" ישה סטורי " – סיפור בהמשכים . פרק 2

23:20
אימאלה, אני לא מאמינה שנפלתי על הדבר הזה, המיילל הפרוותי הגדול … עכשיו הוא יאכל אותי – בעצם , אני שוקלת 29 שזה גרוע לגילי, כי זה מתחת למתחת לממוצע, אז הוא רק יכרסם את העצמות המסכנות שלי – ואז לא יהיה איך לקבור אותי וכל העולם ישכח אותי…
איזה ביאוס…
אבל, חיכיתי כמה דקות וכלום לא קרה… אוליי הוא לא שם לב אליי ?
אתם יודעים, אמנם אין הרבה יוליות בעולם – אז הוא חייב לשים לב לאישיות המיוחדת שלי – אבל אני כל כך קטנה שאולי הוא באמת לא מרגיש אותי בתוך כל הפרווה שלו. אז קמתי ולקחתי כמה צעדים אחורה ליתר ביטחון.

23:36
ראיתי שהוא לא זז. אז ישבתי על הדשא ליד הפרחים שבצד צפון מזרח בגינה – אני מעולה בגיאוגרפיה – ונהיה לי קר.
"הלוואי והיה לי שוקו חם עכשיו…" אמרתי, ופתאום ראיתי ניצוצות בשמיים. "אלה בטח הכוכבים" חשבתי לעצמי, אבל אז הם נעלמו ונפלה מהשמיים כוס שוקו חם .
זה פשוט נס ! שתיתי את השוקו עד הטיפה האחרונה, ולגמרי שכחתי מהיצור המסתורי …

23:50
גמרתי את השוקו, ונזכרתי סוף כל סוף למה בכלל ירדתי לגינה.
הסתכלתי למקום בו הדבר היה קודם, כשמעדתי ונפלתי עליו – ונאלצתי להוריד גם את המגף השנייה וללכת רק עם גרביים – אבל הוא לא היה שם ! לאן הוא נעלם ?
הוא ברח מימני ?
אווווווף…
פתאום ראיתי משהו לבן על הגג, והבנתי שזה אותו היצור.
איך אני אגיע למעלה ? הממ… יש לי רעיון !
אני אקח את הסולם הישן שנשען על הגדר שמפרידה בין הבית שלנו לבין אתר הבנייה, ואעלה עד לגג.

00:02
שמתי את הסולם על הבית – בצד של החלונות – אבל אז ראיתי שהוא מגיע רק עד הקומה הרביעית, ככה שזה משאיר לי שתי קומות – הקומה החמישית והגג, שדרך אגב לא היה בו כלום חוץ מכל מיני מקלות של מטאטאים ישנים ודגל ישראל שמזמן כבר לא עומד, כי הוציאו ממנו את המקל, מה שמשאיר ספק אם היו שמונה מקלות של מטאטאים או שבעה – שבהן הייתי צריכה לטפס על החלונות.

00:10
התחלתי לטפס, הגעתי לחלון של הקומה הרביעית, ואז עליתי לחלון של קומה החמישית. הוא היה פתוח אז סגרתי אותו כדי שמי שגר
שם – מי שזה לא יהיה – לא ישמע אותי.
עמדתי לעלות לגג , אבל אז, החלקתי …
"אהה…!!! "