" ישה סטורי " – סיפור בהמשכים . פרק 1

פ ר ק 1 *

21:30
"אמאא! אני הולכת לישווון ! " צעקתי לאמא, שעוד מעט הולכת לעבודה, עד הבוקר. אבא שלי כרגע בעבודה, והוא יחזור באמצע הלילה. כל ערב אני משתעממת… אני בת יחידה, מה אני כבר יכולה לעשות בערב ?
הלכתי לישון, כי כבר הייתי עייפה.
"ביי מתוקה, ליילה טוב"
"ליילה טוב אמא.."
אמא הלכה לעבודה.
לא הצלחתי להירדם… התחלתי להתבאס, ניסיתי לקרוא ספרים-שדרך אגב,תמיד מרדימים אותי-אבל לא נרדמתי.

22:25
פתאום שמעתי יללות מכיוון הגינה. בבית שלנו הגינה היא לכל הבניין, היא לא פרטית. אני אפילו משחקת בה במטקות עם דוד שלי לפעמים אחר-הצהריים. מול הגינה ישנו אתר בנייה, מתכננים לבנות שם בית עם פנטאוז וזה.. אבל זה ממש מבאס, כי בדיוק מאחורי הבניין יש רחוב שמתחתיו יש מין יער ענקי כזה – שבעצם משתרע על כל העיר באזורים שונים – ואז מגיעים לחוף, וכך תמיד ראיתי את השקיעה, אבל עכשיו הבית שיבנו יסתיר את הרחוב – שמוביל ליער, שמוביל לחוף – ובמקום השקיעה אראה את הפנטאוז ואקנא באנשים שיש להם מספיק כסף לקנות דירה באיזה מיליארד שבע מאות מיליון ארבעים אלף מאה תשעים שקל .

23:00
היללות גברו וגברו וגברו מהגינה, והחלטתי – בגלל שהיה משעמם ולא נדרמתי ולא היה אף אחד בבית – לרדת. אבל פחדתי להעיר את השכנים מלמטה, שהם קשישים, אז לבשתי את המגפיים שקטנות עליי שיהיה "חפיף" , וירדתי – בשקט בשקט – במדרגות. אנחנו גרים בקומה שלישית מתוך חמש קומות, תחשבו כמה מדרגות זה לרדת על קצות האצבעות – עם מגפיים שקטנות עליי – כדי לא להעיר את השכנים מלמטה…

23:15
הגעתי לגינה, וראיתי משהו גדול ולבן, ממנו באו היללות… רציתי להתקרב אבל פחדתי נורא, אתם יודעים, כי לא ידעתי מה זה שמשמיע יללות בעשר בליילה ולא נותן לילדים קטנים ועייפים לישון.
ואז גיליתי שעשיתי טעות שלבשתי את המגפיים הקטנות עליי – אני מידה 32 , אני יודעת , זה לא נורמאלי.. – שהיו מידה 30 , כשהתקרבתי סוף-כל-סוף לדבר הלבן, ודרכתי על בוץ, והמגף הימנית נתקעה בבוץ, ומעדתי, ונפלתי על הדבר הלבן.
גיליתי גם שהוא ממש פרוותי. ככה שזה מוחק את האפשרות שזה ג'וק-עב"ם ענקי.
רגע, נפלתי על הדבר המיילל המפחיד ?
ומה אם הוא יטרוף אותי פתאום ?!
——————————————————————-
המשך יבוא..