כאן בשבילך – פרק 4

-ארבל-
אני בלחץ, לא הייתי מחוץ למדינה אף פעם, וגם אני הולכת לגור אצל אנשים שאני לא מכירה, אבל אם הם קרובי משפחה אז כנראה זה בסדר. אולי היו שם אנשים שהתחבר אליהם, אני מקווה לא בא לי להיות לבד.
עליתי על המכונית שתיקח אותי אל הקרובים, חשבתי לעצמי שזה ממש מגניב שיש לי בקרובים שגרים בארצות הברית, הנהג עצר ויצאתי מהמכונית, עמדתי המומה למראה הבית, הוא היה כל כך גדול ומרשים, זאת הייתה אחוזה לא בית, עליתי במדרגות לכיוון הדלת הגדולה הנהג עזר לי עם המזוודות והלך, תקתקתי על הדלת, פתח לי את הדלת בחור גבוה עם שיער קצר ומבולגן בצבע אדמדם – חום ועיניים חומות – כחולות, הוא לבש מכנסים בצבע באז' וחולצה מכופתרת בצבע לילך, היה לו מראה די שובב חמוד.
"היי"
"היי, את בוודאי ארבל"
"כן, ואתה?"
"מיכאל, איך הייתה הטיסה?" הוא שאל עם חיוך על פניו.
"ארוכה" צחקתי
הוא הכניס את המזוודות לפנים הבית ואז אמר לי לבוא להכיר את בני הבית שנמצאים בסלון, הסלון היה מעוצב באווירה כפרית מודרנית, בחדר היה בר ליינות, פסנתר שעמד בצד החדר, במקום מרווח, ליד הווילונות הארוכים, וספה גדולה בצבע לבן, המנורות האירו את החדר באווירה רומנטי, אהבתי את הסגנון, בחדר היו שלושה גברים, אחד שהיה לו תווי פנים דומות למיכאל רק עם צבע שיער שחור ועיניים חומות הוא לבש מכנסיים שלוש-רבעי נעלי ספורט וחולצת טי, "איתן" הוא הציג את עצמו. לידו היה בן גבוה גם הוא עם שיחר שחור חזק ועיניים כחולות עמוקות, הוא לבש מכנסיים בצבע שחור וחולצה בצבע לבן הוא היה עם אוזניות על הצוואר, "דניאל" אמר עם חיוך אדיש, ולידו עמד אדם מבוגר עם שיער בצבע שחור לא קצר אבל לא ארוך, מבולגן בצורה יפה, עיניים בצבע תכלת אפור הוא לבש חליפה שחורה וחולצה בצבע תכלת. המבוגר מבניהם ניגש אלי
"רוי – אל"
"ארבל" הצגתי את עצמי בפניו ובפני השאר.
"תרגישי בבית" חייך אלי "את רעבה?"
"לא"
"בואי הראה לך את החדר"

הלכנו לכיוון הכניסה של הבית, היו שם מדרגות גדולות, עלינו לקומה העליונה שהייתה גדולה ורחבה, היו שם הרבה חדרים, והיה שם עוד סלון קטן יותר, שעוצב בסגנון מודרני יותר, עם פלזמה. הם הראו לי את החדר, נכנסתי אליו, הוא היה מרשים כמו שאר הבית, הוא היה גדול, בצבע באז', עם ריצפת פרקט הייתה מיטה זוגית עם סדין בצבע לבן, מעל – מסביב למיטה היה ווילון, תמיד אהבתי את זה, זה מרגיש נסיכותי, היה שם חדר לבגדים, הם הראו לי איפה המקלחת נמצאת ואת כל שאר הדברים שהייתי צריכה לדעת, אחרי זה כולם התפזרו חוץ מרויאל,
"את צריכה עוד משהו?"
"לא, זה בהחלט מספיק" צחקתי
"טוב, תתמקמי לך, ארוחת ערב בשמונה, אנחנו אוכלים ביחד אז לא לאחר" הוא חייך וצחק קצת.
הבית הזה מדהים, חשבתי לעצמי.

