ירח של מלחמה פרק 4

"מה זה היה?" שאלתי בעיניים פעורות מהבהלה.
"הוא לא מתעייף" פין אמר בכעס והחל לרוץ אל כיוון הבניין.
"מי לא מתעייף?" פולי שאל ובמהרה מצאתי את עצמי רצה אחרי כולם מבלי לדעת למה.
"דה פאק..?" שאלתי את עצמי מביטה מעלה.
השמיים שלפני רגע היו בהירים מעננים ונעימים,הרטיבו אותי כעת עד לשד עצמותיי.
"מה קורה כאן לעזאזל?" שאלתי את עצמי כשהבנתי שנשארתי לבד במרכז היער העצום הזה.
צעקה נוספה מלווה ברעמים עצומים נשמעה שוב.
"מה הם מאכילים אותם?" מלמלתי ממשיכה לרוץ אל הבניין,מסוקרנת ועצבנית בו זמנית.
כשרגליי נעות במהרה ומבטי מתמקד בדרך הלא סלולה שמולי הרגשתי את גופי מתחיל להאט מעצמו.
מבטי מושפל אל רגליי שננטעו במקומן הרגשתי נהימה עמומה מעל ראשי.
מתחילה להרים את מבטי אט אט למעלה מאזינה לקול שאיגה עוצמתי שנשמע מבעד לגשם שהפך למבול.
תת המודע מנסה לבדות את המצב המגוחך עד מפחיד שאני נמצאת בו.
עיניו פגשו בעיניי.
כשגופו עומדת בתנוחה תוקפנית הרגשתי כאילו פגעתי בדבר הכי יקר לו.
ניביו חשופות ספק בכעס ספק ברעב.
"חתולתול טוב.." מלמלתי מתרחקת בצעדים מלאים חשש אחורנית,מנסה להבהיר לו שידו היא על העליונה.
אך ככל שהתרחקתי כך התקרב.
רעש הזרד שנשבר תחת משקלי כאילו לחץ על כפתור הכיבוי וגרם לי לקפוא במקומי.
אותה שאיגה חזרה,ניביו מלטפות את עורי כשהתקרב אליי.
כשעיניי עצומות בפחד הרגשתי את גופו נע לצידי ולבסוף נעצר.
ראשו נוגע לא נוגע בידי.
"היום הזה נהיה מוזר יותר ויותר" מלמלתי כשעיניי עדיין עצומות.
שוב פעם הצעקה הזאת.
הגשם נפסק באחת.
עיניי נפקחו ומוקדו קדימה.
הנמר נעלם ובמקומו נשאר רק האוויר הלח שנשא את ריח הגשם שפסק.
מחפשת את החתול המגודל בראשי שמעתי את אותו קול התפצחות שגרם לאינסטינקטים להתעורר
ולידי לקבע חץ בתנועה בלתי נשלטת.
החוד מכוון אל כיוון הרעש ועיניי מנסות להתגבר על החשכה שכיסתה את המקום.
"ארטי?" פולי התקרב אליי במבט מבולבל ונאנח בעייפות כשראה את הקשת מכוונת אל כיוונו.
"לפעמים אני מתכחש לקשר דם איתך" אמר ואני הזעפתי פנים בילדותיות.
"מישהו היה כאן פולי" אמרתי בקול נמוך שיועד רק לאוזניו שלו.
"כן ארטי. אני." ענה ובמבט שהיה יותר מדי קשוח מכדי להתרכך הסתכלתי עליו למשך כמה שניות ארוכות.
"הכל טוב?" שאל מניח את ידו על כתפי.
מרימה את הקשת אל גובה עיניי ומושכת אותו בתנועה אחת אל מאחוריי,החוד של החץ כוון בחזרה אל אותו צל אטום.
"מה נסגר איתך ארטי?" פולי שאל ומעוצבנת כעת יותר מתמיד החלתי להתקדם אל תוך החשכה בצעדים זהירים.
"מה את עושה? ומה אם יקפוץ עלייך איזה חזיר בר?" פולי תפס בזרועי ואני נעצתי בו מבט מזהיר.
"הוא יתחרט על זה במהרה" אמרתי לו בכעס.
כאשר עזב את אחיזתו והתרחק מעט אחורה החלתי להכנס יותר אל החלק החשוך שבקרחת הקטנה.
