כבוד השר – פרק 16 (18+)

שימו לב – בעקבות תיאורים מיניים בסיפור הוא מומלץ לקריאה מגיל 18+

כבוד השר – פרק 16

אני מרגיש שדברים מתחילים להתקדם מהר כל כך. אני לפעמים מאבד את עצמי ונכנס לעולם שבניתי לעצמי. אולי זה בגלל הנסיעות המרובות שלי בלימוזינה ביומיים האחרונים, הנסיעות הארוכות שלקחו אותי למקומות אחרים, מקומות חדשים. מקומות ששינו את עולמי מקצה לקצה.
אני נוגע בשרשרת, עובר עם האצבע שלי על הנחש המוזהב שלה. אוסנת מביטה בי ובוחנת אותי, היא לא מחבבת אותי, לפחות ככה אני מרגיש. היא פוחדת שאני עושה השפעה רעה על אורי, אולי היא צודקת? אולי אני באמת משפיע עליו בצורה רעה? אולי אורי לא באמת קורא אותי כמו שהוא חושב לנכון, אולי אני לא יכול לעזור לו כמו שהוא חושב.
אני מנסה לא לחשוב יותר מדי על אורי. אני מרגיש פרפרים בבטן שאני לא מצליח לשלוט בהם, על תחושות שאני לא יודע לתאר. דברים שאף פעם לא הרגשתי, גם עם איתן לא הרגשתי. אני מתרגש לקראת המפגש איתו כל כך, לא בגלל על מה שנדבר. לא בגלל על כך שאנחנו מתכננים תוכנית זדונית נגד הממשלה. בגלל שאני אהיה איתו, אני אפגוש אותו, אני אריח אותו. אני מהר גורם למחשבות שלי לנוע למקום אחר, והבן אדם הראשון שמופיע לי בראש במקום אורי הוא טומי, אני חושב עליו ועל אחיו. על ההתמודדות שהוא עבר בחיים שלו ועל כמה אני שמח שיצא לי להכיר אותו. המחשבה שלי נודדת לאיתן, והדבר שמטריד אותי במחשבה הזאת היא שנאלצתי לחשוב על איתן אחרי שחשבתי על טומי. מה זה אומר על היחסים שלי איתו באמת? אני חושב לפעמים שאני עושה לאיתן רק נזק, שאני מתנהג אליו במערכת זוגית בצורה כזאת. מגיע לו טוב, הוא בן אדם מדהים.

הלימוזינה נעצרת, אני פותח את הדלת ומסתכל על בניין רב קומות. זהו נראה בניין משרדים יותר מאשר בניין דירות, והוא ריק מאנשים מסביב. יש שומרים בכל אזור של הבניין.
"אם אתה מבולבל עם עצמך, זהו הבניין שהביאו אותך אליו בפעם הראשונה" אומרת לי אוסנת.
"את מתכוונת שחטפו אותי" אני מתקן אותה. פרצופה נהיה חמוץ.
אנחנו מתקדמים לעבר הבניין הזה, נכנסים בדלתות הזכוכית הגדולות. בחורה נוספת עומדת בכניסה לבניין ומחייכת אלי, היא יושבת מאחורי דלפק ואוסנת מנופפת לה.
"זאתי דפנה, היא יושבת בקבלה כאן" היה חשוב לאוסנת להדגיש את צמד המילים יושבת בקבלה, שלא אחשוש שהיא במעמד שלה לרגע אחד.
"מי מתגורר בבניין הזה?" אני שואל, "או שאולי בעצם זה בניין משרדים? הוא בנוי באופן מוזר"
"יש לבניין הזה הרבה היסטוריה" אומרת אוסנת, "בעיקרון כל המקום הזה שייך לאורי בלבד, הוא מחליט מה יהיה כאן"
"את אומרת לי שבעצם כל הקומות האלו לא מנוצלים לטובת אף אחד? הם ריקים?"
"רוב הזמן כן" אומרת אוסנת, "אבל זה לא צריך להפריע לך" היא מחייכת ומזמינה את המעלית, אני נכנס לתוך המעלית היא לוחצת על הקומה האחרונה, קומה 55. אני נכנס לבד במעלית היא לא נכנסת אחרי, "אני לא אפריע למפגש שלכם, תהנו"
המעלית נסגרת ועולה. אני מביט במראה שיש בתוך המעלית, דואג שאראה טוב. אני מרגיש כאילו אני הולך עכשיו לדייט ולא למפגש שבו אני צריך לקבל פרטים כיצד להפיל את הממשלה. הדלת של המעלית נפתחת בקומה האחרונה, ואני מבין שזאת הדירה שבה נפגשתי עם אורי בפעם הראשונה. שומר עומד בפתח לדירה, הוא מזהה אותי כנראה מלפני שבועיים כשחטפו אותי ופותח לי מהר את הדלת. אני נכנס ומביט מסביב, הדירה נראת לי ריקה לרגע.
"שלום, יש כאן משהו?" אני צועק בחלל.
"שלום, דן" אני שומע את קולו של אורי שנכנס מפתח היוצא כלפי חוץ מתוך הדירה, "ציפיתי שתגיע כבר"
"שלום אורי" אני אומר ומסמיק מבושה.
"בוא אחרי" הוא אומר לי ומסמן לי להתקרב אליו. אני הולך אחריו והוא מכניס אותי למקום ממנו הוא הרגע הופיע, הוא מכניס אותי לפנטאוז של הדירה. אנחנו מתיישבים על ספספל נדנדה, ומחכה לנו כוסות יין על השולחן ליד. זה מצחיק אותי עניין כוסות היין, בכל פגישה שלי איתו הוא חייב שנשתה יין. ותמיד זה נראה אותו יין, אף פעם לא התעניינתי בסוג שלו ואני גם לא חושב שאעשה את זה, אני לא אדם שמתעניין בסוגי שתייה.
אני מסתכל לנוף, כל כך גבוה כאן שזה מבהיל. אורי מתיישב לידי בנדנדה ומחזיק את הכוס יין. הוא לא לבוש בחליפה, הוא לא לבוש בבגדים רשמיים. הוא לבוש במכנסיים קצרות ואדומות, בערך בצבע האדום של אותם בגדים שהביאו לי כשחטפו אותי לכאן. הוא לובש גופייה צמודה שמבליטה את שריריו ואת חזהו המטופח.

