כבוד השר – פרק 4 (18+)

שימו לב – בעקבות תיאורים מיניים בסיפור הקריאה היא מגיל 18+
כבוד השר – פרק 4

דפקתי על דלתו של טומי.
אני, איתן, אנאל וגייר היינו בכניסה לביתו. יום שבת בבוקר.
זהו נוהל "שבת" אצלנו, נוהל שבת של חברי המחתרת. אותה מחתרת שהתחלתי לספר לכם לפני זה. אותה מחתרת שמטרתה לשנות את פני השילטון בישראל.
המפגשים שלנו נעשים בביתו של טומי, מכיוון שהוא חי אצל סבא שלו מאז שהוריו נהרגו בהתאונה לפני כעשור. הוא ואחיו הקטן, אוהד, עברו לגור אצלו. סבא של אוהד הוא אדם מבוגר מאוד וחולה, ולכן בחודשיים האחרונים הוא לא מתגורר בביתו, הוא מתגורר בבית חולים על מנת לקבל סיוע רפואי.
טומי פותח את הדלת ומביט בנו. הוא כבר רגיל לראותנו אצלו כל יום שבת. הוא לבוש בגופייה אדומה ומכנסיים קצרות כחולות. לובש כפכפים של מותג מפורסם. אנחנו מביטים בו ובעיניו. למרות שזאת הייתה כבר שעת צהריים, ניתן להבחין שהוא התעורר רק לפני כמה דקות.
"מה?" הוא הביט בנו בפיהוק בקולו המחוספס, "התאמנתי כל הלילה, לא ישנתי, עייף… " הוא עונה עוד לפני שאנחנו מעירים לו.

אנחנו מתיישבים בסלון. אחיו הקטן של טומי, אוהד, נמצא בחדרו עם חברתו. אוהד קטן מטומי בשנתיים, והוא יודע על מטרות המחתרת. לא שטומי התכוון לספר לו, הוא פשוט צוטט לנו פעם אחת וגילה הכל. סיפרנו לו את הכוונות שלנו נגד השלטון, ולמרות שהוא גיחך על כך, הוא הבטיח לא לספר לאף אחד עלנו.
בחודשיים האחרונים שהיינו באים לכאן, לאוהד היו בערך ארבע חברות שונות. למרות שהוא רק בן 15, הוא הספיק לעשות כל דבר אפשרי. פעם אחת אני, טומי וגייר באנו לביתו של טומי בהפתעה, ותפסנו את אוהד מזיין את חברתו הקודמת על המזנו במטבח. טומי לא שתק על זה, דווקא מאוד הופתעתי לראות את השליליות של טומי כלפי המקרה הזה. אני בטוח שטומי לא פחות שובב ממנו. לפחות הוא נראה ככה.
הבית של טומי גדול. הוא בנוי משני קומות. הקומה הראשונה היא הקומה שיש בה את הסלון והמטבחון. בסלון ישנה ספה ענקית ועגולה, שם אנחנו ישבים תמיד. בקומה העליונה יש את חדרי השינה. לאחרונה הם שיפצו את הקומה הראשונה של הדירה שלהם, על מנת להוסיף פינה קטנה לסבא של טומי שיוכל לישון כשהוא נמצא בבית בלי לעלות במדרגות.

אנחנו ישבים על הספה העגולה, כשאיתן יושב לידי ומחבק אותי מאחורה חזק. כאן אנחנו חופשיים לגעת בחופשיות זה בזה, כאן אנחנו יכולים להתנשק ולעשות כל דבר. זהו ביתו של טומי, והוא יעשה הכל על מנת שלי ולאיתן יהיה את החופש שמגיע לנו. בשביל זה הוא חבר שלנו, בשביל זה הוא איתנו במחתרת.
טומי מביא לשולחן חמישה כוסות ובקבוק שתייה בטעם תפוזים. הוא מוזג לנו, מתיישב על ההספה העגולה ליד גייר. בין גייר לאיתן יושבת אנאל כשהיא מסתכלת על הסלולרי שלה ומחייכת. בטח היא שוב מתכתבת עם אחת החברות שלה.
לפעמים אני לא סומך על אנאל מספיק. אני לא מרגיש אנרגיות חיוביות ממנה, לא מרגיש נאמנות. אני כן מאמין לה שהיא לא תומכת בממשלה, לא תומכת בשנאת חינם, בלקיחת חופש הביטוי ובהמופוביה. לא תומכת ב"ערי השלווה" ובשנאה כלפי הערבים שלא עשו כלום לישראלים, ונקלעו למצב רק בהיותם ערבים. אבל אני לא מרגיש אותה נאמנה למחתרת. אני מרגיש שהיא כאן רק בגלל שהיא זאת שמזדיינת עם גייר, היא זוגתו. וכן, היא מאוהבת בו והיא תעשה הכל על מנת שהוא יתאהב בה. גם אם זה להיות במחתרת שבעיניה לא מסוגלת לעשות כלום.