"ארטי? תני סימן חיים" פולי קרא ואני פתחתי את פי להחזיר לו צעקה שתבהיר מספיק ברור שהדופק בצווארי עדיין רץ.
"איפה הבן זונה הזה?" מלמלתי לעצמי עכשיו כבר ממש עצבנית מהאידיוט שחושב שהוא ליצן.
"שמעתי שאת לא אוהבת את אמא שלי" שמעתי קול צרוד. עמוק. לוחש.
מסתובבת במהרה לכיוון הרעש כשהאחיזה בידי מתהדקת בשנית.
"שמעת שאני מתכוונת לעשות לה את המוות?" שאלתי בחזרה וצחוקו גרם לצמרמורת בגווי.
מעוצבנת מהחולשה שגופי מסגיר,לקחתי נשימה עמוקה אל ריאותיי.
"בבקשה. תני לי לעזור לך" אמר.
קרוב יותר מדי.
מרגישה את הבל פיו תחת אוזני ושממתינה קצרות למגע השפתיים שלא הגיע.
ותודה לאל על כך.
המרפק שהייתה הכי קרובה לפניו הונפה אחורנית וכמעט שפגעה בו אם לא היה תופס בה בכל כוחו.
לעזאזל,זה הולך להשאיר סימן.
"אני חייב להודות ציפיתי לנערת הרים. לא לציידת ראשים מזורגגת" אמר מלגלג.
"ואני ציפיתי לגוץ טיפש." החזרתי לו יודעת שכל מילה שנייה שלי במשפט הזה היא שקרית.
הרי ראיתי את פרי יצירתה של המפלצת,וכנראה שאצל ילדיה הגנים שלה דילגו דור כי לתאר אותם ככיעור מוכיח על בורות מוחלטת.
"ופענחת את מצב רמת ההשכלה שלי..מאיזה פרט בשיחה הזו?" שאל ועזב את מרפקי.
עזב,יותר דחף.
"מהפרט שהכרת פסיכופתית שרוצה לאמלל את אמא שלך,ובכל זאת החלטת להסתבך איתה" עניתי לו שולחת לעבר כיוון קולו חץ.
ועוד אחד. ועוד אחד.
"החצים שלך לא טובים" אמר וקולו החל להתקרב יותר ויותר.
גופי מתרחק ממנו בעצלנות,שומר על מרחק מדוייק בין שנינו.
"פולי?" קראתי כאשר התקרבנו אל החלק היחסית מואר יותר והחצים החלו להגמר לי.
אני לא מאמינה,הוא הלך!
"אוי פאק.." מלמלתי כשלא היה בקרחת הקטנה.
בטח כבר הספיק להלשין לאבא.
או יותר גרוע,לאמא.
"הוא הולך לכעוס.." אמר הקול שכאשר הסתובב מבטי נוספה לו גם דמות.
"אתה.." מלמלתי מסתכלת על אותו גבר מאתמול בבוקר.
השחר כבר הפציע ואור כחול צבע את היער.
"אני.." חזר על דבריי בחיוך ערמומי.
"אתה,תשלם על זה" אמרתי נעמדת מולו בגבורה.
מבינה שהעובדה שעיני בגובה חזהו לא עוזרות להבעה המאיימת.
"את כיוונת אותם" אמר בטון מתגונן.
"אתה הכרחת אותי!" קראתי מסתכלת עליו מלמטה ודוחפת אל פניו אצבע מאשימה.
"איך בדיוק?" שאל בחיוך משועשע.
"זה באמת משנה?" שאלתי משנה נושא במהירות ומתרחקת ממנו.
"החצים נגמרו לי ובזבזתי אותם עלייך!" קראתי לו מתחילה להתקדם בשביל הלא סלול המוביל למתקן.
"אני אפצה אותך" קבע ברצינות והחל ללכת לצידי.
"איך בדיוק? תשתמש בסקס אפיל שלך על בחורות שיפלו לרגלייך ויפנו לי את הדרך הביתה?" שאלתי בציניות.
"הייתי מעדיפה שתגרום לאבא שלי להתעורר על החיים שלו. הוא היה אוהב את הדיבור המתחכם שלך" מלמלתי לעצמי.
שאר ההליכה נמשכה בשקט.
ידעתי שהוא מאחוריי.
