כאן בשבילך – פרק 24

"מי שם?"
הוא הדליק את האור, "באתי לבדוק שאת בסדר" זה היה ריין
"שמעתי משהוא למטה" כבר לא הייתי בטוחה אם אני עדיין הוזה,
"אין אף אחד"
"אתה בטוח?"
"למה.. ראית משהוא?"
"לא.."
הוא הסתובב לכיוון הדלת "לילה טוב"
"רגע" הוא הסתובב לכיווני "מי זה היה?"
"סתם, תתעלמי מזה"
לא הבנתי מה הם מסתירים ממני, משהוא הגיע לפה, אני בטוחה ששמעתי שמשהוא מנסה להיכנס, אולי הם הספיקו לעצור אותו? "חשבתי שאתה מנסה לפרוץ לפה"
"שחכתי שהדלת של החדר הזה נעולה, לילה טוב" ויצא

בבוקר שלמחרת התחיל לרדת שלג, נעשה קר יותר ויותר, ריין נכנס לחדר והביא לי שמיכה, הוא בא לצאת מהחדר,
"אני באמת לא מבינה מה אתה עוד עושה פה?"
"סליחה" הוא הסתובב אלי
"הוא לא משלם לך.."
"זה לא עניינך"
"זה כן!" כעסתי "אם לא שמת לב, אני החטופה פה!" כבר לא היה לי אכפת, גם אני אצעק או לא הם לא ישנו גישה, "אני רוצה לדעת מי אתה" דרשתי, הוא הסתכל עלי בכעס "יש לי זכות לדעת.." לחשתי
הוא הביט בי במבט רציני, ראיתי שלא הכי אכפת לא להגיד, "אני מכיר אותו"
"זהו, זאת הסיבה שאתה עוזר לו?"
"כן" ויצא מהחדר, הוא לא הולך להביא לי תשובה ובטח שגם לא לעזור לי,
אני חייבת למצוא משהו או משהוא שיעזור לי, כי לבד אני לא אצא מפה, ריין מתייחס אלי יפה, אבל לפי מה שרוי-אל סיפר על רונלד, הוא אדם אלים, איפה שהוא שמחתי שריין פה, אחרי כמה שעות רונלד הביא לי אוכל,
"אתה יכול לשחרר לי את הידיים?" הוא צחק "הדלת סגורה אני לא אוכל לברוח"
הוא הרהר קצת בקשר לזה "טוב.. אבל אם רק תנסי לברוח.."
הפסקתי אותו "אני לא, כואבות לי הידיים"
"טוב.." הוא שחרר אותי, ושם את הצלחת לידי "בתאבון" חייך, והלך לכיוון הדלת
"אני לא רעבה.."
הוא הסתובב להסתכל עלי "את יודעת יש אנשים שישמחו לקבל את האוכל הזה" גיחך
"באמת.." הסתכלתי עליו, הוא הנהן, חייך ויצא,

הרוחות שבחוץ הפריעו לי לישון כל הלילה, הסתכלי קצת דרך החלון, אולי אני הצליח לראות משהו, אבל חוץ משדה מכוסה בשלג, לא היה דבר, התחלתי להתייאש, אם רונלד רוצה לגרום לרוי-אל להרגיש את אותו הדבר שהוא הרגיש שלקחו לו את בניו, אז הוא לא הולך להחזיר אותי בקרוב, נגעתי בפסים האדומים שהיו לי על הזרועות בגלל החבל, ואז נזכרתי, אני משוחררת, הלכתי לכיוון הדלת, ניסיתי לפתוח אותה, היא עדיין הייתה סגורה, שמעתי קולות ורעשים, נשענתי על הדלת, לנסות לשמוע בברור, אלה היו צעקות שבאו מרחוק, חשבתי שאולי יש איתם עוד משהוא חוץ ממני?

כל כמה זמן בדקתי אם עדיין הצעקות נמשכות, רק אחרי שעה הצעקות נפסקו לגמרי, כל אותו לילה לא הצלחתי לישון, במי הם פוגעים הפעם?, נשענתי על הדלת והדמעות הופיעו, לא ישנתי כל הלילה בבוקר ריין הביא לי אוכל, התקרב אלי והביט בי,
"העיניים שלך אדומות"
"לא הצלחתי להירדם.."
"למה?" היה לו מן מבט דואג
"לא יודעת.." לא ידעתי בעד מי הוא, ואם גם הוא שמע את הצעקות בלילה, העדפתי שהוא לא ידע מזה שאני יודעת, הוא התקרב אלי, ליטף את ראשי,
"גם אני לא הצלחתי להירדם הלילה" חייך "תנסי לישון.."
"למה לא הצלחת?"
"סיוטים.."
"לפחות אתה לא חיי אותו" אחרי שאמרתי את זה הבנתי שזה נשמע כאילו דיברתי על עצמי, אבל באותו רגע לא התכוונתי לזה, לרגע הוא היה נראה פגיע ורציתי לנסות לעודד אותו,
"לך יש מי שיוציא אותך ממנו.."
"אם רונלד היה אומר לו איפה אני, אז אולי הוא כבר היה מוציא אותי מפה.." גיחכתי
"אני חושב שהוא כבר יודע שאת פה.."