כוחות השיעמום פרק 3

'תלין תלין תלין' צעק השעון המעורר של כל נער כאומר 'הבטחת שתקום ולא קמת, הבטחת שתקום ולא קמת! הבטחת!' והוא ממשיך לצעוק עד שנותנים לו כפה שאומרת ' בסדר! אמרתי, עשיתי' אז קמים ומתחילים להתארגן.
אך לאליוט וקורט יש שעון מסוג אחר, שעון שנקרא 'לגעת במים הקפואים של הנהר ולגלות מולך את היער כשבגדיך קרועים' אבל הפעם הם הלכו לישון עם הבגדים הקרועים של אתמול אחרת יצטרכו ללכת עם אותם בגדים לבצ'פר, מה שלא רצו שיקרה.
שוב כמו בכל יום נפגשו כולם בשער בית הספר וגלוריה נראתה שמחה מתמיד, לא כמו שאמורה להראות שהולכת ללמוד.
"מה קורה?" שאל ג'ון "את נראת מאושרת…"
"זה קרה! זה קרה! איזה כיף זה קרה!" היא צהלה, רקדה וזימרה.
"מה קרה?" חזרה פנלופי על דיברי ג'ון.
"נהפכתי לקוסמת!!! תראו!!" היא אמרה בקול מבסוט עד השמיים והצביעה על פרח שעמד בצד.
כשהסתכלה עליו בעיניה שנצנצו בברק ורוד, הוא נהפך להיות יפיפה ומדהים.
"קוול!!!" אמרה פנלופי וחיבקה אותה "מזל טוב!"
"תודה אחותי!" היא קרצה לה עין כסימן של 'העזרה הגיעה'
"היי… ג'ון! אז איך בסוף סידרת את זה?" שאלה את ג'ון בלחישה כששמה לב שפניו החיוורות קיבלו צבע.
-"אההה… מיה איפרה אותי" אמר בקול חלש שבקושי נשמע, הוא לא רצה לפרסם את זה אפילו לא בין החבורה.
-"ממממם… ג'ון מתאפר" הגניבה לפנלופי, היא ידעה שהוא יכול לשמוע אותה.
-"היי!"
-"מה?"
-"שום דבר! רק הקול שלך מפריע לי וגורם לי חור באוזון"
היא באה לתת לו מכה אך הפעם הוא היה מהיר יותר וזז הצידה.
-"חכה, חכה אני עוד יחזיר לך"
-"אני בספק!" התגרה בה ג'ון.
היא הסתובבה כנעלבת, כששערה הארוך מתנופף והלכה לכיוון הכיתה שהחבורה בעיקבותיה.
הכי מפתיע היה שכל מי שעבר התיחס למיה וג'ון ואילו לאליסה 'שחסרה' אפילו המורה לא התענינה בהעדרה.
אליסה צעקה, קיללה אבל אף אחד לא התיחס אליה גם לא החבורה כדי לא להחשיד.
בסוף היום שוב כולם התיחסו למיה וג'ון ואמרו להם 'להית' כאילו היו חברים מאז ומתמיד.
"כל היום קרין לא מפסיקה להסתכל עלי" אמר ג'ון אחרי שקרין נעלמה מהאופק.
"בייבי אי לב יו, אי לב יו" שרה אליסה בציניות עם זיופים.
"שתקי!" התעצבן ג'ון.
"בסדר, בסדר אל תאכל אותי!" אליסה המשיכה לצחוק עליו.
"צודקת! אני באמת מתחיל להיות רעב, לא אכלתי כל היום" הוא שינה את צבע עיניו לצבע צהוב דבש והתקרב אליה, היא נסוגה לאחור כשראתה את ניביו, בכל צעד שלו קדימה, התרחקה צעד אחורה.
פרצופה התחלף מצחוק לפחד לעומתה ג'ון נשפך מצחוק.
"את באמת קנית את זה?!" שאל ג'ון וחזר למראהו 'הטבעי'.
"שתוק! י'דפוק! זה לא מצחיק" אליסה גערה בו.
"טוב.. יאללה תפסיקו רק סימנו ת'לימודים" אמר אליוט וניסה להפריד ביניהם.
"קצת צחוק לא יפריע לאף אחד" אמר ג'ון.