"אז יש חדש משבוע קודם?" מתחיל גייר לשאול כשידו השמלית מלטפת את ידה של אנאל.
"יש" אומר טומי ומחזיק את השלט של הטלוויזיה, הוא פותח אותה על ההקלטות ומריץ הקלטה של מהדורת החדשות שהייתה אתמול. כולנו יושבים מול מסך הטלוויזיה, יודעים מי עומד להופיע שם.
והוא באמת הופיע שם. אורי בר-לב, כבוד השר.
אורי בר-לב הוא שר בממשלה. הוא לא משתייך למפלגת הסדר, הוא נבחר בבחירות האחרונות בהצבעות העם. הוא השר הצעיר ביותר בממשלה שנראה בשנים האחרונות, רק בן 34. מבנה גופו שרירי, ולפעמים לא ניתן לראות את השרירים שלו בגלל החליפות שהוא לובש שמסתירות אותם. מבט עיניו כמו של שועל, שיערו וזיפיו לבנים. הוא נבחר לפני כשנה וחצי לשר הנחשק ביותר בארץ. הוא רווק. לפני כחמש שנים שהוא רק התחיל את הקריירה הפוליטית שלו, היו שמועות על הנטיות המיניות שלו בעקבות כך שלא ראו אותו אף פעם יוצא עם שום בחורה. אף פעם הוא לא דיבר על זוגיות. אבל עם בחירתו לממשלה, הדיבור ירד. כי אסור לדבר ככה בפומבי על שר בממשלה. אסור ששמועות ירוצו. ואורי בר-לב, לעומת השמועות האלו היה מאוד גברי. כמעט גברי כמו טומי. כשהייתי מביט בתמונותיו בעיתונים, רואה אותו בטלוויזיה או שומע רק את שמו, הייתי מקבל זקפה. לפעמים שהייתי מתחרמן עם איתן (כמובן שעם בגדים…) הייתי חושב על אורי בר-לב, על מנת שאיתן ירגיש את הזקפה שלי כשלא הייתה לי באותה רגע. אני מעריץ אותו, אני מעריץ אותו בגלל האומץ שלו.

הוא היה מבין השרים היחידים שהצביעו נגד החוק שמונע מאנשי הקהילה הגאה להגיע לחופי רחצה. הוא זה שהציע את הפיתרון לחופים בודדים לאנשי הקהילה הגאה אחרי שלצערו החוק הזה אושר. לפני שהוא נהיה איש פוליטי, לפני שהיה את "חוק הבגידה" שמנע להגיד דברים נגד החלטות הממשלה, הוא היה עיתונאי שפרסם את דעותיו וטען שהממשלה עושה עוול לקהילה גדולה של אנשים תמימים בכך שהם יוצרים את "ערי השלווה". הערצתי אותו כשקראתי את המהמרים שלו. הרגשתי שאני מקבל אורגזמה מכל מילה שהוא היה כותב.
הוא הצטרף לממשלה במטרה לנסות להשפיע. אבל הוא יודע שהוא מיעוט, הוא יודע ש-"דמוקרטיה" בממשלה הזאת היא לא באמת דמוקרטיה. הוא צריך לדעת שעל מנת להביא לשינוי הוא צריך לעשות מעשה דרסטי. והוא יודע שהשינוי הוא חיוני, הוא נחוץ. כי אם ככה החברה שלנו נראת בשנת 2030, אף אחד לא רוצה לדעת איך היא תראה בעוד עשר שנים או אפילו פחות מזה.

אורי בר-לב הוא הפיתרון והתקווה שלנו למהפכה. על הדעות שלו נבנתה המחתרת הזאת, שמטרתה העיקרית היא להגיע אליו ולשכנע אותו לעזור לנו בעזרת הכוח שלו. כי לאורי בר-לב יש הרבה כוח, הרבה כסף והרבה תהילה. ואם הוא יסכים לפעול איתנו, ויסכים לאחד את הרעיונות שלו עם הרעיונות שלנו, אנחנו יכולים לעשות שינוי כאן. שינוי שיביא לעתיד טוב יותר בשבילנו, עתיד טוב יותר לצאצאים שלנו. עתיד טוב יותר למדינת ישראל, מדינת היהודים.