כבוד השר – פרק 23 (18+)

שימו לב – בעקבות תיאורים מיניים הקריאה מומלצת מגיל 18+!!!
כבוד השר – פרק 23

לילה.
אני שוכב ערום על מיטתו של אורי. הוא שוכב ערום מעלי. הוא בתוכי, הוא גונח. אני מרגיש את הזיעה שלו מטפטפת עלי, זיעה של אהבה. זיעה של תשוקה. הוא משמיע קולות של הנאה, גם אני. אבל לא כמותו. הוא אוהב את זה יותר.
ידי נוגעות בישבנו החשוף, הן עולות לאט על גבו. אני לא מצליח לגעת בכל הגב שלו. הוא זז במהירות בשביל להגביר את הגירוי. זה כבר לא כואב כמו הפעם הראשונה שלנו. ראשו צמוד לראשי, אני לא יכול לראות אותו. אבל אני נוגע בזיפיו הלבנים, שמקרוב נראים יותר כמו אפורים. אני מביט על השעון הדיגיטלי שתלוי מעל דלת החדר, השעה בדיוק חצות. עוד יום אחד נשאר בשביל שהתוכנית שלנו תצא לפועל.
אורי עוצר. הוא מסתובב על גבו ומתנשף, הוא מוציא את הקונדום מעל איברו וזורק אותו לפח ליד המיטה. הוא לוקח את ידו לגעת באיבר מיני על מנת שאגמור גם, אבל אני עוצר אותו, "זה בסדר, אני נהנה גם ככה" אני אומר ומסתובב אליו עם ידי ומחבק את גופו. נצמד עם פי ליד החזה שלו. הוא מחבק אותי ומכבה את האור הקטן שהיה דלוק לידו.
זהו הרגע שבו אנחנו צריכים לשתוק ולהירדם זה בזרעו של זה. אבל אנחנו לא מצליחים, לא רק אני מתרגש מהמלך שהולך להיות, גם אורי מתרגש. ואני מבחין את זה לפי הדיבורים שלו.

"היית גדול היום" הוא שוב מדגיש לי את זה, "לא ציפיתי לשמוע ביקורות טובות, גם מקס וגם אחמד אמרו לי שכבשת אותם"
אני מחייך. אבל הוא לא מבחין בחיוך שלי כי פרצופי על גופו ועיניו מסתכלות על התקרה. ידו מלטפת את גבי. זאת הפעם הראשונה שאנחנו נשארים ערומים, בפעם הקודמת ששכבנו היה חשוב לו שנלבש תחתונים לפני השינה, אבל עכשיו זה לא מפריע לו. ולי שום דבר לא מפריע כל עוד אני עם אורי. אני באמת אוהב אותו, טוב לי. אף פעם בחיים לא היה לי טוב כמו עכשיו.
"אתה צריך להסביר לנו עוד על המהלך שעומד להיות, איך אנחנו עומדים להתקיף? אני בעצמי לא יודע מה יקרה"
"מחר בצהריים אנחנו נשב כולנו, כל האנשים החשובים של המבצע הזה" הוא אומר, "נתיישב באחד האולמות בבניין הזה, זה אולי יהיה הפעם האחרונה שיצא לכולנו להיפגש פנים מול פנים בתקופה הקרובה, כל האנשים החשובים האלו יתפצלו למחלקות שלהם"
"לגבי הערבים בערי השלווה, איך נגייס אותם בדיוק?" אני שואל אותו, "בעזרת הקשרים שלך עם אנשים מהצבא שם?"
"בדיוק" אומר אורי ומנשק את ראשי, אני עדיין יכול להריח את ריח הזיעה שלו.
"ככה הצלחת להוציא את אחמד?"אני שואל, "אני יודע שהוא בא מערי השלווה, יצא לי לדבר איתו"
"אחמד הצליח להוציא את עצמו בכוחות עצמו, הוא פשוט היה חכם ממה שהוא חושב שהוא" אומר אורי, "הוא ניסה למרוד בעיר השלווה שלו, תפסו אותו חיילים ושפטו אותו להוצאה להורג. לפני שתלו אותו אז הוא היה בבית מעצר בגבול של עיר השלווה שלו, שם הוא שמע את השותף שלי מהצבא מדבר בטלפון עם אחד האנשים מהמרד, הוא איים לגלות הכל אם הוא לא עוזר לו, והשותף שלי לא אכזרי כל כך כדי להרוג אותו על איום כזה, הוא הבין אותו שהוא ורצה להציל אותו, אז פשוט הוא עזר לו לברוח והביא אותו לעמק המחתרת השלישית. מאז הוא נהפך לאחד המנהיגים שם"
"מנהיג?" אני מתפלא, "לא ידעתי שבתוך עיר השלווה יש דרגים גם"
"כמובן שיש דרגים" צוחק אורי, "אחרת כולם היו הולכים לאיבוד"

