כאן דרכינו נפרדות – פרק 5

"אני לא יודעת מה עבר לי בראש באותו הרגע אבל אני בטוחה שזה היה עליו" אמרתי בטלפון וחייכתי חיוך מטופש "איך הוא מכיר אותך אם את לא מכירה אותו?" שאלה מורן מעבר לקו בעודה מסתכלת בפייסבוק מחפשת אחר עדכונים חדשים "לא יודעת.. לא ממש הקשבתי" אמרתי וצחקתי כדי להסתיר את הבושה בקולי "טוב אם את לא מקשיבה לו איך את מצפה להתחיל איתו?" שאלה מורן ופתאום נבהלתי "מה זאת אומרת להתחיל איתו?" שאלתי פתאום "מה את לא רוצה אותו?" שאלה מורן "כן, מה? להתחיל עם בחור?!" שאלתי בבלבול "אל תגידי לי שאף פעם לא התחלת עם בן" אמרה מורן מופתעת "לא אני לא" אמרתי והרגשתי כאילו אני מוזרה פתאום "אז כיף לך.. תאמיני לי זה רק אומר שרוצים אותך יותר" אמרה מורן "טוב תקשיבי אני חייבת לנתק עוד מעט כיבוי אורות" אמרתי לאחר שתיקה קצרה "טוב יפה שלי אבל דברי איתי אולי ניפגש בשבת" אמרה מורן "ביי, אוהבת אותך" אמרתי בחיוך "גם אני, ביי" אמרה מורן וניתקתי.
-כמה שעות קודם לכן-
"גבריאלה חכי רגע" חזר הקול, הסתובבתי וראיתי נער בערך בגילי עומד בסוף המסדרון ומחייך אליי "קראת לי?" שאלתי לאחר שהתקרב "כן, לא נראה לי שיש עוד מישהי פה בשם גבריאלה" אמר וגיחך "אנחנו מכירים?" שאלתי באי הבנה ורק בהיתי בפניו שהיו כה מוכרות אך זרות לגמרי "אל תגידי לי שאת לא יודעת מי אני" אמר הנער "אני לא נוהגת לשקר" אמרתי וחייכתי חיוך מובך "מצטער לא חשבתי שלא תזהי אותי, אני אלון" אמר וחייך ממבוכה "מצטערת לא ידעתי שאני אמורה לזהות אותך, אני גבי דרך אגב אם לא ידעת" אמרתי וצחקתי "את באמת לא מזהה אותי?" שאל אלון "לא בדיוק מאיפה אנחנו מכירים?" שאלתי ובהיתי בו הוא כל כך מושלם יש לו שיער חום בהיר עיניים חומות דבש הוא קצת יותר גבוה ממני יש לו חיוך מדהים ומבט חולמני שממש שקעתי בתוכו "….וזהו" סיים אלון ומבטו הרצין לפתע "גבי?" שאל וצחק צחוק גדול וחיוכו הרחב היה כה מדהים "מה?" שאלתי בקול חולמני "את הקשבת לי בכלל?" שאל אלון "בטח כן אני עדיין לא בטוחה שאני זוכרת" אמרתי בגיחוך קל של מבוכה "טוב.. בואי נלך לחדר אוכל" אמר אלון ועקף אותי לכיוון חדר האוכל ואני בעקבותיו.
"גבי מה קורה?" שאלה מאי ועצרה אותי בעוד אלון המשיך ללכת "מה?" שאלתי מתנערת למציאות "חיכיתי לך" אמרה מאי בחיוך רחב ומשכה אותי בעקבותיה ואני רק הבטתי אחורה לעבר אלון שהלך והתרחק והתיישב עם חבורת בנים "איך היה בלעדי מקווה שלא היה לך יותר מדי קשה" אמרה מאי בחיוך והתיישבה מסמנת לי לשבת לידה, התיישבתי "לא הלכתי לאיבוד אז זה כבר טוב" אמרתי ומשכתי בכתפיי "בואי ניקח אוכל" אמרה ומשכה אותי לעבר האוכל והעמיסה לשתינו צלחות מלאות וחזרנו לשבת.
"למה את לא אוכלת?" שאלה מאי והתנתקה מהשיחה עם שאר הבנות בשולחן מביטה בי "אכלתי" אמרתי מתגוננת "הצלחת שלך מלאה" אמרה מאי "אני לא רעבה" אמרתי ומשכתי בכתפיי "תאכלי לפחות משהו אחד את תמותי מרעב עד ארוחת הבוקר" אמרה מאי "אני לא, חוץ מזה אני יכולה פשוט ללכת להכין לי משהו בלילה" אמרתי "טוב איך שאת רוצה" אמרה מאי "אני הולכת לחדר" אמרתי, פיניתי את המגש ויצאתי משם הולכת במסדרון הארוך המוביל לחדרי השינה ואז הפלאפון שלי צלצל.
-בחזרה לעכשיו-
'מסתבר שמאי צדקה' חשבתי לעצמי מקשיבה לבטן המקרקרת שלי ומביטה בשעון שבפלאפון 2:30 לפנות בוקר. קמתי מהמיטה והתעטפתי בשמיכה, יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון המטבח למצוא לי מה לאכול אך כמובן שהמטבח היה סגור ואני עמדתי מולו רעבה בפיג'מה מכוסה בשמיכת פליז כחולה.
'אין מצב שאני ארדם עכשיו' חשבתי לעצמי ויצאתי מהבניין אל החצר הגדולה לא מבינה מה אני עושה רק מחפשת אחר מקום נוח לשבת בו, הגעתי למגרש הכדורגל של הפנימיה הוא נראה די שומם בערב, התיישבתי על המדרגות הענקיות ששמשו מקומות ישיבה כמו באיצטדיון והבטתי בשמיים המעוננים שכמעט ולא נתנו מקום לכוכבים להופיע.
"כנראה שאני לא היחיד שסובל מבעיות שינה" שמעתי קול מאחורי וצעדים לכיווני הסתובבתי וראיתי את אלון "כנראה" אמרתי בחיוך בעודו מתיישב לצידי "אכפת לך?" שאל והבחנתי כי הוא לבוש רק בפיג'מה דקה ורועד מקור "מצטערת" אמרתי ומיהרתי לתת לו חלק מהשמיכה "מה קרה? לילה קשה?" שאל בחיוך "אני צריכה ללמוד להקשיב לאנשים" אמרתי בגיחוך והרגשתי את חום גופו לצידי וידו חובקת בי "גם אני גוועתי ברעב בלילה הראשון שלי פה" אמר וצחק "איך ידעת?" שאלתי מופתעת כולי "ניחשתי" אמר בחיוך והוציא מכיסו חפיסת שוקולד ונתן לי "כמו שניחשת את השם שלי?" שאלתי בגיחוך "לא את השם שלך לא ניחשתי" אמר בחיוך ופתח את השוקולד. לקחתי קובייה והכנסתי לפה והרגשתי מסוחררת מזמן לא הייתי כל כך הרבה זמן רעבה כנראה שזה השפיע עליי "פעם הבאה תאכלי" אמר בחיוך ולקח קובייה אחת לעצמו "דווקא נחמד לקבל שוקולד" אמרתי בחיוך ולקחתי עוד קובייה "אל תדאגי תקבלי שוקולד גם אם תאכלי" אמר בחיוך "טוב לדעת, ורק שתדע שזה מוקלט אצלי ההבטחה שלך" אמרתי בחיוך "חבל שאת זה אי אפשר להקליט" אמר ונישק אותי.