כוחות השיעמום פרק 4
ג'ון היה מוכן מהר לבית הספר, תוך כמה דקות היה שם וחיכה כרגיל לחבריו, חלפה חצי שעה והם לא הגיעו, הם בדרך כלל לא נוהגים לאחר, ג'ון התחיל להילחץ.
"איפה מיה? קדימה נווו… את חייבת להגיע כבר…" מלמל לעצמו. תפיחת יד על כתפו הקפיצה אותו.
-"זאת רק אני" אמרה גלוריה "ראית את קורט וכל השאר?"
-"רציתי לשאול אותך את אותו הדבר"
-"הם לא עונים לטלפונים"
אחרי כמה דקות נשמע צילצול הפלאפון של גלוריה "זאת אליסה" אמרה לג'ון והמשיכה את השיחה.
ג'ון שם לב לפנלופי המתקרבת "היי פנלופי" קרא לעברה ורץ הכי לאט שיכל כדי לא לעורר חשדות.
-"היי ג'ון….מה קרה?"
-"ראית את כולם חוץ מגלוריה?"
-"לא… חשבתי שהם כאן" עכשיו גם פנלופי נראתה מודאגת.
הם הלכו לעבר גלוריה שבדיוק סימה את השיחה.
"אל תשאלו! אליסה מצאה דרך להחליף בגדים והיא אמרה שהיא כבר באה והיי פנלופי"
"גלוריה!" גער בה ג'ון.
"גם היא לא ראתה אותם" ענתה לשאלה שלא נשאלה.
"טוב… אז מי ראה אותם בזמן האחרון?" שאלה פנלופי.
"אני…אתמול בלילה…" אמר ג'ון ונזכר במשהו "תבואו למקום המפגש ותודיעו לאליסה" אמר ונעלם.
"מה קרה לו היום?" שאלה גלוריה את פנלופי שהחזירה לה סימן שאלה.
כשג'ון הגיע לבית של מיה אליוט וקורט כבר היו ערים, הוא נכנס דרך החלון לחדרה של מיה.
"אהההה!!!" צרחו השניים המבוהלים.
"איפה מיה??" שאל ג'ון בתוקף.
"לא יודעים" ענו ביחד.
ג'ון רץ לכיוון הדלת ובמהירות פתח אותה, הוא התחיל לחפש בכל הבית עד שמצא אותה על המיטה של הוריה, היא נראתה חלשה וחולה ולא הפסיקה להשתעל. הוא הרים אותה בידיו וחזר לחדרה.
"בואו למקום המפגש עכשיו!!" פקד ג'ון, כשאמר 'עכשיו' השניים כבר מרוב פחד החלו לרוץ.
במקום המפגש חיכו שלושת הבנות ואחריהם הגיעו מבוהלים קורט ואליוט.
"איפה הייתם? דאגנו!" אמרה אליסה בשם כולם "ולמה יש לך תחבושת על היד?" היא התקרבה לעבר אליוט והורידה לו אותה, לא נשאר זכר לפצע.
"ת'אמת שאין לי מושג!" ענה תוך כדי התנשפות מהריצה. ג'ון ומיה בידיו הופיעו לפתע מאחריו.
"מיה" צרחה גלוריה ורצה אליה כמו פנלופי ואליסה שצרחו ממש אחריה. הם יסתכלו על הפנים שלה היו לה שריטות גדולות ועמוקות על הלחי, ג'ון הניח אותה והשעין את ראשה על סלע.
"מה קרה?" שאלה פנלופי את ג'ון שכנראה הוא היחיד שיביא לה תשובה.
"אני לא יודע" אמר מודאג ולחץ על ראשו בידיו משני הצדדים, הוא הלך אחורה והתרחק, עניו שינו צבע ודמעה החליקה על לחיו "אני יצאתי לבדוק מה אם אליוט וקורט כי היה ירח מלא ולא נרדמתי כי אני ערפד ומיה הצטרפה אלי, חשבתי שזה יהיה כייף ואז מצאנו אותם בבית הנטוש ואליוט…. יתחרפן וקורט לא הפסיק להרביץ לי עד.. שהיא עצרה אותו ואני לא יכולתי כי.. כי.. החזקתי את אליוט ואז קשרנו אותם כדי…שלא יזיקו לאף אחד והיא…" הוא גמגם בין פעם לפעם מרוב לחץ להיזכר.
"היא… אמרה שעדיף שתשגיח עליהם בבית שלה ואני כמו דפוק הסכמתי" הוא דפק את ראשו בעץ. העץ נשבר.
"טוב.. הכל בסדר אוקי? תרגע! זה מה שחסר לנו עכשיו שגם אתה תיפגע" גלוריה ניסתה להרגיע את ג'ון שעוד רגע הורס את העולם. אליוט תפס אותו בחיבוק דוב "ניסית לעשות את הדבר הנכון, לעצור אותנו" לחש לאוזנו.
העינים החומות של מיה נפתחו ושוב השתעלה בחוזקה. "מה קרה?" שאלה והתחילה לקום. ג'ון השתחרר מהאחיזה של אליוט ורץ אליה.
"הכל בסדר" אמר וניסה לא לצעוק "מה קרה לך אתמול בלילה?"
"אהה… מה אתה רוצה לדעת?" שאלה.
