כאן בשבילך – פרק 5

התאומים היו ממש נחמדים אלי, הם סיפרו כל מיני קטעים מצחיקים שקרו להם, ומה הם רוצים להיות, סיפרתי להם שאני רוצה להיות מעצבת הם אמרו שזה ממש מגניב, במשך כל השבוע דיברנו והם סיפרו לי שאני קרובת המשפחה הראשונה שהם פוגשים, הייתי המומה בהתחלה.
במשך השבוע לא החלפתי מילה עם דניאל, הוא התעלם כל הזמן, הבנתי שכל הזמן אחרי ארוחת ערב הוא יושב ליד הברכה אז החלטתי שאני אגש אליו ואדבר איתו.
הוא בדרכו לברכה אז אני ממתינה כמה דקות וניגשת אליו, יושבת לידו.
"היי"
"כן?" מה כן? תגיד היי בחזרה חשבתי לעצמי
"מה שלומך?"
"בסדר"
אחרי כמה דקות של שתיקה אמרתי לו
"אתה רוצה לשאול מה שלומי?" אמרתי בקצת כעס
הוא הסתובב והסתכל עלי, "מה שלומך?"וחייך חיוך ציני
התעצבנתי, קמתי והלכתי.

שבוע אחרי זה בארוחת בוקר החלטנו שבערב נלך כולם לסרט, הדבר היחד שהם לא הזכירו זה שרוי -אל והתאומים כבר יחכו שם ואני ודניאל ניסע ביחד, חשבתי על השתיקה שהולכת להיות, זה הולך להיות לא נעים. פיזרתי את השיער לבשתי את מכנסי בג'ינס וגופיית הקשירה שלי סנדלים ויצאנו.
כל הדרך בהייתי בנוף, ראיתי שיש פארק לא רחוק מהבית, כל הדרך רק שתקנו, כשהגענו הסתבר שלאחים היה פנצ'ר, אז התיישבנו במסעדה עד שהם יגיעו במונית, הוא הזמין מים וכריך
"את רוצה משהו לאכול?"
"לא"
אחרי שתיקה ארוכה הוא אמר
"אני מצטער על אותו ערב"
"אוקי"
"אני יודע שאני לא הכי נחמד.."
"בכלל לא נחמד" הפסקתי אותו, הוא גיחך
"זה לא מרוע את יודעת"
"באמת? אז ממה זה? אדישות?" חייכתי חיוך ציני
"לא, אני פשוט אוהב את השקט שלי"
"לא מצדיק"
"אני יודע, אני מעדיף את הבדידות"
"לא חשבתי שיש לך חברים עם אופי כזה"
"את לא צריכה להיות רעה"
"לא אני התחלתי"
"אני יודע, ואין לי הרבה חברים"
"לפחות אתה יודע למה"
"אני לא סומך על אנשים"
"אתה לא נותן להם הזדמנות"
"זה עדיף מלהיפגע"
"ממי נפגעת?"
"אבא שלי" הוא בהה לרגע "ואל תשאלי למה"
"מצטערת.."
"זה בסדר, זאת לא אשמתך"
המלצר בא עם האוכל, דניאל לקח מפית, עטף סביב הכריך ולקח ביס, הסתכלתי עליו זה היה נראה מצחיק מהצד ופשוט התחלתי לצחוק לרגע
"מה מצחיק?" והוא צחק
"זה היה נראה מצחיק לרגע"
צחק "טוב זה כריך ענק"
"בהחלט"
"את בטוחה שאת לא רעבה?"
"כן, תודה"

אחרי זה נפגשנו כולנו בכניסה לסרט, גם החברה של רוי – אל באה, היא הייתה גבוה ממני, עם עיניים בצבע ירוק ושיער חום בהיר, קראו לה מיה, בהתחלה היא הסתכלה עלי בצורה לא נעימה, ואז נכנסנו לסרט,
"אני מקווה שדניאל היה נחמד" צחק מיכאל
"הוא היה נחמד" צחקתי בחזרה
אחרי הסרט הסתובבנו בקניון, הוא היה ענק וממש התלהבתי ממנו, איתן רוי – אל ומיה הלכו לאכול אני מיכאל ודניאל הסתובבנו ביחד, כל דבר שאמרתי שהוא חמוד, מיכאל הציע לקנות לי, אמרתי לו שלא וגם שאני לא אוהבת לקחת כסף מאנשים, הוא אמר שהוא זה לא אנשים, הוא משפחה, "בכל זאת" זאת אמרתי לו. אחרי הקניון חזרנו כולנו הביתה, ברגע ששכבתי על המיטה נרדמתי.

"בוקר טוב" אמר איתן
"בוקר טוב"
"מה קורה?"
"בסדר, אתה?"
"יש לי מחר מבחן ענק, אני כולי בלחץ, אני חושב שלא למדתי מספיק"
דניאל עבר לידנו
"אתה חושב? לא למדת בכלל, אולי אם תפסיק לבלות, תלמד קצת" איתן הסתכל עליו קצת כועס, וירד לארוחת הבוקר, דניאל התנהג כאילו הוא האבא של התאומים, כל פעם שהם עושים משהו שהוא לא בסדר, הוא מעיר להם, הוא ממש קשה איתם, ורואים שהם מפחדים ממנו.
"זה שאתה יוצא מחיי החברה שלך, לא אומר שגם הוא צריך לעשות את זה" כעסתי
"הוא צריך להשקיע בלמידה"
"אתה ממש קשה איתו"
"אני לא קשה איתו" לגלג "אני דואג לו"
"הוא מספיק גדול בשביל זה"
"אל תתערבי במה שלא שייך לך, את רק שבועיים פה..תיקחי את עצמך בחזרה לארץ" כעס
הרגשתי איך הדמעות מתחילות להופיע וזולגות על הלחי שלי, הוא הפנה קצת את מבטו הצידה "אני.."
"דניאל!" רוי- אל קטע אותו, דניאל הסתובב, רוי – אל עמד מולו כועס, והם בהו אחד בשני לרגע, עד שדניאל ירד לארוחת הבוקר.
"אני מצטער, אל תפגעי ממנו, אני בטוח שהוא לא התכוון"
"זה בסדר" חייכתי חיוך משתדל