ירח של מלחמה פרק 13

"נהנתי נורא" הוא אמר לאחר שהחנה את האוטו מול הבית וכיבה את המנוע.
"גם אני" עניתי לו בחיוך.
שתיקה של כמה שניות גרמה לי להתעשת על עצמי ולשלוח את ידי אל הדלת.
"אני מצטער על מה שקרה במסעדה" אמר לבסוף וגרם לי לקפוא על מקומי.
"מה קרה במסעדה?" שאלתי מסובבת אליו את ראשי בתהייה.
"התנגדת לי. המעטתי בערכך,אני מצטער." ביקש והסתכל עליי עליי במבט רציני.
"אני שונאת שממעיטים בערכי" אמרתי לו והחזרתי את ידי אליי.
"אני לא מכיר בן אדם שאוהב את זה" אמר ואני השפלתי את עיניי אל רגליי.
"כשעושים את זה אני מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי" התוודתי ועיניי,כמו מכורות לסם,חזרו להתבונן בו.
"אני מצטער שהעמדתי אותך במצב כזה" שב וחזר על דבריו אך בניסוח שונה.
"זה בסדר. אני אוהבת את זה,את המבט המופתע שבא אחר כך." אמרתי לו בזיק של חיוך שובב.
תגובתו לא איחרה לבוא ומבטו הושפל לכמה שניות אחדות אך התרומם עם אותו חיוך שובב שנהפך לדבר האהוב עליי.
משעין את ראשו על משענת הכיסא הוא נאנח,"פולי לא הזהיר אותי מאישיות כובשת" הודה והשפיל את עיניו אליי.
"פולי לא הזהיר אותי." אמרתי לו ושנינו החלנו לצחוק.
"כבר מאוחר,כדאי שאכנס פנימה" אמרתי ואכזבה קלה מילאה אותי.
"לעזאזל" לחש והסתכל דרך חלונו,"שניפגש גם מחר?" שאל מחזיר את מבטו אליי במהרה.
הללויה! חשבתי שהוא לעולם לא ישאל!!
"אני אשמח" אמרתי לו בחיוך והתקרבתי לנשק את לחיו.
"זה היה הפנקייק הכי טעים שאכלתי. תודה" לחשתי לאוזנו ונגעתי בו באותה דרך שהצליחה לגרום לעורי לצמור.
מתרחקת ממנו הסתכלתי עליו עיניו העצומות בשלווה ושפתיו שנפשקו עד כדי סדק.
לעזאזל עדיף שאברח מכן מהר.
"אני עוד אתמכר לכישוף שלך,ארטי" לחש ופקח את עיניו במין קהות חושים.
בחיוך קטן ומבט ארוך פתחתי את דלת המכונית ועשיתי את דרכי אל דלת הכניסה של הבניין.

"אני מבין שנהנת" שמעתי את קולו מרסן את כעסו.
"שמחה שהגעת לתובנה הזאת לבד" אמרתי לו סוגרת את הדלת מאחורי ונאנחת באכזבה.
"הוא לקח אותך למסעדת הפנקייקים שבצד הכביש?" שאל מעלעל בעיתון שבידו בריכוז.
"כן" אמרתי לו והחלתי להעלות במדרגות.
רגליי קופאות על וחיוך שובב עולה על פניי.
"איפה קליאו?" שאלתי אותו מסובבת את גופי אליו ונשענת על המעקה המסולסל שלידי.
"ישנה. כבר אמרתי לך שהיא טובה במיטה?"? שאל וכעת הרים את מבטו אליי בעיניים מרוצות.
"לא. אבל נחמד לדעת שלמורה יש חיי מין" החזרתי לו והמשכתי לעלות מעלה.
אידיוט.
אני מתחילה לשנוא את הפוץ הנפוח הזה.
פותחת צאת דלת חדרי וסוגרת אותה מאחוריי נכנסתי היישר אל האמבטיה.
פושטת את בגדיי בעצלנות,לא טרחתי להרים את מבטי אל המראה.
פתחתי את זרם המים ומבלי להמתין נעמדתי תחתו.
זה היה מרענן.
עכשיו אוכל לישון בשקט בלי תהיות ומחשבות על קופידון ובן דודו הנעים הליכות.
מעבירה את ידיי בשיערי עיניי נעצמו בעונג ונשימה עמוקה נכנסה בריאותיי.
המים נופלים על פניי ונכנסים אל פי בזרמים עדינים.
אני פשוט אוהבת להתקלח לפני השינה.
זה מוריד ממני את כל האנרגיות של היום ומרגיע את השרירים,הקפוצים ברוב ימי השבוע.
מתרכזת בתנועה של המים על עורי,זכרון מגעו של בן חדר אל עורי.
ראשי נפל אחורנית וידיי מעסות את צווארי באיטיות.
לעזאזל,זה שוב פעם קורה.
ההרגשה הנעימה בבטן,כמו אגרוף קפוץ בתוכי.
החום שהשתלט על המקום ההוא,למטה.
לעזאזל.
התמלאתי ציפייה ורעב.
רציתי להרגיש את הידיים שלו מעסות את עורי,יורדות מטה עד שהיו גורמות לי להאנח וללחוש את שמו בשום דבר חוץ מעונג והנאה.
מגע ידיי החל להתקדם דרומה עד שהגיעה אל הנקודה המיוחלת.
התנגשותם גורמת לנשימתי להאנק ולשפתיי להפתח כדי סדק.