"טוב לי כן!" אמרה אליסה ושילבה את ידיה בסנוביות.
"כן… כשלא צוחקים עליך זה בסדר" אמר אליוט והסתכל עליה במבט מוכיח.
"חשבתי שאתה לטובתי" אמרה אליסה בפליאה וכול החבורה צחקה.
"טוב נתראה מחר" אמר ג'ון "את באה מיה?"
"כן" היא נפרדה ממחברותיה בחיבוק ונשיקה.
"ביי" אמרו שניהם ונפנפו לשלום.
גם קורט ופנלופי הלכו ואליוט רץ אחריהם לאחר שנפרד מאליסה.
"מה לא מחכים לי?" שאל אליוט כשהגיע אליהם.
"לא ביקשת" ענתה פנלופי.
"מתקבל" אליוט הנהן בראשו.
כשהגיעו לבית של פנלופי הם נפרדו ממנה והלכו ליער, ביתם החדש.
הגיע שוב אחר הצהרים אך הפעם הוא לא היה משעמם, גם לא לאליסה.
היא היתה עסוקה בלהציק למשפחתה בלי שידעו שהיא שם ואחרי זה, שכבר נהיה לה משעמם הלכה לנסות למצוא פיתרון ל'איך להחליף בגדים?'.
הגיע הלילה כולם הלכו לישון, חוץ ממיה וג'ון שניסה ללא הצלחה.
"אווווופ" אמר ג'ון כשנהיה לו משעמם מלשכב ככה במיטה כשהוא בכלל לא עייף.
הוא החליט ללכת לסיבוב כי עכשיו ליל ירח מלא ויש סיכוי לפגוש את קורט ואליוט בתור אנשי זאב והוא חייב לצלם את זה.
ג'ון התקרב לעבר החלון והתכוון לצאת דרכו כי פחד שהוריו יתפסו אותו יוצא מהבית והשאלות הבלתי סופיות יתחילו.
המרחק היה די גדול בין החלון לאדמה כי חדרו ממוקם בקומה השניה, הוא עצם עינים והתכונן לקפוץ אך נעצר בשנייה האחרונה, יד דחפה אותו והשלימה את הפעולה.
ג'ון נפל על הדשא והתפלא שזה לא כאב, הוא קם במהירות, ניקה את בגדיו ותוך כדי נתן מבט כלפי מעלה לראות מי השלים את פעולת הקפיצה שלו.
על אדן החלון ישבה לה מיה מצחקקת, היא קפצה לעברו.
-"אתה פחדן"
-"לא"
-"אתה כן ועוד איך"
-"אני לא ועוד איך"
-"אתה כן"
-"אני לא"
-"כן"
-"לא"
-"כן"
-"לא"
-"כן"
-"בסדר אני פחדן! במקום ערפד נהפכתי לתרנגולת" אמר מעוצבן.
-"טוב… אז למה רצית לקפוץ?"
-"רציתי לצאת לסיבוב כי לא הצלחתי להירדם"
-"אתה ניסית…" היא פרצה בצחוק "לישון!?!" אמרה לאחר מאמצים לגבור על צחוקה.
-"מה הבעיה שלך?" שאל ג'ון שקצת נעלב.
-"אנחנו ערפדים!!"
-"נווו… אז?"
-"ערפדים לא ישנים"
-"מאיפה אני צריך לדעת?"
-"רגע! אתה אומר לי שאתה לא יודע שום דבר על ערפדים?!?"
-"כן" אמר בלחש תוך כדי שיעול.
-"טוב… אז אני ילמד אותך אם אתה רוצה"
-"בסדר… אבל קודם בא לי ללכת לראות את קורט ואליוט זאבים אבל במיוחד את אליוט" הוא סימן על המצלמה שבידו.
-"אז יאללה, בוא נלך" היא תפסה בידו ושניהם רצו.
תוך דקות ספורות היו באמצע היער שלא היה קרוב לביתו של ג'ון.
"מזה הריח המסריח הזה?" שאל ג'ון וסתם את אפו.
"ערפדים לא כל כך מחבבים את הריח של אנשי הזאב" הסבירה מיה שעדין תפסה בידו והוא נגרר אחריה משתעל מרוב סירחון.
