם מיה לבד" פנלופי הדגישה את 'הלבד'.
"אני לא יודע על מה אתם מדברים" אמר ג'ון ודחף את אליוט מכתפו מרוב הדחיפה החזקה אליוט נפל על הרצפה.
"אליוט" ג'ון נבהל ועזר לו לקום.
"כן כן אני בסדר אבל מה איתך?" אמר אליוט ושפשף את ראשו.
-"ג'ון תתקרב לפה שנייה" אמרה גלוריה וג'ון עשה כדבריה.
-"מה?" שאל.
-"מה זה מה? מה לעזעזל שתית?"
-"אהה" הוא התקרב עוד יותר ולחש לה משהו באוזן.
-"מה אתה מפגר???"
"מה קרה?" שאלו כולם.
"מה? גם מיה שתת" ניסה להגן על עצמו.
"תסתכל במראה" אמרה גלוריה ונתנה לו את המראה קטנה שלה, בתוכה הופיע ילד חתיך שעיניו בצבע אדום בוהק.
"אההה" הוא התרחק לאחור ושאל "מה עשית לי"
"זה לא אני זה אתה שתית.. וזה מה שקרה" אמרה גלוריה וכל השאר הבינו כבר לבד.
"טוב מה אני יעשה עכשיו?" שאל ג'ון חסר אונים.
"יש לי" אמרה גלוריה והוציאה קופסה קטנה וזרקה לו אותה, הוא תפס את הקופסה שעליה היה כתוב 'עדשות מגע בצבע כחול'.
"טנקס" הוא הלך לכיוון השרותים ששם כמובן יש מראה גדולה יותר.
-"מאיפה יש לך את זה?" שאל קורט.
-"אהה..סת נתן לי את זה כי הוא הלך לקנות משקפים וקיבל את זה במתנה"
-"יפה… מאיפה הוא קנה?"
-"תשאל אותו"
"אתם בטוחים שזה מסתיר משהו?" שאל ג'ון שחזר מהשרותים.
"כן! יפה לך עיניים כחולות" החמיאה לו פנלופי ואליסה הסכימה איתה.
"תודה" אמר ג'ון וחזר לשבת במקומו הקבוע.
"היי ג'ון! למה אתה לא עושה גרפיטי?" י'מעצבן" אמרה פנלופי ונתנה לו מכה קטנה.
"זה בגלל ש…" הוא עשה לה סימן עם היד שתמשיך אותו.
"שמיה הגיעה אל ליבו" אמר קורט בכל דרמתי.
"היי.. למה? למה להרוס" אמר אליוט "עד שהשניים התחילו לבנות את עתידם"
"מה הקטע לצחוק עלי?" שאל ג'ון וחיקה את עצמו בוכה.
"מי צוחק עליך? אנחנו צוחקים על מיה" אמר אליוט וכל החבורה התחילו לצחוק.
"טוב.. אני הולך לבדוק מה איתה" אמר ג'ון וקם ממקומו, הוא בא לפתוח את דלת הכיתה כששמע את קורט.
"'לבדוק' מה איתה" הוא סימן מכרעות.
ג'ון נעצר והסתובב "תמשיכו לצחוק, לפחות תעשו משהו עם עצמכם בשעמום הזה" אמר והלך לבקש אישור להשתחרר.
"רעיון טוב… היי חבר'ה" אמר אליוט והסתכל על החבורה "מה דעתכם להשתמש סוף סוף בכוחות שלכם במקום להשתעמם כאן?"
"ואוווהווו" צרחו כולם משמחה.
"טוב אז על מה חשבת?" שאלה אליסה.
"לגרום לכולם קצת צחוקים" הוא חייך חיוך שטני, כולם חייכו אחריו ויתקבצו כדי לשמוע על הרעיון של אליוט.
"טוב אז ככה…אני…" אליוט הסביר להם בפרוט על כל התוכנית.
"יאללה" אמרה גלוריה "בואו נביא לכיתה הזאת קצת אקשן" היא הרימה את ידה למעלה.
"קדימה" אמר קורט וכל אחד הלך לבצע את תפקידו.

גברת סוזן הלכה לכיוון הכיתה מיד בבוא הצלצול שלפתע מאחריה בא אליוט ושם עליה יד ובידו השנייה
שם לה על הראש כובע בצבע אדום.
-"היי המורה מה קורה?" אמר.