הוא לוגם מהיין ומחייך אלי. ידו נוגעת ברגלי, זה מעביר בי צמרמורת.
"חיכיתי לדבר איתך כל כך הרבה" הוא אומר, "אני יודע שנפגשנו רק אתמול, והאמת בהתחלה חשבתי שאתן לך שבוע של שקט. אבל משהו אומר לי שאתה מהאנשים שברגע שהדליקו אותם אז אסור לתת ללהבה להתכבות"
אני מצחקק כי זה נכון. אורי מרגיש שהוא מביך אותי ומתנצל.
"אז יש חדש?" אני שואל, "מאז אתמול שהכרת לי את עמקי המחתרות שלך, שסיפרת לי את כל הסיפור שלך, יש משהו חדש בתוכנית שלך שאתה רוצה לשתף אותי?
"אני בונה תוכנית" אורי אומר, "היא עדיין לא שלמה, כי נאלצתי לשנות אותה כשהבנתי שאתה מעוניין שחבר שלך, איתן והחבר הנוסף שלכם, טומי יהיו חלק מהמחתרת, מצאתי דרך לשלב אותם, אבל התוכנית עדיין לא סגורה ואני אספר לך עליה כשהיא תהיה מוכנה, בקרוב. מה איתך, סיפרת לחברים שלך?"
"אני חושב שאתה עדיין עוקב אחרי, גם בלי שום שבבי מעקב" אני אומר והוא מצחקק.
"אני לא שומע מה אתה מדבר עם חברים שלך, אז אתה יכול להיות רגוע. אני פשוט דואג שאנשים שלי תמיד ידעו איפה אתה מסתובב, שאם יקרה פתאום משהו נדע איפה אתה, אם אתה לא מבין נהפכת לחלק חשוב מאוד כאן, חשוב מאוד בשבילי"
אני מחייך אליו, "הם יודעים, והם בפנים. זה כל מה שרצית לשאול אותי בפגישה הזאת רק, אם סיפרתי לחברים שלי?"
"האמת שלא" הוא מחייך חיוך ממזרי, "אני מאמין שאם אנחנו עומדים לפעול יחד, ולא סתם לפעול, עומדים לעשות מהפכה יחדיו. אנחנו חייבים להכיר אחד את השני טוב יותר, ואני מאמין שעלי אתה יודע הרבה, ואני יודע עליך פחות"
"אתה רוצה שאספר על עצמי? אני הבן אדם הכי משעממם שקיים"
"אתה ממש לא משעמם" הוא אומר, "ספר לי, ספר לי דברים מעניינים עליך. כמו על הויכוחים שלך עם החבר שלך, לצערי כשצוטטתי לך נאלצתי לשמוע את זה, זה לא היה נעים"
אני לא רוצה לדבר עם איתן, במיוחד לא לדבר עליו כשאני נמצא עם אורי. אבל אני נשאב לזה ומתחיל לספר לו את כל המערכת היחסים המסובכת שלי עם איתן. כיצד יצאתי מהארון, כיצד איתן הכריז על עצמו גם כגיי בפני הקהילה כשאני יצאתי, איך נהפכנו לזוג במהרה. על כמה הוא רוצה ואני נרתע, שאני לא מרגיש לפעמים שאני רוצה לאבד את הבתולים שלי עם אדם כמוהו. אורי, להגיד לזכותו, הוא אדם שיודע להקשיב.
"אתה שאלת את עצמך, אם בכלל אתה אוהב אותו?" הוא שואל, "לפעמים אתה יכול לפגוע בבן אדם, כשאתה נשאר איתו ללא רגשות"
"אני לא יודע אם אני אוהב אותו או לא" אני פתאום אומר, "אני פשוט לפעמים לא מרגיש אליו תחושות מסוימות, אני לא מרגיש את הפרפרים שאני רוצה להרגיש, הפרפרים שצריכים להרגיש"
אני מביט בעיניו של אורי. מרגיש חנק בתוכי פתאום, מרגיש שהגוף שלי עושה תזוזות בלי לשאול אותי. שהמוח שלי החליט להתנתק מהלב, שהמוח שלי החליט להפסיק להשפיע על המהלכים שלי, "אני רוצה להרגיש שהוא גורם לי להיות מיוחד, אני רוצה להרגיש שאני נחשק אל גופו כמו מגנט. וזה לא קורה לי איתו"
"אתה מזכיר לי אותי" אומר אורי וצוחק, "גם אני הייתי ונשארתי עדיין בעייתי בעניינים האלו, אבל צריך להתגבר עם הפחדים והחששות וצריך להעיז לעשות דברים"
להעיז. הוא אמר לי שצריך להעיז. האם אני יכול להעיז? אני יכול. אני מתקדם לשפתיו של אורי, תופס בפניו, נוגע בזיפיו ומצמיד את פי לפיו. אני מנשק את אורי, אני מעיז.