פתאום הרגישו לי יבשות מדי,חסרות תחושה.
מלטפת את המקום,נוגעת לא נוגעת,לוחצת ואז מרפה.
זרם המים גולש על חזי,זולג אל הנקודה הקטנה שאצבעותיי שיחקו בה.
מאיץ בי להעלות את המקצב וכך אני עושה.
אצבעי נכנסת מעט אל תוכי ויוצאת,מתגרה בעצמי.
האגודל בונה את הקצב שגורם לי ללקק את שפתיי בתאווה.
לנשוך אותן כדי שלא אצעק.
בטני התכווצה ממשהו שהולך ונבנה.
העולם סביבי נהפך קהה והדבר היחידי שהיה חשוב לי עכשיו…היה אני.
זה קרה,הייתי קרובה להתפרצות הזאת.
קולי נאנק ופי נפתח בצעקה אילמת.
האנרגיה שרק חיכתה להתפרץ כמו פצצה מתקתקת גרמה לי לתפוס בקיר מחשש שאפול על ישבני.
ברכיי נהפכו חלשות ונשימתי נהפכה מואצת.
נשענת בכל גופי על הקיר מאחוריי בהיתי על התקרה הלבנה שמעליי.
לעזאזל,הכל בגלל קופידון המזויין הזה.
האם זה באמת בגללו? או מישהו אחר?
עצמתי את עיני ובנשימה עמוקה פקחתי אותן.
לא מצליחה להחניק את החיוך שבע הרצון שהחל לעלות על פניי,רק קיוותי שאף אחד לא שמע אותי.
סגרתי את זרם המים ותפסתי מגבת מהמתלה שעמד בסמוך.
עוטפת את גופי בבד הלבן יצאתי מהאמבטיה היישר אל ארוני.
מוציאה תחתון אקראי ומוותרת על החזייה,תפסתי חולצת טי שירט גדולה בכמה מידות והתלבשתי במהירות.
יוצאת מחדרי ומדלגת במדרגות במהירות,התקדמתי אל כיוון המטבח.
עסוקה בסידור הצמיד שנח על אמת ידי שמעתי את קולות הצחוק שגרמו לי להרים את פניי באימה.
אוי פאק. מלמלתי.
כל הבית המזורגג היה ער.
בוחרת לברוח לפני שישימו לב אליי,הסתובבתי על עקבותי במהירות.
"תראו מי יצאה מהמקלחת" קולו הצרוד של אריאן היה משועשע ביותר.
מדביקה חיוך מזוייף על פניי הסתובבתי אליהם.
"היי" הארכתי את המילה וקולי היה עדין.
נשען על האי כשכולם מסביבו הוא חייך חיוך חושף שיניים.
תופס באחד התפוחים שהיו בסלסילה הוא שאל,"איך היה?" במבט מרומז ונעץ בפרי את שיניו.
בן זונה!
"היה..בסדר גמור" אמרתי מנסה למצוא מילים שלא יענו על השאלה המרומזת אבל כן יספקו את אמא ופולי.
"זהו? בסדר גמור?" פולי שאל מאוכזב מעט.
"היה מדהים" נאנחתי זורקת לכל הרוחות את אריאן ומנסה להחזיר את החיוך על פניו של אחי.
"מאוד מדהים לפי מה ששמעתי" האידיוט אמר וכמעט שצחק מול כולם.
"אריאן,התואיל בטובתך להתלוות אליי למרפסת?" שאלתי אותו ואמא קמה ממקומה.
"הלך עלייך" אמרה לו והתקרבה אליי בשביל לנשק את מצחי.
"לילה טוב ילדונת. אני רוצה לשמוע את כל הפרטים מחר" אמרה ויצאה בפנים מנומנמות מהמטבח.
לא עברו כמה דקות וכולם הלכו אחריה.
זמן מעולה לסגור קצוות מפוצלים.
"לא אתה" הנחתי את ידי על חזהו כשעבר לידי.
החיוך המשועשע חזר אל שפתיו.
"קרה משהו?" שאל בתמימות ובעצבים זרקתי עליו תפוז מסלסלת הפירות שעמדה במרכז האי.
"לך תזדיין" אמרתי לו וצחוקו גרם לראשו להזרק אחורנית.
"זה נורמלי לגמרי ארטי. מותר לך לענג את עצמך" אמר וסומק השתלט על לחיי.
במבט מושפל עזבתי את חולצתו ונדחקתי דרך הסדק שבין גופו לשיש.
"מה שתגיד. איך בדיוק שמעת אותי?" שאלתי באדישות ושלחתי את ידי אל אחת הצלחות של המדף העליון.
"תענה" אמרתי בציווי שהתלווה במבט עייף.
"זה כבר לא משנה." אמר בלסת מהודקת ומבט מרוכז.
"בטח שזה משנה!" קראתי לו ולאחר מכן הרגעתי את קולי.
"הנחתי שזה מה שקרה. היית במקלחת קרוב לשעה" אמר.
פאק,שעה?
אני ממש צריכה לשים טיימר במקלחת.
"אתה לא אמור להיות עם קליאו עכשיו?" שאלתי אותו בעוקצנות.
לא מסיטה את ראשי מהצלחת שבידי.
"לילה טוב" אמר ונעלם מזווית עיני.
לעזאזל.
עוזבת את הצלחת על השולחן יצאתי מהמטבח אחריו.
למי יש חשק לאכול אחרי שתפסו אותי על חם?