כבוד השר – פרק 18 (18+)

שימו לב – בעקבות תיאורים מיניים הסיפור מומלץ מגיל 18+
כבוד השר – פרק 18

עליתי לבית שלי. המפגש עם אורי והמגע איתו היה נראה לי כמו חלום שמתגשם. אין לי מילים לתאר את זה.
אני מתקדם מול דלת הכניסה של הבית שלי ואני רואה את איתן עומד לדפוק בדלת, הוא כנראה הגיע כמה שניות לפני ולא הבחנתי בו.
"הנה אתה" הוא אומר לי, "התקשרתי אליך כל היום, כמה זמן היית אצלו?"
"דיברנו הרבה" אני משקר, "לא שמתי לב לזמן" רק אם הוא היה יודע מה עשיתי עם אורי באמת, הוא היה נשבר לרסיסים.
איתן מתקדם אלי ומחבק אותי, הוא מנשק אותי על שפתיו, "התגעגעתי אליך, התקופה הזאת שאנחנו נמצאים בה גורמת להורמונים שלי להשתולל, גורמת לי לרצות אותך קרוב אלי"
אני לא יודע איך להגיב לאיתן. אני פשוט נותן לו לחבק אותי ולנשק אותי, בלי להתנגד.

אנחנו נכנסים לחדר שלי. איתן כבר מסמן לי במבטיו שהוא מתכוון לישון איתי כאן היום. אני לא רוצה, אבל אני לא יודע כיצד להתנגד לזה. אני רוצה ללכת לביתו של אורי ולשכב לידו, ששנינו ערומים. שהוא לוקח את התמימות שלי כמו שאני חושק בכך. אבל אני לא יכול לעשות את זה, לא עכשיו.
איתן מוריד את החולצה שלו ומכנסיו, הוא נשאר בתחתונים ועולה על המיטה שלי. אני מביט בו בחיוך, לרוב הוא לא ישן אצלי בתחתונים, הוא מביט בי ומסתכל על החיוך הנבוך שלי, "זה לא מפריע, נכון?"
"ממש לא" אני אומר במהירות, מקווה לא להישמע חשוד. אני מוריד את החולצה שלי ונשאר במכנסיים, נכנס למיטה ומתכסה. למרות שהשעה ערב רק, אני ואיתן מחליטים להיכנס לישון מוקדם.
"אז ספר לי, איך עבר עליך היום הזה?" הוא אומר ומלטף את הבטן שלי, "מה אורי סיפר לך?"
"לא משהו מיוחד, לא היה לו הרבה לחדש לי"
"מה הכוונה שלא היה לו הרבה לחדש לך?" הוא נשמע חשוד, "בשביל מה הוא קרא לך אז?"
"להגיד לי שהוא משנה את התוכנית שלו בגלל שצירפתי אותך ואת טומי, שיש לו רעיון חדש והוא יעדכן אותי כשהרעיון יהיה מושלם. הוא לא אוהב לספר לי דברים לא מושלמים"
"וכל הזמן שהיית שם זה בשביל שהוא יגיד לך את זה?" הוא חושד איתן, "מה עשיתם כל הזמן הזה?"
"סתם דיברנו" התחלתי להישמע לחוץ, "השומרים שלו היו שם וכולנו ישבנו, שתינו קצת ודיברנו על כמה אנחנו רוצים להפיל את הממשלה הזאת. פשוט לא שמנו לב לכמות הזמן שהיינו שם"
"אז ממה שהתחברתם" אומר איתן וקולו החשוד נעלם. עכשיו הוא פשוט נצמד אלי ומתחיל לנשק את הבטן שלי, הוא תופס בידי ושם אותה על תחתוני הבוקסר שלו כדי שארגיש את איברו מתקשה. והוא באמת התקשה, איתן היה מאוד חרמן עכשיו. והוא הסביר לי שהתקופה הזאת מחרמנת אותו יותר, התקופה של התכנונים והמעשים שלנו כלפי הממשלה גורמת לו לאבד את השפיות שלו מבחינת הורמונים. והוא בא לחפש נחמה אצלי, כי אני חבר שלו.
"גע בי…" הוא לוחש לי באוזן, "זה לא חדש לך, כבר עשית את זה פעם אחת" הוא אומר ודוחף את ידי מתחת לתחתונים שלו, "אל תפחד, זה אני איתך"
הוא לוחש לי על מנת להגביר את המתח המיני בנינו. והלחישות באמת עוזרים למתח המיני מצידו, אבל אני נבהל. ואני נוגע בו, מכניס את ידי מתחת לתחתונים שלו וממש את איברו הזקוף. איתן מנשק אותי, מוריד את החתונים שלו לגמרי ונשאר ערום על המיטה שלי. דבר אף פעם לא הייתי בסיטואציה הזאת, ואני מתחיל לחשוש למה שעומד לקרות לי כאן עם איתן. אמרנו שניקח צעדים קטנים, אבל לקחנו כל כך הרבה צעדים קטנים שעכשיו הוא מצפה לצעד הגדול. מבחינתו הזוגיות שלנו כבר מספיק התבשלה ועברה משברים לאחרונה בשביל שנעשה צעדים משמעותיים מבחינה מינית.
איתן מוריד את השמיכה מאיתנו, הוא מתקדם לדלת שלי ונועל אותה וחוזר למיטה. הוא שוכב נשכב לידי, ואני מביט בו. הוא צוחק מהמבט שלי, "תקרב, אל תפחד"
אני מתקרב אליו נגד רצוני, אבל אני חייב לשקף לו שהכל בסדר איתי. הוא לוקח את הידיים שלי ומניח אותם על איברו. אני מתחיל עלשות לו ביד, הוא נהנה מזה מבקש לעשות לאט. הוא מנשק אותי בחזה שלי, מכניס את ידו תחת מכנסי ותופס את איברי. אני מתחיל לקבל זרמים בגוף, תחושה מוזרה. אנחנו מתנשקים ועושים ביד אחד לשני במשך כחמש דקות.
הוא תופס מאחורי ראשי, נוגע בשערי הבלונדיני ומתחיל להוריד את ראשי לכיוון מטה. לכיוון איבר מינו. הוא לא צריך להגיד במילים את מה שהוא רוצה שיקרה עכשיו, והוא לא חושב שאני אסרב אחרי הסיטואציה שקרתה עכשיו איתנו. הוא חושב שאעשה את זה, הוא חושב שאמצוץ לו. אני מתקדם אם שפתי לעבר איבר מינו, אני מסתכל על הגודל שלו ועל כמה הוא קשה. אנ יאעשה את זה? אני אעשה עכשיו צעד מיני משמעותי עם איתן? אני לא מוכן. אני מהר מתנגד, איתן נבהל מההתנגדות המהירה שלי ומביט בי.
"מה עכשיו?" הוא נשמע עצבני, "אתה עדיין לא מוכן, למרות כל מה שעשינו? מה קרה לך?"
"איתן…" אני מלמל לו, "אני לא יודע מה עובר עלי, זה לא אשמתך, באמת, אתה לא עשית שום דבר רע"
"אז למה אתה ככה איתי?"
"אני…." התחלתי למלמל, אני מביט בו ורואה את אורי מולי שאומר לי להעיז, ואורי צודק – אני צריך באמת להעיז בכל סיטואציה גם אם היא נראת לי קשה, "אני… אני.. "
"אתה מה?"
"אני חושב שאנחנו צריכים לקחת הפסקה"
איתן בהלם, עיניו נפקחות בתדהמה, "אתה נפרד ממני?"
"אני לא רוצה להגדיר את זה ככה" אני אומר לו, "אני חושב שאנחנו צריכים כל אחד לחשוב על עצמו, לפחות עד שנסיים עם המלחמה שעומדת להיות, עם מלחמת האחים שאנחנו עומדים לעשות במדינה שלנו, רק אחר כך אהיה שלם לזוגיות אמיתית"
הרבה שקרים אני אומר. ואיתן קונה אותם. הוא קם מהמיטה שלי, מתלבש, לא מביט בי אפילו ויוצא מהבית שלי.