"נתחיל עם זה" הוא התחיל לאבד את סבלנות והצביע על הלחי שלה.
היא מיששה אותה וקלטה את השריטות "זה..זה…" גמגמה, היא הסתכלה על קורט וג'ון קלט את זה, קורט שהבין שמדובר עליו, לקח צעד אחורה ועשה פרצוף של 'אני לא כאן'. ג'ון בא להתנפל עליו אך מיה תפסה בידו וחזרה על המילים שאמרה אתמול בלילה "הוא לא מודע למה שהוא עושה" היא השתעלה שוב ואז המשיכה כשעדין החזיקה בידו "אבל לא יקח לזה הרבה זמן להתרפות".
ג'ון בגלל השיעולים הכבדים לא שמע את המילה 'לא' וחשב מה שחשב ונעלם כשדמעות מבצבצות בעיניו.
גלוריה התכופפה למיה ושאלה "את צריכה עזרה?"
"להגיע בחזרה הביתה" המשיכה כשחיוך קטן נראה על פניה.
"זה בסדר, גלוריה תלכי לבית הספר, אני כבר יטפל בה" אמר ג'ון מאחריה, הוא הספיק להחליף בגדים.
"טוב.. אז נתראה אחר כך" אמרה גלוריה אחרי שנתנה חיבוק למיה.
גלוריה שמה לב שפנלופי בוהה ולכן תפסה בידה וגררה אותה איתה.
"מה?" אמרה פנלופי וניסתה להביט מעבר לכתפה של גלוריה.
"אנחנו צריכות ללכת" אמרה גלוריה וסימנה עם ראשה 'כדי להשאיר אותם לבד'.
"אבל זה כל כך רומנטי… אני רוצה לראות…" אמרה פנלופי בעקשנות אבל גלוריה קטעה אותה ולא התייחסה לדבריה "חבר'ה אתם באים? הלימודים כבר התחילו, זוכרים?".
"אהה.. נכון" נזכר קורט, שם את ידו על מצחו ומשך אחריו את אליוט שגם הוא רצה להישאר כמו פנלופי, אליסה באה בעקבות אליוט.
ג'ון הסתכל על חבריו המתרחקים באטיות וגיחך, הוא החזיק את מיה בשתי ידיו ונעלם מהמקום. העלים היבשים שהיו על הרצפה עפו באוויר מרוב המהירות ורק אז אליוט התחיל לצחוק בקול רם.
"מה קרה?" שאלה פנלופי.
"כן…מה כל כך מצחיק אותך?" הוסיפה אליסה.
"זה בגלל התמונות שראינו בחדר של מיה" ענה קורט במקום אליוט שלא יכל לדבר מרוב צחוק.
"תמונות של מי?" שאלו שתי הבנות יחד.
"של מי… של מי… כל החדר שלה .. בכל חור תמצאי שם תמונה של ג'ון…חחחח… היא פשוט מטורפת על הבחור" אמר אליוט כשלקח הפסקה בין פעם לפעם מצחוקו, קורט צחק בלי הפסקה.
"מה????" שאלו שלושת בנות יחד ויסתכלו אחת על השנייה.
"כן, זה בערך איך שאנחנו הגבנו כשהתעוררנו בחדר שלה" אמר קורט שנרגע, אליוט הלך לצד כדי לנשום אוויר ולהרגיע את צחקו שהפך למצב כפית.
"אף פעם היא לא סיפרה לי את זה" אמרה אליסה מופתעת.
"גם לי לא" אמרה גלוריה.
"אף פעם לא חשבתי על זה ו… יוווו שיט! אם הייתי יודעת אז… ובגלל זה היא יואאאווו אני חייבת לבקש ממנה סליחה איזה שיט!" פנלופי מלמלה ולא הפסיקה לקלל, היא שמה את ידה על מצחה ושפשפה אותו.
"טוב שום מילה לג'ון או מיה בנושא" נעמד קורט מולם "היא תתעצבן עוד יותר עלי, לא מספיק ג'ון עכשיו גם מיה, אני ימות!"
"מה?" שאלה אליסה ועשתה פרצוף מוזר.
"מה מה? את יודעת מזה ששני ערפדים עלי ואני כולה איש זאב אחד" קורט נשמע מודאג.
"לא זה" אמרה אליסה שוב בקול מוזר עוד יותר מהקודם.
"אז?"
"למה שג'ון יהיה מעוצבן עליך? מה עשית לו?" שאלה גלוריה בשם שלושתן.
"לא לו, למיה" קורט דיבר בקול שקט ולא מובן "אני הרסתי לה את הפרצוף כשהייתי זאב" את 'הזאב' בקושי שמעו "לא ידעתי מה אני עושה, גיליתי את זה מאוחר יותר שזה הייתי אני"
"ששששש" השתיקה אותו גלוריה "שמעתי משהו"
"זה בא משם" אמר אליוט והצביע לצד ימין "חכו פה, אני ילך לבדוק מה זה" הוא לא חיכה לתגובה ותוך כמה דקות חזר מבוהל.
"חברי יש לנו בעיה! גלוריה שלך בעיקר" גלוריה המודאגת רצה אחריו, האחרים נשארו עם סימני שאלה והתחילו לרוץ רק אחרי ששמעו את גלוריה צורחת "סת!!!!!!"
תגובות (1)
חחח