ירח של מלחמה פרק 14

"בוקר" פולי אמר בפה מלא אוכל.
"בוקר" החזרתי לו לוקחת נשימה עמוקה ופותחת את דלת המקרר.
"נראית מוזר אתמול" אמר לי ולחיי הרגישו כאילו עולות באש.
"הא..מוזר?" שאלתי בתמימות ותפסתי בקרטון החלב.
"כן. מוזר. אריאן שוב עצבן אותך?" שאל ואני נשמתי לרווחה.
"שוב? מתי הפסיק?" עניתי לו בשאלה צינית והסתובבתי אל האי שעמד מאחוריי.
"אז איך היה בדייט שלך? זה יותר מעניין" התעניין וחייך בהתרגשות.
"קבענו שוב להיום" גיליתי בחיוך מטופש.
"באמת?" הבעת פניו הייתה יקרה מפז.
"כן. וברשותך אני צריכה ללכת להתארגן" אמרתי מוזגת אל הכוס את תכולת החלב ולוגמת ממנה בתאווה.
"רק תנקי את השפם הלו קיטי" לעג לי ואני צחקתי בעודי יוצאת מהמטבח מנגבת בחולצתי את פי.
קליאו הופיעה מולי בדיוק כשידה נגעה בידית הדלת.
"היי. בוקר טוב" איחלתי לה ומבטה הסתובב אליי כשעיניה אדומות מדמעות.
"הכל טוב?" שאלתי מכווצת את גבותיי בסקרנות וראשה הנהן בצייתנות.
"מישהו הרביץ לך?" התעניינתי והיא רק הסתכלה עליי במין גיחוך אירוני.
"זה קשור לאריאן? הוא הרביץ לך? קליאו אסור לך לשתוק..תתלונני עליו" אמרתי לה מתקדמת אל כיוונה ותופסת בכתפיה.
"את לא תביני" אמרה לי ומקליאו החייכנית שאני רציתי להרוג היא הפכה לקליאו הפחות חייכנית שרוצה להרוג אותי.
לפני שבכלל יכולתי להגיב היא כבר פתחה את הדלת בתנופה וירדה במדרגות במהירות.
"אוקיי.." מלמלתי מסתכלת עליה נכנסת אל תוך המכונית המקרטעת שלה שעד לפני יומיים בכלל לא הופיעה כאן,ונוסעת כאילו רודפים אחריה מהמשטרה.

"היי" אמא פתחה את דלת חדרי והבעתה המשועממת הפכה למבולבלת.
"הפתעה" אמרתי לה בחיוך כשפעמון הדלת נשמע.
נדחסת דרך הפתח הצר שבינה לציר הדלת קיפצתי כמו ילדה קטנה בגרם המדרגות הגדול.
החלונות משקיפים אל אוויר הלילה התכול.
מגיעה אל הדלת במעידה קטנה פתחתי אותה בתנופה.
"היי" חייכתי אל בן שעמד קפוא מולי.
"וואו" אמר לאחר כמה שניות שבהן סקר אותי כמה וכמה פעמים.
"תודה" חייכתי אליו.
לבשתי שמלת שיפון קצרצרה בצבע לבן וסנדלים סגורים בצבע חום.
"אני מבין שאני לבוש לא בהתאם" אמר מרים את ידיו ומציג את החליפה המהודרת שלבש.
"משהו כזה. כן" עניתי לו משועשעת ותפסתי בצווארון מקטרונו.
"נוריד לך את זה." לחשתי לו וזרקתי את הבגד הצידה אל השיחים.
מסתכל בהלם על המקטורן היקר עד להקיא שלו מושלך לעציצים הוא החזיר את מבטו אליי.
"וואו!" קרא ואני צחקתי.
"קדימה. אנחנו מאחרים" אמרתי לו ותפסתי בחולצתו.
"לאן אנחנו הולכים?" שאל עוקב אחריי כשאנחנו יורדים במדרגות בעצלנות.