-"מר פריים, אתה מוכן בטובך להוריד ממני את ידך זה לא מכובד!"
-"טוב… סליחה.. לא התכוונתי, רק חשבתי שיהיה לך משהו מעניין לספר לי כמו תמיד"
הוא הוריד את ידו בסימן של קורט והלך לעברו.
"נוו.. גלוריה" אמר אליוט לגלוריה שהייתה בצידו השני של קורט.
"זה אמור לעבוד כבר" אמרה גלוריה בקול של 'מה אתה רוצה ממני?'
"אליוט" שמע קריאה מאחריו בקול מורתי חמוד.
"כן גברת סוזן" הוא הסתובב והיא שמה לו את הכובע בצורה מצחיקה על הראש.
"דבר ראשון תפסיק לקרוא לי גברת, תקרא לי סוזן, בבקשה! ודבר שני הכובע שלך נוח אבל אני עברתי את הגיל ובקשר לדבר המעניין שקרה לי, בוא נשתף את כולם בכיתה" היא דיברה כילדה בת 16, סנובית אם תנועות ידיים וכל הזמן הסתכלה על ציפורניה, היא תפסה בידו של אליוט והתחילה ללכת לכיוון הכיתה "אתם באים?" שאלה את קורט וגלוריה שעמדו המומים.
"נווו…אל תעמדו שם כמו חבורת גלמים, בואו לשמוע משהו מצחיק חבל'ז.." קולה היה בלתי ניתן לסרוב והם באו בעקיבותיה של סוזן.
כשנכנסו לכיתה כל תלמיד או תלמידה בלא יוצא מן הכלל פתחו את פיהם לרווחה.
"לפני שנתחיל אפשר להגיד משהו לאליסה?" שאל קורט "בפרטיות יותר".
"כן ברור מי אני שיגיד לך" סוזן צחקה צחוק שגרם לכולם להצטרף אליה "ו…קורט לך לפינה של החצר אף אחד לא ישמע אותך שם תאמין לי" היא שמה את ידה על ליבה כשאמרה 'תאמין לי' וגם עשתה פרצוף כזה שאומר 'אתה יכול לסמוך עלי'.
קורט סימן לאליסה לבוא איתו והם יצאו מן הכיתה.
"טוב, תקשיבי זה כך ברגע שאת מאושרת את כבר לא נהית שקופה ואת יכולה לשלוט בזה והכי קוול, את יכולה לקפוץ ממקום למקום" אמר קורט כשהגיעו לפינה של החצר "בגלל זה יכולת להתלבש"
"אבל חשבתי שיכולתי להתלבש בגלל שהכובע היה עלי?" אמרה אליסה מנסה להבין.
"גם אבל בעיקר" אמר.
"יואווו איזה כייף, זה יותר טוב משחשבתי, תודה קורט, אתה הטוב ביותר" היא קרצה לו עין.
"שמחתי לעזור" אמר קורט.
"טוב בוא.. נראה לי שהשיעור עומד להיות כייף" אמרה אליסה.
הם חזרו לכיתה שחיוך משתרע על פניהם וכל מי שהיה שם חייך עוד יותר.

בינתיים ג'ון ומיה יצאו לטיול בפארק.
"ת'אמת זה כמו דייט" אמר ג'ון.
"כמו דייט" הדגישה מיה.
"אז מה דעתך לצאת לדייט אמיתי?"
היא תפסה בקבוק של מים ושפכה עליו "מה דעתך על זה?" חיוך נמרח על פניה בצורה הטובה ביותר.
"מה דעתי אהה… מה דעתי" הוא רץ אחריה ותפס אתה בחיבוק אחורי כשגבה מופנה אליו והתחיל לדגדג אותה.
"טוב דיי.. בסדר, בסדר הבנתי מה דעתך נווו דיי" היא לא הפסיקה לצחוק ולהתחנן.
הם נפלו ביחד על הדשא והתחילו להתגלגל במורד הגבעה עד שנעצרו ויסתכלו על השמים הכחולים שקצת עננים בצבצו בהם.
"השמים יפים" אמרה מיה.
"בדיוק כמוך" החמיא לה ג'ון, היא שמה את ידה על פניו ושמה לב לעדשות מגע. הוא תפס בידה וצחק. לפתע יתקרב ג'ון אל מיה כשהוא עוצם את עיניו ונישק אותה, היא עצמה את עיניה שבהקו בזוהר אדום.