כאן בשבילך – פרק 34

דבר ראשון, להיפטר מהרכב, זה רכב גנוב, התוצאות של זה לא יהיו טובות, נסעתי בחזרה לבית לקחת את דניאל, יכולתי לראות אותו מרחוק שוכב על הריצפה חסר הכרה, רצתי אליו, ישבתי לידו "דניאל" הוזזתי אותו,"דניאל, אתה שומע אותי?" הוא לא הגיב, "דניאל בבקשה.." התחלתי לבכות "אנחנו צריכים ללכת.." חיבקתי אותו "דניאל בבקשה תקום" ליטפתי את פניו, "אני לא יודעת מה לעשות, אתה צריך לעזור לי, אתה חייב לעזור לי.." לא היה לי זמן לבכות, הייתי חייבת לעזור לו, משכתי אותו אותו עד למכונית, הוא היה כל כך כבד, הכנסתי אותו למושב האחורי, ונסעתי משם,
הגעתי לעיר שהייתה קרובה לשם, ונכנסתי לאחד המלונות, שכרתי חדר, חזרתי למכונית והחנתי אותה בחניון התת-קרקעי, הנחתי את ידו של דניאל על כתפי וסחבתי אותו עד למעלית, ומשם עד חדר, נכנסנו לחדר והשכבתי אותו על המיטה, "מה הוא הזריק לך?" קוותי לשמוע תשובה, נכנסתי למקלחת כשיצאתי התבוננתי במראה, "אנחנו צריכים לשנות את המראה שלנו" חזרתי חזרה לדניאל, ישבתי לידו, ראיתי שהוא מתחיל להגיב, "דניאל?" הוא זז קצת , ישבתי לידו כמה דקות וליטפתי אותו "אני כבר חוזרת.." לחשתי לו, נסעתי עם המכונית לכניסה של העיר והחנתי אותה שם, הלכתי קצת ועצרתי מונית, הוא לקח אותי לחניות שבאזור, קניתי פאת כרה שחורה ופאה בצבע חום בהיר לדניאל, ועוד כמה בגדים שיספיקו לנו, חזרתי למלון, עליתי מהר לחדר,
"ארבל.." שמעתי את קולו של דניאל,
"דניאל" ישבתי לידו "איך אתה מרגיש?"
"בסדר" הוא ליטף את פניי, שמתי את ידי על ידו
"כל כך דאגתי.."
"אני בסדר" חייך, הוצאתי את הפאה מהשקית, שמתי אותה עליו, "בשביל מה זה?" צחק
שמתי את הפאה השחורה עליי "ככה לא יזהו אותנו"
"את כל כך יפה.."
"תודה"
"אני לא יודע מה עשיתי שזכיתי בך" הוא נגע בשפתי "הייתי כל כך רע אלייך"
"לא הכרת אותי.."
"זאת לא סיבה טובה, את כל כך טובה אלי, אפילו עכשיו את.. את הצלת אותי"
"לא בדיוק" היססתי
"לא בדיוק?"
"רק בגללי כל זה קרה לך, וגם" התחלתי לגמגם "לא הייתי בטוחה שאני אחזור לקחת אותך"
"אבל לקחת אותי ושמרת עלי" הוא שם את ידו על מותני "כמו שאני אוהב"
"אני תמיד אשמור עלייך"
"אני חייב להתקלח"
"אתה לא מרגיש לגמרי טוב" הוא קם ותפסתי בידו "לא"
הוא הביט בי, ליטף את פניי "זה בסדר.."
"אני אעזור לך.."
הוא נכנס לאמבטיה ואני ישבתי לידו, חפפתי לו את השיער, כשסיים הוא התלבש בלי שאני אראה בזמן שהוא מחזיק את ידי כדי שלא ליפול, "עכשיו אני מרגיש יותר טוב" הרגשתי את זרועותיו מתכרכות סביבי, שמתי את ידי על פניו והוא נישק אותה, "אכלת משהו היום?"
"לא, לא ממש הספקתי"
"אז בואי נרד לאכול"
שמתי את השמלה השחורה ארוכה שקניתי והוא חליפה, שמנו את הפאות, הסתכלתי על עצמי במראה ובקושי יכולתי לזהות את עצמי, דניאל פתח את דלת החדר,
"אחרייך נסיכה.."