כאן בשבילך – פרק 15

המשכנו לדבר והם סיפרו לי שמחר בערב יש חתונה לחבר טוב של המשפחה, ושנהיה מוכנים בשש וחצי ליציאה מהבית, אחרי שעה עלינו לחדרים, נכנסתי למיטה וניסיתי לישון במשך שלוש שעות אבל לא הצלחתי, יצאתי לקומה, וראיתי שדלת החדר של דניאל פתוחה קצת, נכנסתי, הוא לא היה שם, נכנסתי למיטה שלו ואחרי חצי שעה נרדמתי.
בחמש בבוקר התעוררתי כשידיו של דניאל מחבקות אותי, יכולתי להריח אותו, הסתובבתי אלי וידיו עדיין היו סביבי, ליטפתי את פניו, הוא התעורר לאט לאט, הפסקתי ללטף אותו ושמתי את ידי על צווארו והוא העביר את ידו על שערי, הניח את ידו על המותן שלי וקירב אותי אליו, הוא התקרב אלי יותר ויותר שפתיו נגעו בשלי, הוא נישק אותי נשיקה ארוכה, המשכנו להסתכל אחד על השני מקרוב, הנחתי את ראשי על כתפו,
"אני אוהב אותך.." הוא לחש באוזני, פנינו התחככו כשהזזתי את ראשי להסתכל עליו, חייכתי חיוך מבויש, והמשכתי להסתכל עליו כאילו אני בוחנת אותו,
"גם אני אוהבת אותך.." הוא חייך, שם את ידו מתחת לסנטרי קירב אותי אליו ונישק אותי,
"תמשיכי לישון, עוד מוקדם" הוא לקח את השמיכה וכיסה אותנו,
"אני לא רוצה לישון" הסתכלתי עליו,
"חשבתי שבאת לפה כי לא הצלחת להירדם"
חשבתי לרגע איך הוא ידע את זה, אבל אז הבנתי שכל פעם שאני לא בחדר שלי בלילה, זה כי אני לא נרדמת "נכון.." צחקתי בשקט, הוא המשיך להסתכל עלי, והרגשתי איך הוא חוקר אותי במבט שלו, "מה קרה?"
"אני לא רוצה לאבד אותך.." לא הבנתי למה הוא אומר את זה,
"גם אני לא רוצה לאבד אותך.." הוא נישק אותי מהמצח לאורך כל הפנים ובסוף את השפתיים.

אחרי ארוחת הבוקר אני ודניאל יצאנו לטייל באגם, הרגשתי הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי לפני כמה ימים, ישבנו על ספסל שהיה שם הנחתי את ראשי על ברכיו של דניאל, הוא ליטף את שיערי, במשך שעה לא דיברנו רק אהבנו את זה שאנחנו ביחד, כשחזרנו הביתה התקלחתי, ניגשתי לארון וחיפשתי את השמלה הכי מתאימה לחתונה, לקחתי את השמלה הצהובה-זהובה הארוכה והנחתי אותה על המיטה, סירקתי את שיערי הידקתי אותו ואספתי אותו לקוקו גובה, הגומייה עם האבנים הקטנות עשתה את הקוקו הגבוה שלי, לתסרוקת יפה, התאפרתי ולבשתי את השמלה, הרגל שלי הציצה מבעד לחתך בצד ימין של השמלה, נעלתי את נעלי העקב השחורות, ענדתי את השרשרת עם האבנים הקטנות שהתאימה לגומייה, וירדתי לקומה התחתונה, הבנים כבר היו לבושים בחליפות, הרגשתי איך המבטים שלהם סוקרים אותי אחד אחד, חייכתי אליהם, רוי-אל הושיט את ידו אלי ועזר לי לרדת את המדרגות האחרונות.