ירייה אחת וזה נגמר – הקדמה

"תרה בי!" קראה בכעס קלריס. היא עדיין לא האמינה שבליין בצד הרע.
ידו של בליין רעדה על האקדח. הוא שמט אותו ברעש. הוא לא היה סוגל לירות בה.
למרות שהוא לא באותו בצד במלחמה, היה לו קשה לירות בה, באהבתו היחידה.
"אני לא מסוגל" אמר לה. עיניה הביעו רגשות מעורבים, והוא פחד שהיא תירה בו.
אט-אט, מבטה הכעוס של קלריס ירד מפניה, ומבט שונה, לא ברור אף יותר מהקודם נסוך על פניה.
"פחדן!" רעם קול חד, קול שבליין זיהה מייד. "תירה בה וגמור עם זה!". איש עם שער שחור ומבט קר הופיע. קלריס הבינה מי הוא. הוא המפקד שלהם, של הרעים בסיפור.
קלריס מתחה את רגלה בזמן שבליין שוחח עם האיש. היא קירבה אליה את האקדח, והחלה להשתמש בחלקים ממנו לחתוך את החבלים שקשרו אותה. ידה אחזה באקדח הקר, מכוונת אל האיש. רעש חזק נשמע, ומהאקדח נפלט כדור. בליין התכופף והשתטח על האדמה, בשביל להתחמק. הכדור פגע באיש המופתע. הוא נפל ארצה, מדמם.

-שנה לפניי-
"בליין!" קראה קלריס המופתעת. היא לא אמינה שהחבר שלה, שטס עם המשפחה לאיטליה, טס במיוחד ליום ההולדת שלה. היא התפרקה לזרועותיו.