כבוד השר – פרק 19 (18+)

שימו לב – בעקבות תיאורים מיניים, הסיפור מומלץ לקריאה מגיל 18+
כבוד השר – פרק 19

אני, טומי ואיתן נוסעים בלימוזינה. על פי הדרך שאני יכול להבחין מהחלון, אני משאר שאנחנו נוסעים לבניין של אורי.
אף אחד מאיתנו לא באמת יודע למה פתאום החליטו לקחת אותנו ככה סתם, הכל נראה לי מתקדם כל כך מהר. אני מביט באוסנת שיושבת לידנו, היא לא מוכנה להגיד לנו דבר. אורי אסר עליה לדבר איתנו.
מבט עיני מביט באיתן. אני בוהה בו בתקווה שהוא יביט בי, שיבחין בי. אני לא רוצה שהוא יכעס עלי, למרות שמגיע לו כל כך לכעוס עלי – הוא לא יודע חלק גדול מהדברים שעשיתי לאחרונה, הוא לא יודע שום דבר. ועדיף ככה, אם הוא יגלה אני לא יודע איך הוא יוכל להתמודד עם זה, להתמודד עם כך שחבר שלו בוגד.

הלימוזינה נעצרת ליד הבניין רב הקומות, אותו מקום שביליתי בו עם אורי אתמול. אנחנו יורדים מהלימוזינה, אוסנת מובילה את הדרך. טומי ואיתן מביטים על הבניין ונפערים מהגודל שלו, נפערים שהבניין הזה שייך רק לאדם אחד. אני כבר התרגלתי לבניין הזה, אני לא מתלהב כמוהם.
השרשרת זהב עם התיליון של הנחש עלי, היא מתחת לחולצה שלי. אני מרגיש שכל צעד שאני עושה השרשרת הזאת מגנה עלי, זאת השרשרת שאורי נתן לי – ואני יודע שלא משנה מה יקרה לי, הוא תמיד יגן עלי. הוא פיתח אלי אובססיה תשוקתית כמו שאני פיתחתי אליו, אני יודע את זה. אני מרגיש את זה. אני לא בן אדם בעל ביטחון עצמי, במיוחד לא בנושאים כאלו – אבל אני יכול לדעת בוודאות שזה המצב.
אנחנו עולים במעלית לקומה האחרונה, קומה 55. אוסנת לידנו כל הדרך, דואגת שאף אחד מאיתנו לא יעשה שטויות. המעלית נעצרת, השומרים שעומדים ליד דלת הכניסה מביטים בנו ואז מביטים באוסנת שאומרת להם להכניס אותנו, הם פותחים את דלת הכניסה, שלושתנו נכנסים ואז הדלת נסגרת.
אני מביט על הדירה המוכרת, אותה דירה שבה התמזמזתי עם אורי. אני רואה את התריסים הגדולים שמובילים לפנטאוז, אותו פנטאוז שבו אני ואורי התנשקנו לראשונה. אני מתחיל לחוות את החוויה המהנה הזאת שוב בראשי, והתשוקה שלי כלפי אורי גוברת יותר. ואז קולו של אורי נשמע, הוא מתקדם ומופיע מאחורינו.
"כבוד השר" ממלמל איתן כשהוא רואה אותו, "לא תיארתי לעצמי מה אגיד כשאפגוש אותך"
אורי מחייך אליו ולוחץ את ידו, הוא מביט לטומי ומברך אותו שהגיע ולוחץ את ידו – ואז הוא פונה אלי ולוחץ את ידי, זאת הפעם הראשונה שהוא אמת לוחץ את ידי. אבל אני יודע שהוא לא יכול להתנהג אלי בחופשיות כמו שהתנהגנו במפגשים קודמים, אסור שאנשים יראו שיש לנו קשר יותר מהקשר הצפוי.