בוחן אותי בעיניו האפורות בריכוז.
רעש הזרדים שהתפצחו לרגלינו הפר את הדממה,ממלא במעט את השתיקות המביכות.
כאשר נעמדנו מול הרחבה המקיפה את המתקן גופו עקף אותי בתנועה חיננית והמשיך את דרכו עד הדלת הראשית.
"איפה היית גברת צעירה?" אבא עמד בחוץ בשילוב ידיים והבעה זועפת.
התאפקתי שלא לגחך כשהרייט נעמדה לידו כאישה הסוררת ואמא נשענה על הקיר מצידו השני,חיוך קטן בורח משפתיה.
"תעשה לי טובה. בגלל השטויות שלך נשארתי לבד" אמרתי לו ונדחקתי ברווח הצר שבינו לבין אמא.
"ארטי" היא תפסה בידי בעדינות.
"החצים שלך" אמרה בגבה מורמת בשאלה.
"בזבזתי אותם על איזה אידיוט" אמרתי כעוסה מהפזיזות שלי.
"איזה אידיוט.." חזרה על מילותיי בחיוך המסתיר סוד.
"הכל טוב?" שאלתי מסוקרנת מאותו חיוך מחשיד.
"הכל מעולה. לכי להתקלח. החדר שלך הוא במסדרון מצד ימין" אבא ענה במקומה במבט זועף.
"אני אישן על הספה" קבעתי אחרת והחלתי לעלות במדרגות.
"מה הוא עושה פה?" שמעתי את אבא שואל בקול חד.
"אני אדבר איתו" אמא הרגיעה במהרה ואילו הרייט מיהרה לעצור אותה.
"ילד שלי. אחריות שלי" החיוך שבע הרצון נשמע היטב בקולה.
נעצרת באמצע הדרך סובבתי את מבטי הצידה.
הגבר ממקודם יצא ממסדרון חבוי כשהבגד היחידי שניתלה לגופו הוא מכנס פיג'מה רפוי.
"אז זה האידיוט" אמא אמרה בקול ערמומי.
"איזה אידיוט? מה אידיוט? את קוראת לבן שלי אידיוט?" הרייט שאלה מנסה לדלות ממנה מילים רעות ולהצדיק מריבה.
"הבת שלי כיסחה לך את הצורה אה?" אמא שאלה מתגאה והגבר צחק מדבריה.
"לחלוטין" אמר והחזיר את מבטו אליי.
החצים באמת לא היו טובים.
בתור מי שקיבל אותם מטווח אפס,הם בקושי שרטו את גופו.
"איך?" שאלתי לא מאמינה.
"אלה החצים שלך ששרטו אותו?" הרייט צווחה בבהלה מוגזמת והתקרבה אל בנה.
"זה הטמטום שלו ששלח אותם" קראתי בהפגנתיות.
"מה לעזאזל קרה שם? נפגעת?" אבא שאל ואני גיחכתי מדאגתו.
"מה קרה שם? מה קרה כאן! מה נסגר איתך שאתה צועק באמצע הלילה? הברחת כל חיה עם דופק" אמרתי לו והגבר ממקודם החל לצחוק.
"אני חושב שלא הצגתי את עצמי" אמר מתקדם אל אבא.
"אני אריאן. הסיבה לצרותיו של אביך" בחיוך מרוצה מעצמו הוא נעמד מול אבא הזועף.
"אתה כאן רק בגלל אמא שלך ילד" החזיר לו אבא.
"אז העובדה ששמי האמיתי הוא ארס,לא משנה?" שאל.
"אל תתחכם!" קרא וצחוקו של אריאן הנעים את הדממה שבחדר.
"טוב אז אם זה בגלל אמא שלי. אני רואה את עצמי כמשוחרר" אמר מתרחק אחורנית בעצלנות.
ידו של אבא נשלחה קדימה ואילו גופו של אריאן התחמק ממנה בחינניות.
מרים את רגלו ובועט בדיוק בסנטרו של אבא.
"דה פאק!" קראתי המומה כשראיתי את שטף הדם הקטן שהופיע בפיו של אבא.
"אמא שלי מתה. אני אעזוב את המתקן מוקדם ככל האפשר" אמר לו בטון נעים שנגד לחלוטין את שטף הדם של אבא שנגרם בגללו.