"הפתעה" הסתובבתי אליו בחיוך שלא יורד מפניי וחוזרת להוביל אותו אל כיוון היער שמולנו.
"יער? בלילה? השתגעת?" שאל בחרדה אך לא נעצר אפילו לשנייה כאשר עברנו את העצים הראשונים.
"אני אשמור עלייך" הרגעתי אותו מתכופפת לעבור את אחד הענפים שחסמו את דרכי.
הלכנו בשתיקה עוד כמה דקות.
רעש הזרדים שנשברו תחת רגלנו מילא את הדממה שעטפה אותנו.
"הגענו כבר?" שאל וחיוכי שב לחזור אל שפתיי.
"עוד רגע" אמרתי לו ורעש יללת זאב גרמה לו לקפוא על מקומו.
"לעזאזל אישה את רוצה להרוג אותי?" שאל ומבטו קרוע מפחד.
"חשבתי שאתה לא מה שהסרטים מציגים" התגרתי בו מסובבת אליו את ראשי במבט שובב.
"אה באמת? ומה הם הציגו,תזכירי לי" ביקש בחיוך קטן.
"שאתה תינוק פחדן" עניתי מסתכלת עליו מתקרב אלי עד שידיו אחזו בי קרוב אליו.
"את צריכה לשתוק לפעמים" לחש לי מתקרב אל שפתיי ואז עוטף אותן בשפתיו.
לשונו מתגרה בי וגורמת לי לחייך.
"תכריח אותי" לחשתי לו והרמתי את עיניי אל שלו.
"את עוד תהרגי אותי ארטי" אמר לי ויללת זאב נוספת קטעה את שיחתנו.
"בוא. הם מחכים לנו" אמרתי לו ותפסתי בידו נכנסת יותר אל תוך היער.
"מי מחכה?" שאל לא מבין.
גופו מתנגש בי כשנעצרתי לפתע בקרחת יער קטנה.
"שלום לך" לחשתי באהדה יורדת על ברכיי אל הצבי שעמד לצידי באותו לילה.
פרוותו הנעימה מתחככת בלחיי,גורמת לי לצחקק כאשר מדגדגת אותי.
"בוא" קמתי על רגליי ותפסתי בידו של בן שנגרר אחריי פעם נוספת.
"פאק" אמר נעצר כעת לחלוטין כשראה את להקת הזאבים העצבנית.
מחייכת בשביעות רצון החלתי להתקדם אל כיוונם בביטחון.
"לאן את הולכת?" שאל תופס בידי במהירות.
"להראות לך למה אני מסוגלת" אמרתי לו בחיוך והתקדמתי אליהם בתקיפות.
מושיטה את ידי הצידה הם התקדמו ברוגע ונעמדו לצידי בצייתנות.
עוצמת את עיניי דמיינתי איך העצים שמסביבנו משחררים את הענפים הסבוכים ומתחברים באלו שלצידם.
הופכים למין כיפה מאולתרת מעל ראשינו.
"ארטי.." בן לחש וגרם לעיניי להפתח בחולמניות.
מסתכל סביבו בהלם הוא התקרב אליי ומשך אותי לנשיקה מתוקה מאין כמותה.
"את מדהימה" לחש לי כשידיו יורדות במורד גבי לאט ובזהירות.
"לעזאזל הם כמו אבא שלך" מלמל כשהזאבים שעמדו מסביבנו הרסו לו את התכניות.
"זה לא אתה" מלמלתי מרגישה מהלומה חזקה בבטני.
"ארטי. את בסדר?" שאל כשהתכופפתי בכאב ותפסתי את ידו בחוזקה.
"יש כאן מישהו. וזה לא מוצא חן בעיניי" אמרתי לו מסתכלת מעבר לכתפי בעיניים זועמות.
מתרחקת ממנו החלתי להכנס אל תוך היער כשרק הזאבים מאחוריי.
מסתכלת לכל כיוון,על כל עץ ודורכת על כל זרד שעומד בדרכי.
לבסוף ראיתי אותו,גבו חשוף אליי כתובות קעקע מעטרות את עמוד שדרתו ושכמותיו.
