כאן בשבילך – פרק 14
בתחתית התמונה היה כתוב 'באהבה לרוזה', הנחתי את התמונה איך שהיא הייתה, יצאתי מהחדר חזרה לסלון רוי-אל עדיין היה ישב שם, הסתכלתי עליו למשך כמה זמן,
"הכל בסדר?" הוא ראה שהייתי שם
"מי זאת רוזה?"
"אמא שלנו"
"כמה זמן ההורים שלנו מכירים?"
"מאז שהיו ילדים, אני מניח"
חשבתי שאם הם מכירים מגיל קטן, אז הגיוני שיהיה לה תמונה של אבא שלי, אחרי זה יצאתי לכיוון האגם, הלכתי לאורך השדה והחלטתי לסטות קצת מהדרך והלכתי לאורך הנחל, ראיתי שם את לי-יה הפעם הוא היה לבד בלי אחותו,
"היי"
"היי" הוא הסתובב עלי, ובמבטו ראו שהוא עצוב
"הכל בסדר?" הסתכלתי עליו
"כן אני בסדר"
"איפה אחותך?" חייכתי
"היא.." הוא נשם "היא בבדיקות" הוא השפיל מבט "היא חולה" דמעות ירדו מעיניו
הבנתי שזה לא משהו קל, ולא ידעתי מה לומר, התחלתי לגמגם קצת "אל תדאג.. אני בטוחה שיטפלו בה הכי טוב שאפשר" הוא חיבק אותי והדמעות שטפו אותו, התחלתי להוריד דמעות איתו, "אם תצטרך.. אני פה"
הוא התרחק כדי להסתכל עלי, "תודה"
"כדאי שתהיה שם בשבילה.."
"אני יודע, אני פשוט לא מסוגל לראות אותה במצב הזה, זה יותר מידי כואב לי" הוא שם יד על פניו, "מה אני אמור לומר לה?.." כאילו שאל את עצמו
"שהכל יהיה בסדר"
המשכנו לדבר עד מאוחר, אחרי זה כל אחד חזר לביתו, חזרתי עם דמעות, עליתי למקלחת וירדתי לארוחת ערב, אחרי זה עברנו לסלון, ראיתי שתלו את התמונה המשפחתית הגדולה, היא הייתה ממש יפה, כולם התיישבו והתחלנו לדבר,
"כמה טוב שיש לכם אחד את השני" חייכתי
"למה את אומרת את זה?" אמר מיכאל
"במשפחה שלי זה לא ככה" הרמתי כתף "ההורים שלי תמיד עסוקים בלריב"
"אחים שלך?" איתך שאל
התחלתי לצחקק "אחים שלי בכלל לא כאלה" שחקתי בשיער "הם אף פעם לא שם בשבילי, זה כאילו אני גרה לבד, טוב האמת שגם הם מתחילים לעזוב" חשבתי לרגע "אתם ביחד, יש לכם אחד את השני, זה כייף לראות את זה מהצד" חייכתי
"גם אם אחים שלך לא בבית, הם תמיד היו שם בשבילך" רוי-אל ניסה לעודד קצת
"אנחנו פה בשבילך" חייך מיכאל
"מבטיח?" שאלתי חצי בצחוק חצי ברצינות
"אם רק תחשבי שלא.." צחק "חוץ מזה את כמו אחות קטנה בשבילנו" וחיבק אותי
"אני בטוח שאחד מהאחים שלך אוהב אותך.." רוי-אל הסתכל עלי
תגובות (1)
תמשיכיייי