כאן בשבילך – פרק 28

"דניאל?.." באתי לקום אליו, שכחתי שאני קשורה ונפלתי,
"מה שנשאר ממנו.." ענה רונלד ויצא מהחדר
"דניאל.."
"כן.." שמעתי את אותו קול צרוד, זה לא היה נשמע כמו הדניאל שהכרתי,
"זאת אני, ארבל"
"ארבל.." קולו נשבר "תתקרבי..התגעגעתי אליך.. כל כך.."
"גם אני אלייך"
"אני הוציא אותך מפה.."
ריין נכנס עם צלחת אחת והביא לי אותה, הוא שיחרר את ידי כדי שאני אוכל לאכול "מה איתו?" שאלתי, הוא לא ענה ויצא, "הוא לא מביא לך אוכל?"
"הוא מביא.. פעם ביום"
התקרבתי לדניאל שמתי את הצלחת לידו, "אתה יכול לאכול איתי.."
"אני מעדיף שאת תוכלי" ידעתי שהוא רעב,
"זה בסדר.." ידיו היו קשורות אז לקחתי את הכף ועזרתי לו לאכול, העברתי את ידי השנייה על פניו, והוא השעין את ראשו עליה "אנחנו נמצא דרך לצאת מפה.." לחשתי,
ישבתי על רגליו, והתקרבתי לפניו, השענתי את המצח שלי על שלו, יכולתי לשמוע את הנשימות הכבדות שלו, הוא היה חלש, פניי נגעו בשלו, נשקתי אותו בעדינות, שפתיו היו קרות, שמתי את ידי סביב צווארו, הסתקלתי עליו והוא קירב את שפתיו לנשק אותי שוב,
"אני אוהב אותך, נסיכה"
"גם אני אוהבת אותך.." החזקתי את פניו בידי, "אני מצטערת.."
"על מה?"
"חשבתי שאתה סתם מתנשא עם ההתנהגות שלך של להיות לבד, לא לדבר עם אנשים.."
"את לא צריכה להצטער על זה" צחק
"אני כן, לא ידעתי שככה הוא התנהג אלייך שהיית ילד.. הוא סיפר לי את כל מה שהוא אמר לך שאתה לא חלק מהם.. ומצאתי את הציור שלך שהיית ילד.. ו.."
הוא הפסיק אותי "את לא צריכה להרגיש אשמה" צחק "ההפך"
"ההפך?"
"אני רגיל להיות לבד, וקשה לי להתחבר לאנשים, אבל את הצלחת להתקרב אלי וכשאני איתך זה מרגיש הרבה יותר טוב, אני לא סומך על אנשים בקלות כזאת, לקח לי הרבה זמן להתחיל לסמוך על רוי-אל ואת הצלחת לעשות את זה בכמה חודשים, את מרגיעה אותי, את כמו סם בשבילי" העברתי את ידי על שערו הפרוע "את תהיה שלי כשנצא מפה.."
"אני רוצה להיות שלך.."
"גם אם לא היית רוצה" צחקנו
העברתי את אצבותי על שפתיו העבות, "איתי אף פעם לא תהיה מקופח יותר"
הוא חייך "מזל שיש לי אותך" הוא נישק אותי
שמעתי את הדלת נפתחת, סובבתי את ראשי לכיוונה, זה הריין, הוא התקדם אלינו, החזיק אותי בזרוע שלי ולקח אותי בכוח לצד השני של החדר, "תפסיק, אתה מכאיב לי.." הוא עצר והסתכל עלי במבט רציני, "מה הבעיה שלך?"
"אני לא רוצה שתהיה בקרבתו, את שייכת לי"
"אני לא"
הוא התקרב אל אוזני ולחש לי "אם תתקרבי אליו שוב, הוא ישלם את המחיר"
הוא קשר אותי בחזרה, ויצא

באמצע הלילה הרגשתי שמשהוא נוגע בידי, פתחתי את עיני, זה היה ריין הוא שם יד על פי ושיחרר את ידי, הוא הוציא אותי מהבית, עמדנו ליד הדלת של המכונית " מה אתה עושה?"
"אני לוקח אותך מפה.."
"לאן?"
"לא משנה.. העיקר שתהיה שלי.."
"אני לא רוצה להיות שלך.." אמרתי בנימה שאולי הוא ינסה להבין,
"למה?.." מבטו היה עצוב "למה את לא רוצה בי? כל הזמן רק ניסיתי לעזור לך, למה את לא יכולה לאהוב אותי?.."
"כי אני אוהבת משהוא אחר.."
"את תלמדי לאהוב אותי, את תראי.."