"אז אתם בטח שואלים את עצמכם מדוע כינסתי אתכם ככה, בלי התראה מוקדמת" אומר אורי.
"אני בטוח שזה חשוב אם עשית את זה" אומר איתן בקול לקקני, "יש לנו כל כך הרבה במשותף"
אורי מחייך, "אני מבין שדון סיפר לכם לא מעט"
שהשם שלי עולה, חיוכו של איתן נעלם. למרות שאורי מסתיר את הרגשות שלו, אני מבחין שזה מטריד את אורי. הוא מבין שעשיתי איזה צעד עם איתן, שגורם לו לא לחייך כשהשם שלי עולה בשיחה.
"אז מה אתם יודעים עד עכשיו?"
"שיש לך נשק, שיש לך מחתרות שמחלוקות ל-3 בסיסיים תת קרקעים ושיש לך אלפי אנשים שמוכנים להילחם על מנת להביא שינוי טוב למדינה הזאת" אומר טומי בקולו המחוספס, "הדבר היחיד שלא הבנתי בעצמי, ואני חושב שגם דון לא הבין, זה למה אתה צריך שלושה נערים צעירים איתך, מה גרם לך לרצות אותנו ואיך זה משפיע לך על התוכניות"
"אני חושב שדון כן מבין" אומר אורי ומחייך אלי את חיוכו הרגיל, "הסברתי לו טוב מאוד, שאני מחפש אנשים כמוהו, אנשים שלא חוששים לעשות כל מעשה, גם אם הוא מסוכן כדי להגיע למטרה שלהם. ודון הוכיח לי את זה. אני צריך משהו שייצג את הסיבה לכך שאנחנו לא מעוניינים במשטר הזה, ואני בתור שר בממשלה לא מספיק לעשות את זה. מה שחשוב במהפכה הוא כוח ההתמדה של האנשים שעושים אותה, ומה שאנחנו נעשה זה לא יהיה קל בכלל. לכן אני צריך אנשים שלא ילחמו דווקא, שיהיו אלו שינהיגו את זה"
"אני מוכן להילחם" אמר פתאום טומי במהרה והוא עשה שריר על מנת להדגיש את כוחו, "אני מתאמן, אני חזק, אני ספורטיבי…"
"אתה לא צריך להגיד לי מה אתה" אומר אורי, "אני יודע הכל עליכם. אל תשכחו בכל זאת אני שר, ואני נגיד לכל אחד מהתיקים האישיים שלכם ושל המשפחות שלכם. לא הייתי לוקח סיכון שאכניס לכאן אדם שאין לי רקע עליו"
"עד עכשיו הסברת לנו למה אתה צריך את דון איתך, לא הסברת לנו למה אתה צריך אותנו. ואיך לצרף אותנו שינה לך את התוכנית" אומר איתן בקול קרירי כשהשם לו עולה בפיו.
"באמת רציתי בהתחלה רק את דון, אבל הוא הבהיר לי שזאת עסקה חבילה. דון היה צריך להיות ללא ספק איש המוטיבציה של כל אחד משלושת המחתרות שלי, אבל ברגע שהבנתי שהוא מעוניין להכניס אתכם לעסק הזה, עלתה לי תוכנית חדשה. למה להעמיס על דון את כל אחד מעמקי המחתרות שלי, אם אני יכול לפצל אותה לכל אחד מכם? שכל אחד יהיה המנהיג של המחתרת, אתם תמסרו לאנשים שם את ההודעות שלי, אתם תמסרו להם מתי אנחנו עומדים להתקיף. וההתקפה עומדת לקרות בקרוב מאוד"
כולם השתתקו, "אז מה אתה מציע לנו?" שואל טומי.
"אני מציע לכם, שתהיו מנהיגים. אל תתנהלו כאילו אתם שליחים, כאילו אתם מוסרים הודעות שלי. תתנהלו כאילו זה החיים שלכם, תדרבנו את האנשים שם, תראו להם כאילו ההודעות שאני מוסר לכם אלו הודעות שבאו מכם. ותמיד תדאגו להיות מתואמים בינכם. שלא יקרה מקרה שתעבירו מידע לא תואם בין כל אחת מעמקי המחתרות"

אורי מתחיל לדבר איתנו עכשיו מה הוא מצפה מכל אחד מאיתנו. אילו תכונות צריכות להיות בנו, והוא מבהיר לנו שאם אנחנו מסכימים לעשות את המעשה הזה, ולהצטרף אליו – עלינו לוותר על הלימודים שלנו ועל החיים שלנו עם המשפחה. עלינו לנטוש אותם. טומי לקח את זה הכי קשה שהוא שמע את עניין הנטישה, אחיו הוא הדבר היחיד שיש לו – אם הוא ינטוש אותו, אוהד ישאר לבדו.
"המהפכה שלנו עומדת לקרות בקרוב" אומר אורי, "ברגע שזה יקרה, וברגע שהממשלה תזהה כמה אתם משפיעים על הדבר הזה, אתם תהיו מטרה" מסביר אורי וממשיך, "בנוגע ללימודים, תהיו בטוחים שמה שעומד לקרות כאן, יבטל כל ארגון לימודי שקיים. מה שיקרה כאן יהיה גרוע ממלחמה מול אויב, זאת תהיה מלחמת אחים"

אורי רוצה להראות לנו משהו. הוא ביקש ממני שאצטרף אליו לחדר אחורי על מנת שאעזור לו להביא קלטת שהוא רוצה להקרין לנו בפלזמה הגדולה שיש לו.
אנחנו מתקדמים לאט לכיוון אחד החדרים, הוא פותח את הדלת וסוגר אותה שאנחנו בפנים. ואז זה קורה, אני מביט בעיניו הוא מביט בי. הוא מצמיד אותי לקיר ומתחיל לנשק אותי נשיקה ארוכה בשפתי, "לא יכולתי להתאפק כבר" הוא לוחש לי וממשיך לנשק אותי.
"לא באמת היית צריך את העזרה שלי" אני מתנשף אליו, "אתה סתם מחפש תירוצים לגעת בי"
"ועוד איך" אומר וארי ולשונו לא עוזבת את לשוני.
ידי מתחילה ללטף את איזור איברו, ואז, כמו שעשיתי בפעם הראשונה לאיתן, ידי נכנסת תחת מכנסיו ותופסת באיבר מינו. גניחות קטנות נשמעות מפיו של אורי, הוא אוהב את זה. אבל הוא חושש בתוכו, ומהר מוציא את ידי משם ועוזב אותי, "שלא ניסחף.. אל תשכח שהחבר שלך מאחורי הדלת הזאת"
"האקס שלי" אני מבהיר לו. הוא מביט בי מופתע, "העזתי. כמו שאמרת לי"
"זה לא טוב" הוא אומר, "זה יפגע לכם ביחסים, אם כל אחד מכם יהיה אחראי על עמק מחתרת. אתם תהיו חייבים להיות בקשר טוב"
"אל תדאג…." אני אומר כשאני יודע שיש ממה לדאוג.
אורי לוקח קלטת מאחת המגירות בחדר, ואנחנו יוצאים לכיוונם של טומי ואיתן, על מנת שאורי יקרין לנו את הסרטון החשוב שלו.