נכנסתי למקלחת, לבשתי את השמלה הכחולה שלי עם סנדלים שחורות, הסתכלתי על עצמי לרגע במראה, הייתי כל כך שמחה מהחופשה הזאת, לא הכי הרגשתי בנוח בבית שלא שלי, אבל הוא גדול מספיק כדי שאני ארגיש חופשייה, ירדתי לארוחת הערב, חדר האוכל היה מעוצב בצורה יפה בסגנון מודרני, כולם כבר התיישבו, התיישבתי גם אני, לקחתי קצת סלט והתחלנו לאכול,
"אז בת כמה את?" שאל מיכאל
"18, אתם?"
"אני 20 וגם איתן, דניאל 22 ורויאל בן 37"
"חשבתי שאתם הבנים שלו" צחקתי
"לא, אנחנו אחים שלו" ענה איתן
"אתה נשוי?" שאלתי את רויאל
"לא, אני יוצא עם משהיא"

ארוחת הערב הייתה שקטה, עליתי בחזרה לחדר, לפני שנכנסתי בהיתי בנוף מהקומה העליונה, הוא היה מרהיב, וראיתי שיש להם ברכה, המקום היה מואר באורות צבעוניים, ראיתי את דניאל יושב ליד הברכה, בהייתי בו, ואז הוא הפנה את ראשו אלי והסתכל עלי, במשך זמן קצר בהינו אחד בשני עד שזזתי מהחלון, חזרתי לחדר, נשכבתי על המיטה ונרדמתי.

הרגשתי שמשהו נוגע לי באף, פתחתי את העיניים וראיתי את מיכאל,
"בוקר טוב"
"הפחדת אותי"
"זה תמיד מצליח לי שאני לא רוצה בזה" צחק ,אז מה את רוצה לאכול?"
"מה שיש" אני לא הבוא בטענות
"זהו ש..לא רצו להעיר אותך ואותי אז פספסנו את ארוחת הבוקר" חייך
"לא נשאר כלום?"
"לא, אני אומר בואי נצא לאכול וגם תוכלי להכיר את המקום, מה את אומרת?"
"נשמע טוב" חייכתי
"יופי, נמאס לי מהמקום הזה, סוף סוף לצאת" צחק
"אני אתארגן ויבוא"

הוא באמת היה נחמד צחקתי לעצמי, הלכתי למקלחת, הברשתי את השיער השחור הארוך שלי, שנפל מקלות על הכתפיים שלי, שמתי עדשות, ואת השמלה האדומה שלי עם הסנדלים השחורות, שנייה לפני שיצאנו איתן החליט להצתרף והלכנו.

"תאומים, נכון?"
"לא רואים?" צחק איתן
"רציתי להיות בטוחה" צחקתי
"אז מה את אוהבת לאכול?"
"הכל" צחקנו, "אז דניאל, הוא מתבודד כזה?"
"הוא לא מדבר הרבה, קשה לו לסמוך על אנשים"
"למה? קרה משהו?"
"סיפור עם אבא שלנו, הוא לא טורח לומר הרבה"
"יש לו חברה?" אחרי שנייה חשבתי כמה זה נשמע מתעניין, אבל הייתי סקרנית
"היו לו, אבל זה אף פעם לא היה קשר רציני, הוא נפרד מהם מהר מאוד, טוען שהוא לא מתחבר אליהם, וגם רואים עליו שהוא לא נקשר אליהם, הוא אפילו לא היה מתקשר או שואל אותם אם הן בסדר, ככה שאנחנו יודעים שהם לא היו כאלו רציניות"
"זה נשמע אדיש ביותר"
"אל תפגעי ממנו אם הוא אדיש גם אלייך"
"נקווה שהוא יהיה בסדר איתי, אחרי הכל אנחנו משפחה" צחקנו