אני קם על רגלי בבוקר. לא ישנתי טוב כל הלילה. אני מתלבט הרבה מה לעשות, אבל בסופו של דבר אני מחליט ללכת לבית הספר. בבית הספר אני פוגש את גייר ואנאל, אחרי שלא ראיתי אותם מאז הסופ"ש האחרון, אותו סופ"ש בו גייר ואנאל הביעו את הדעה שלהם לפירוק המחתרת שלנו. הם מביטים בי בחיוך. אנחנו מדברים והבנתי מהם שהם חשבו שכעסתי עליהם בגלל מה שהיה, אני מסביר להם שלא. ושוב, אני משקר כהרגלי ואומר להם שהמחתרת באמת פורקה. הם לא צריכים לדעת כרגע כלום.
אני מעביר את זמני כל היום בבית הספר. היום זה הוא קצר כי כמה מהמורים שלנו חלו בעקבות שפעת שהתפשטה כנראה ביניהם. אני מסיים אותו בצהריים ויוצא משערי בית הספר, מתחיל להתקדם לכיוון הבית שלי. ואז לימוזינה נעצרת, אוסנת יוצאת משם ופותחת לי את הדלת.
"היי דון" היא אומרת לי, "תיכנס בבקשה, אנחנו צריכים ללכת"
אני כבר לא מופתע יותר מההתפרצויות של הלימוזינה הזאת ושל אוסנת, ואני פשוט נכנס לתוכה. שם כבר מחכה לי הפתעה מסוג אחר, על המושבים של הלימוזינה כבר יושבים להם טומי ואיתן. אני מביט לעברם, איתן לא יכול עדיין להסתכל לי בעיניים. טומי מחייך אלי.
"מה אתם עושים כאן?"