כאן בשבילך – פרק 46

"מצאו אותו"
"איפה? מתי?" שאלתי
"אני עוד לא יודע, הוא נמצא באחד הבית חולים שהיו בסביבה, הוא נמצא שם כבר כמה ימים, הבנתי שהוא נפגע בראשו"
"מתי נלך אליו?" שאל איתן
"אני הלך עוד היום, אתם נשארים פה"
"מה? למה?"
"זה רחוק, ואני מעדיף שתישארו פה, בהשגחה"
"בהשגחה של מי?" שאל איתן
"שומרים?" שאל מיכאל
"כן, זה רחוק, אנחנו עוד לא יודעים מה קרה עם השותפים של רונלד"
"לא תפסו אותם?" שאלתי
"תפסו,פשוט מבררים אם את כולם"
"אני יכולה לבוא איתך?"
"לא, את עדיין לא מרגישה טוב, את נשארת" כעס, ידעתי שהוא כועס רק בגלל כל הלחץ שהיה לנו לאחרונה, אבל כל כך רציתי לראות את דניאל, אני מקווה שהפגיעה לא הייתה קשה מידי "אני אדאג שיעבירו אותו לפה, לבית חולים קרוב יותר"
"טוב.." לחשתי

רוי-אל הגיע לשם וא?ישר שזה דניאל, לקח יומיים עד שהעבירו אותו בית חולים, כשהגענו מסרו לנו שמצאו אותו בשטח פתוח, כשהוא חסר הכרה, ובמצב רע, והוא גם נשאר חסר הכרה כמה ימים בבית החולים, ועוד לא יודעים עד כמה קשה הפגיעה בראשו, איתן נכנס ראשון ויצא ואז אני ומיכאל נכנסו,
"היי" אמר מיכאל בקול לא בטוח, עמדתי בכניסה לחדר, מיכאל קצת הסתיר אותי, רציתי לדבר עם דניאל אבל מיכאל אח שלו אז הזמן הזה מגיע לו,
"היי?" דניאל בהה בו
"מצטער"
"על מה?"
"על כל מיני האשמתו.."
"אוקי" צחק
"אה כן.. ארבל?" זה היה מהיר, התקרבתי למיטה של דניאל
"היי"
"היי" צחק
"אתה מרגיש יותר טוב?" שאלתי
"כן, תודה"
"דאגנו לך"
"אני בסדר"
"עכשיו אנחנו יודעים את זה" צחק מיכאל "אני הלך להביא לך משהו לאכול"
"תודה" אמר דניאל, מיכאל יצא והשאיר אותנו לבד, משום מה הרגשתי נבוכה, זה היה מוזר בשבילי, משהו בדניאל השתנה, הוא נראה הרבה פחות קשוח ממה שזכרתי "ארבל? מה הפירוש של השם שלך?" שאל אותי
"זה שם של הר" צחקתי "על יד הכנרת"
"למה קראו לך על שם הר?" צחק
"ההורים שלי אוהבים את צפון הארץ"
"כן, באמת יפה שם"
"היית שם?"
"נראה לי" צחק "אני לא זוכר, אבל סיפרו לי על הארץ, וראיתי תמונות, זה בטוח" צחקתי "אמא שלי אוהבת את הארץ"
"פחדתי שלא נמצא אותך"
"למה פחדת?"
לא הייתה לי בדיוק את דרך להסביר למה, חשבתי שזה די ברור למה "כי פחדתי" צחקתי מובכת
"מה קרה לך ביד?" הוא הצביע על התחבושת שבידי
"עברתי תאונה קטנה, אני אספר לך אחר כך, העיקר שתרגיש יותר טוב"
"עברתם תאונה כולכם יחד?" צחק "לכולם יש שריטות ותחבושות על הגוף" צחקתי "אז את מהארץ.. מגניב" צחק
"כאילו לא ידעת" צחקתי
"האמת שלא ידעתי"
"מה?"תהייתי
"רק רציתי לדעת מאיפה מיכאל מכיר אותך"
"מה? אתה רציני?" צחקתי
"אני מתחיל להיות מבולבל"
"אתה לא יודע מי אני?"
"אני לא בטוח, את נראת מוכרת, אני פשוט לא זוכר מאיפה"
"אה..אה.." התחלתי לגמגם, לא ידעתי כל כך מה לומר
"את באמת חושבת שאני אשכח אותך?"