-"הם אמורים להיות כאן… איפה שהו"
-"את בטוחה? אולי הם היו פה והלכו למקום אחר?"
-"יכול להיות"
-"טוב אז נרחרח"
הם עקבו אחרי הריח שהתחזק מרגע לרגע עד שהגיעו לסוף היער, הגדר של הבית הראשון היתה שבורה ומלא שריטות קישטו את הריצפה.
"בוא נמהר! לך תדע מה קרה" אמרה מיה מודאגת.
"לפחות אין כאן דם" ג'ון ניסה להרגיע אותה.
שני עיניים של זאב הציצו מבעד לחלון הבית.
"הנה הוא!" אמרה מיה והצביע לעברו של הזאב שעמד דומם ללא תזוזה, ג'ון רץ לתוך הבית ותפס אותו.
"אוייי הוא כל כך חמוד" אמר ג'ון בקול מצחיק.
לפתע מיה צעקה "ג'ון מאחוריך!"
זאב גדול ושמן ששמו קורט קפץ על ג'ון, הערפד המבוהל שהחזיק את אליוט.
"מה אתה נורמלי?" שאל ג'ון את קורט שקרע את חולצתו "זה החולצה האהובה עלי" אמר והצביע על החולצה הקרועה.
"הוא לא מודע לזה" צחקה מיה.
"טוב, את מתכוונת לעזור?!?" ג'ון הסתכל עליה במבט של 'עכשיו'.
היא נעצה בו מבט של 'אם אני חייבת, אז טוב' ואז כגיבורה תפסה את קורט, הם קשרו אותם עם ברזל שמצאו בתוך הבית שננטש באמצע הבניה.
"לא כדאי להביא אותם לבית שלי או של מישהו?" אמרה מיה שסיימה לקשור את אליוט.
"ואם מישהו יראה אותם? חשבת על זה!" ענה ג'ון ולקח צעד אחורה כי קורט בא לשרוט אותו.
-"אבל בבית שלי אין אף אחד"
-"למה?"
-"הם נסעו לחופשה במיאמי"
-"אז למה לא נסעת איתם?"
-"מה דעתך על להפסיק לשאול שאלות?"
-"סליחה…לא התכוונתי לחדור לפרטיות שלך" הוא עצר מעט ואז המשיך "אמממ… אז אני יעזור לך להביא אותם לבית שלך"
-"לא!" אמרה בקול די חזק שהבהיל את ג'ון "כלומר… אני יסתדר לבד" אמרה וגירדה את ראשה בתקווה שהוא לא יתעכב על זה.
-"טוב, אני צריך ללכת לפני שההורים שלי יגלו שאני לא בבית" הוא שפשף את עורפו באי נוחות ונעלם.
"פווו" נשפה מיה לרווחה, היא בעטה באבן ומרוב החוזק זה פגע באליוט ושרט אותו בכתף.
"יווו סליחה, סליחה" היא הסתכלה עליו ושמה לב שהוא מנוטרל "אווי שיט!" אמרה ובדקה את קורט,
לפתע הוא שרט אותה בפרצוף והתנטרל גם הוא.
מיה התירה את אליוט, תפסה בקורט הקשור ונעלמה.

אליוט פקח את עניו ראשון, הוא הסתכל סביב וחשב שיראה את היער שוב אך במקום זה ראה חדר של בת, תמונות של ג'ון קישטו את כל קירות החדר, ביניהם היו גם התמונות של מיה.
'מה לעזאזל אני עושה בחדר של מיה עם מלא ג'ונים על הקירות?' הוא קם בבהלה וקלט את קורט לידו.
"קורט, קורט" הוא קרא בשמו ודחף אותו בניסיון להעיר אותו.
"מה? מה? קמתי!" קורט פקח את עיניו ושם לב גם הוא לחדר "אההההה" הוא נפל מהמיטה.
"מה אנחנו עושים כאן???" שאל כשראשו מציץ.
"שששש" אליוט שם את אצבעו על פיו כסימן לשקט "שמעתי משהו".
הם הסתכלו סביב וכשהיה שקט גם קורט שמע, הוא קפץ על המיטה וחיבק את אליוט מרוב פחד.
זה היה קול צרוד של השתעלות, שני הנערים הסתכלו אחד על השני בחוסר אונים.