כאן בשבילך – פרק 22

הסתובבתי אליו, הוא בהה בי,
"קחי מה שאת צריכה ותברחי!" הוא הביט ברצפה "לפני שאני התחרט!"
נכנסתי פנימה לקחתי מהמזוודה נעליים, לפני שבאתי לצאת נזכרתי שהכנסתי לתוכה את הכסף שאבא שלי שלח, לקחתי אותו ויצאתי החוצה מהר, ריין נשען על קיר, הסתכלתי עליו, הוא הסתכל עלי, לפני שבאתי ללכת הוא החזיק בידי, עצר אותי, "אני מקווה שתוכלי לסלוח לי.." ועזב את ידי,
"תודה" נתתי לו נשיקה על הלחי, רצתי אל מאחורי הביתן לכיוון היער מהר ככל שיכולתי, כשהייתי קרובה לכניסת היער, הסתובבתי לראות את ריין, הוא עמד שם, הסתכלנו אחד על השני, ונכנסתי ליער,

השמים חשכו, ומצאתי את עצמי בודדה בתוך יער, המשכתי ללכת, התחלתי לשמוע רעשים, ככל שהרעשים התקרבו ככה הפחד גבר, השמלה נתפסה לי בחתכים של עץ, ניסיתי לשחרר אותה, שמעתי משהו מתקרב, קרעתי אותה מהר ורצתי, התנגשתי באחד העצים ונפלתי, הידיים שלי היו חבולות, מצאתי אזור שהיה דומה לקרחת יער קטנה, היו שם כמה אבנים גדולות נשענתי על אחת מהם, עיניי החלו להירדם בניגוד לרצוני,

בבוקר התעוררתי מטיפות הגשם, ונכנסתי חזרה לתוך היער כדי לנסות להסתתר מהגשם, נשענתי על אחד הגזעים, החום רק עלה לי והרגשתי שאני מתחילה להזות, התחלתי לראות אנשים להושיט להם את הידיים שיעזרו לי לצאת מפה, אבל אף אחד מההזיות לא עזר לי, דמיינתי את דניאל יושב על ידי, מחבק אותי, שותף את פצעי, מנקה אותי ומרים אותי לישון במיטתו כמו באותו היום, המחשבות על רוי-אל התחילו לעלות, ידעתי שהוא לא אשם אבל כעסתי עליו, בגללו אני פה, בגללו אני באמצע יער, לבד, מפחדת, חשבתי שאחים גדולים אמורים לשמור עלי ולא לגרום לי להגיע למצבים האלו, השנאה כלפיו עלתה למרות שהיא לא הגיעה לו, הגשם הפסיק, קמתי והתחלתי להתקדם, מתי שהוא היער אמור להסתיים, נפלתי כמה פעמים והתרוממתי לאט, חתכתי מהשמלה בד כדי להפסיק את הדם, המשכתי ללכת ונפלתי שוב, לא היה לי כוחות לקום הושטתי יד לאוויר, וכאילו דניאל היה שם, ידעתי שאני הוזה או מדמיינת, אבל הרגשתי צורך לדבר אל ההזיה שלו,
"דניאל?"
הוא הסתכל עלי "כן נסיכה?"
"איפה אתה?"
"אני איתך" התיישב מולי
"תעזור לי, אני לא מרגישה טוב, אני רוצה לחזור הביתה.. אני מתגעגעת אלייך.."
הוא חייך אלי "גם אני אלייך, נסיכה"
הדמעות התחזקו "ברגע זה, אני לא מרגישה נסיכה"
ידעתי שאני חייבת להפסיק את ההזיה הזאת כי אם לא אני השתגע מהבדידות הזאת,
הרמתי את עצמי והמשכתי ללכת, הגעתי לכביש שכנראה חצה את היער, הלכתי לאורכו, שמעתי מכונית מאחורי, קיוותי שאולי יוכלו לעזור לי, הסתובבי והרמתי את ידי, המכונית יותר ויותר התקדמה, ראיתי את האדם שבתוכה, זה היה רונלד, ורצתי,

נכנסתי בחזרה לתוך היער, שמעתי אותו עוצר את המכונית, דלת נטרקת, ועוד אחת, ריין איתו?
"את לא תוכלי להתרחק!" שמעתי את רונלד צועק, המשכתי לרוץ ונפלתי, הסתכלתי אחורה, הוא ראה אותי, ראיתי את ריין לידו, התרוממתי ורצתי, הם המשיכו לרוץ אחרי, "תחפש אותה שם!" הוא צעק לריין, שמעתי צעדים מתקרבים מאחורי, הסתתרתי מאחורי אחד הסלעים הגדולים שהיו שם, ישבתי כדי שלא יראו אותי, הצעדים התקרבו, יכולתי לראות צל, הפחד התגבר, הדמות הסתובבה אל מאוחרי הסלע ומצאה אותי, התבוננתי ברצפה, הדמות התכופפה, החזיקה את פני והרימה אותם, הסתכלתי עליו, זה היה ריין, חיבקתי אותו מפחד,
"תישארי פה.." הוא ליטף את ראשי קם והלך,
"היא לא פה!" הוא צעק לרונלד,
"אתה איבדת אותה ואתה תמצא אותה!" ענה לו רונלד, שמעתי צעדים מתרחקים,
אחרי כמה דקות ריין חזר אלי, "אל תדאגי" חייך אלי "אני יעזור לך.."