זיעה ניגרה על כולו וידיו כאילו נמתחות גורמות לשרירים לנוע בגלים.
ידו האחת לוקחת תנופה והולמת בבול העץ שמולה.
עוד מהלומה בבטני.
אחד הזאבים לקח צעד נעמד ליד רגלי.
ידי מושטת קדימה ועיניי נעצמות בריכוז.
מרכזת את כל זעמי בקצה אצבעי פקחתי אותן באחת,וכמו סימון אילם הזאב יצא בריצה אל דמות האדם שמשחיתה את היער שלי.
שיניו חשופות וכל הכעס שהיה מרוכז בי עבר אליו.
הוא היה במרחק קטן ממנו כשידו הפנויה הסתובבה והלמה בו כה חזק שגופו עף הצידה והתנגש באחד בולי העץ שגרמו לו להפסיק לזוז כשנפל ארצה לבסוף.
הסתכלתי על גופת הזאב שכבר לא זזה בעיניים קרועות מתדהמה.
חבריו החלו לחשוף את שינהם בזעם וחיכו לסימוני בשביל להסתער על הדמות שהרגה את חברם.
"חשבתי שאנחנו באותה קבוצה" הוא אמר והסתובב אליי בחיוך אכזר.
אריאן…
נשימתי נעתקה.
"מה אתה עושה כאן?" סיננתי מבין שיניים חשוקות מכעס.
"מוציא קיטור" אמר בחיוך מרושע.
"לא כאן." קראתי לו וידיי נקמצו לאגרופים מהודקים.
"מה תעשי?" שאל ואני הסתכלתי עליו לוקחת כמה נשימות אחדות ולבסוף מסמנת בידי ומשחררת את הזאבים הזועמים שמאחוריי.
"ארטי לא!" בן קרא כשיצאו כקבוצה אל כיוונו.
הוא הרג אותו..בהינף יד..תרתי משמע.
"עצרו!" קראתי בכאב ונפלתי ארצה בחולשה.
"לכו.." מלמלתי וכך הם עשו ונעלמו אל תוך האפלה.
"תמיד ידעתי שיש לך לב טוב מדי…" אמר במבט ילדותי וצפה בי זועמת.
"לך תזדיין" אמרתי לו מקבלת בחיוב את הצעתו של בן לעזור לי.
תופס במותניי הוא הרים אותי בקלות.
מסובב את ראשי אליו ונוגע ברפרוף בשפתיי.
יודעת שהוא מנסה להרגיע אותי בדרך היחידה שהוא יודע שתעבוד מצויין.
"תתרחק ממנה" אריאן אמר וגרם לראשינו להסתובב אליו בהפתעה מהולה בבלבול.
"מה אתה עושה?" שאלתי אותו והוא התקדם אלינו בצעדים גדולים.
"שומר עלייך" אמר לי והסתכל עליי במבט רציני.
"אתה כבר לא השומר ראש שלי" אמרתי לו כשהרחיק אותי מחיבוקו של בן.
"עכשיו אני כן" אמר לי מחזיר את מבטו אליי.
עיניו פוגשות בעיניי ובמקום שזיק של שעשוע יופיע בהן הן היו רציניות ביותר.
"לא." קבעתי והוא גיחך כשגופו מפריד בין בן לביני.
"אני מאושר מזה בדיוק כמוך נסיכה" אמר לי והכינוי שהעניק לי נאמר בלגלוג.
"מצטער בן דוד" הוא הסתובב אל בן ואמר לו בחיוך מרוצה.
"בן דוד?" שאלתי ושתיהם הסתכלו באחת.
"תודה" בן אמר לו בציניות ואני הסתכלתי על שניהם מופתעת.
מרימה את ידיי בכניעה הלכתי משם עדיין במבט המופתע שלי.
"לא סיפרת לה?" אריאן שאל וצחק בקול.
לצאת עם מישהו שקרוב לאריאן קשר דם? לא תודה.
עדיף כבר לצאת עם אריאן עצמו.