כאן בשבילך – פרק 32

באמצע הלילה השלישי שלנו באותו הבית, התעוררתי, "דניאל?" נגעתי בו, "אתה שומע את זה" הוא התעורר וישב על המיטה, חיבקתי אותו,
"אל תדאגי אני ארד לבדוק"
"לא, אל תרד" נגעתי בידו "אולי זה מסוכן.."
"אל תדאגי, אולי זה רק חתולים"
"אתה חושב?" היססתי "אני אבוא איתך"
"תישארי פה" קם מהמיטה "עדיף שרק לי יקרה משהו, מאשר לשנינו"
"דניאל!" כעסתי
"רק צוחק" חייך, הוא נישק אותי
אחרי כמה דקות הוא חזר "זה כלום" הוא ישב לידי במיטה "את יכולה לחזור לישון" וכיסה אותי עם השמיכה, הוא כיבה את האור, ונכנס לישון,
אחרי כמה דקות הטלפון של הבית צלצל "חשבתי שהבית אמור להיות ריק, למה שיצלצלו?" הבטתי בדניאל
"נבדוק את זה" הוא הרים את השפופרת ושם על רמקול
"דניאל?" זה היה הקול של מיכאל "אתה שם?" הוא נשמע מפוחד "אם זה אתה, תישאר רחוק" דניאל לא ענה לו "אני יודע שברחת מרונלד, אבל אל תישאר שם הרבה זמן" היו הרבה רעשים ברקע "תצא משם ואם תמצא את ארבל עדיף שפשוט תחזיר אותה לארץ" הנשימות שלו היו כבדות "אני חושב שרונלד יודע על הבית הזה, רוי-אל צריך להיות.." השיחה התנתקה,
"אז ניחשנו נכון" דניאל אמר " רונלד עם התאומים" הוא הניח את השפופרת
"אולי הרעשים ששמענו.."
"אל תדאגי זה לא זה"
חזרנו לישון

יום למחרת בסביבות הצהריים שמענו רעש בחוץ, דניאל יצא לבדוק ולא חזר הרבה זמן, לא ידעתי אם לצאת, לקחתי משהו ביד למקרה כל שהוא, ויצאתי, דניאל עמד ליד הקיר עם הראש מושפל לאדמה, התקרבתי אליו, "הכל בסדר?" נגעתי בפנים שלו, הוא נדנד את ראשו "מה קרה?" הרמתי את פניו עם כף ידי
"אני מצטער.."
"למה?"
"אני הייתי צריך להגן עלייך.."