אנחנו נרדמים. כשאני פוקח את העיניים שלי שוב אני מביט על השעון הדיגיטלי שמעל הדלת, השעה שמונה בבוקר. אורי כהרגלו קם מוקדם ממני. אני קם לאט, נכנס לחדר האמבטיה שנמצא בתוך החדר שינה שלו. המים החמים נשפכים עלי, ואני מרגיש שזאת הולכת להיות מבין המקלחות האחרונות שאני יהנה מהם בתקופה הקרובה. כי אני יודע שאחרי שהפעולה תצא לדרך, לא יתפנה לי זמן מסוים או מקום מתאים בשביל לקבל את התענוגות של החיים האלו. התענוג של לעשות מקלחת ולשטוף ממך את כל הלכלוך, לא הפיזי רק, הלכלוך הנפשי.
אני יוצא מהמקלחת ומתלבש בבגדים אפורים של אורי. יותר מאוחר אני ארד כבר לדירה שהוא הביא לי ואתלבש בבגדים שלי, על מנת שלא אעורר חשד אצל אף אחד מהאנשים שאנחנו עומדים לפגוש. אורי לא מעוניין שהזוגיות שלנו, אם אפשר להגדיר אותה ככה, תתגלה. זה יפגע בהכל, והוא יודע את זה. עלינו לשתוק כל עוד אנחנו יכולים. רק אחרי המרד, במידה ואני ואורי נחזיק עדיין מעמד ביחד ונישאר בחיים, נוכל לממש את האהבתנו בחופשיות. ואם המרד יצליח לא נהיה צריכים לחשוש מהעובדה שאנחנו גאים. לא ניתן לזה להיות בושה כמו שאנשים גורמים לזה להיות היום.
אני יוצא לכיוון הסלון. אני מסתכל לעבר השמשות שמפרידות בין הסלון לפנטאוז, אורי שם. אני הולך אליו ורואה אותו לבוש בבגדים אדומים, זהים לבגדים האדומים שהוא הביא לי שחטף אותי. אני צוחק.
"יש לך מאגר של בגדים אדומים?"
הוא מחייך אלי ומנשק אותי, אני מחבק אותו, "סתם אני אוהב את הצבע הזה"
"מה מיוחד בו?" אני שואל, "זה מסקרן אותי"
"אספר לך באחד הימים, זה לא הזמן המתאים להתחיל לספר לך מה מיוחד בצבע הזה"
אני מסתכל אליו בהפתעה, זה נהיה יותר מסקרן, "זה רק צבע שאתה אוהב, אתה לא מוכן לספר לי מאיפה האהבה שלך אליו?"
הוא צוחק ומנשק אותי, "אם תדע כבר לא תרצה לשכב איתי יותר"
אני מבין שהסיפור על הצבע יביך אותו, ואני מהר משנה את הנושא כשאני מתכופף על הרגליים שלי, תופס את מכנסיו ומוריד אותם יחד עם תחתוניו. הוא מביט בי מובך, ואני מתחיל למצוץ לו את איברו. הוא עוצם את עיניו מהתענוג.
"וואי דון" הוא ממלמל, "אתה גורם לי להרגיש אשם למה שהפכתי אותך"
אני צוחק, "תהיה בשקט ותהנה" הוא שותק ועוצם את עיניו ואני ממשיך למצוץ לו. אני נוגע עם ידי באזור רגליו בזמן האקט, הוא מוציא רעשי הנאה. אני יודע שאינ גורם לו להרגיש לפעמים כמו נער עם השטויות שאני עושה, הוא צריך להבין שזה ראשוני אצלי כל עניין המין. וכל דבר מסקרן אותי.
"מה…" אני שומע קול מופתע מאחורינו. ידו של אורי מהר מעיפה את ראשי מאיברו והוא מרים את מכנסיו מהר, אני קם על רגלי ומסתובב ורואה את איתן.
"איתן….." אני ממלמל לו, אבל הוא לא נשאר במקום והוא מסתובב. הוא מתחיל להתקדם לכיוון היציאה ועובר את השומרים שעומדים ליד המעלית, למרות שאורי ניסה לעצור אותי אני הולך אחריו ונדחף איתו למעלית לפני שהיא נסגרת.
"איתן, תקשיב לי" אני אומר לו כשאינ מחפש את המילים הנכונות, "זה לא כמו שזה נראה.. אני יכול להסביר לך"
"אתה לא צריך להסביר לי כלום" הוא כועס עלי, "אתה נפרדת ממני, אתה לא צריך להגיד לי כלום"
הוא לא מביט בעיני. אבל אני לא מוכן לעזוב אותו לרגע אחד. אני לא מוכן לתת לו להרגיש פגוע יותר.