כאן בשבילך – פרק 21

התעוררתי בבוקר מהגשם שהתחיל לרדת, ריין נכנס עם שמיכה,
"שלא יהיה לך קר.." ועטף אותי בה,
"תודה.."
הוא שם את ידו על מצחי "את חמה"
"אני לא מרגישה טוב"
הוא הלך לארונית שהייתה בחדר הוציא ממנה משהו וחזר אלי "קחי את זה" הוא הביא לי כדור, ועזר לי לשתות אותו,
"תודה.."
הוא ליטף את שערי, והתקרב אל פני, אל שפתי, הפניתי את מבטי הצידה, הוא ליטף את פניי, יצא והביא לי את האוכל, "כשתסיימי, תוכלי להיכנס להתקלח" הנהנתי,
סיימתי והוא הביא לי את המגבת, הסתכלתי על עצמי במראה הקטנה, הייתי חיוורת, העיניים שלי היו אדומות, היו לי קצת חבולות מהשינה הלא נוחה, השיער השחור היה סבוך כמו אחרי כל לילה, נכנסתי למקלחת המים הקרים עררו אותי קצת, שטפתי את פני וחפפתי את שיערי, סיימתי והתנגבתי ראיתי במזוודה את השמלה הארוכה שלי בצבע סגול, שהייתה מיועדת ליציאה, שמתי אותה כדי שלא יהיה לי קר הלילה, יכולתי לראות את כפות רגלי האדמדמות מבצבצות מבעד לשמלה, הרגשתי מוזר להשים שמלה שהייתה מיועדת לרגע שמח, ברגע כזה, הסתכלתי על ידי, הסימנים האדומים מהחבל רק נהפכו חזקים יותר,
כשיצאתי מהמקלחת ריין קשר את ידי, והחזיר אותי למקום שהייתי, הגשם רק התחזק, כל המחשבות שלי צפו בראשי בלי שעשיתי איתן כלום, עדיין לא הבנתי מה רונלד מנסה להשיג בזה, כי את התאומים הוא לא יחזיר אליו, העליתי את האפשרות שאולי הוא טעה ואני לא אחותו של רוי-אל, ומה ריין עושה פה, חשבתי שהוא רק מעביר אותי, השעות חלפו, שמעתי מכונית זה בטח היה רונלד, אחרי כמה דקות שמעתי אותם מתווכחים,
"כמה זמן זה הולך להימשך?" שמעתי את ריין "היא סובלת פה"
"ככה זה אמור להיות"
"אתה לא אמרת לי שזאת הסיבה שהבאת אותה! אתה לא יכול להחזיק אותה הרבה זמן!"
"מה מונע את זה?" גיחך "אל תגיד לי שאתה התאהבת בה?"
ריין התעלם מהשאלה של רונלד "דיברת עם המשפחה?"
"לא, ואני גם לא אעשה את זה"
"למה?"
"כי אני לא רוצה לתת להם אפילו רמז אחד!"
הם הפסיקו לדבר, אחרי כמה דקות רונלד נכנס, הסתכל עלי לרגע ויצא, שמעתי את המכונית עוזבת את המקום, ריין נכנס להביא לי אוכל,
"מה השעה?" שאלתי אותו,
הוא שם את האוכל לידי "שמונה בערב" והתחלתי לאכול
"כמה ימים אני פה?"
"עשרה"
"אני רוצה לצאת, אני צריכה אוויר"
"אני לא יכול להוציא אותך"
"רק לרגע"
הוא הסתכל לצדדים, "רק לרגע" הוא החזיק אותי כידי קשורות, והוציא אותי, החדר היה ביתן קטן על שפת חוף ים, הבנתי שלא הזיתי כששמעתי את הגלים, רחוק בסוף החוף היו הרבה עצים, כנראה זה היה יער, התקדמנו לשפת הים והכנסתי את רגלי למים, חזרתי והתיישבתי על החול, הבטתי בים, ריין הביט בי, אחרי כמה דקות הוא החזיר אותי, עמדנו ליד הדלת, כשהוא פתח אותה, הוא חזיק אותי, הרגשתי שהוא פרם קצת את החבלים שהדקו את ידי, הוזזתי את ידי והחבלים נפלו,
הוא התקרב אל פני ולחש "תברחי.."