ירח סגול – פרק ראשון ושני

פרק 1 :
היום עברו בדיוק 105 ימים , 105 ימים מאז שהכול התחיל , מאז שהחיים של כולנו השתנו לגמרי . מי היה מאמין שעברו רק 105 ימים ? בתחושה שלי עברו הרבה יותר . תמיד אומרים שהזמן "טס" שנהנים , אני יכולה להבטיח שהנאה זה לגמרי לא מה שקורה כאן .
"תתעוררי !! " , קולה של מאיה הדהד באוזני שוב ושוב .
" עוד חמש דק מסדר " , היא צעקה לאוזני בקולה ההיסטרי . התמתחתי באיטיות פקחתי עיניים והבטתי המזרון שמעליי שם ישנה מאיה. אם רק הייתה יודעת כמה חרקים והעובש גדלים לה על המזרון היא בטוח לא הייתה ישנה לעולם , חשבתי לעצמי בעודי מנסה להתעורר . תהיתי מה יקרה לי אם לא אקום , אם התר השומרת תגיע ותמצא אותי במיטה מתכרבלת מתחת לשמיכת הסמרטוטים שלי וממשיכה לחלום . ידעתי מה יקרה , כולם ידעו , אבל לפעמים לא היה לי אכפת כל כך , לפעמים אפילו רציתי שהם יהרגו אותי . לא ציפיתי ליום הבא , לא חיכיתי או קוויתי למשהו גדול רק רציתי שהכול יגמר ושנחזור לחיים של פעם לא משנה עד כמה הם היו קשים , ובכל זאת משהו תמיד ניער אותי מהעגמומיות וקרא לי להמשיך הלאה , ידעתי שיום אחד אזכה לחופש שהיה כל כך חסר לי כאן . הרמתי את ראשי מהמיטה והתלבשתי , בגדיי היו מגעילים ומלוכלכים בבוץ וסיד ואת צבעם האמיתי כבר מזמן לא זכרתי כשהוא מכוסה בשכבות שכבות של לכלוך לא ברור ומדיף ריח המעוות את פרצופך ואפך . ריח האדמה הדשנה בצחנת המתים שחיכו לנו יום יום בעבודה גרם לאפי להתכווץ כל פעם מחדש , אין איך להתרגל לריח כל כך נורא לא משנה כמה מנסים . הריח כיסה את חדר המיטות ואת כל המחנה , אני בטוחה שבגלל זה זיהו את המחנה שלנו מקילומטרים , או יותר נכון הריחו.
מהקצה השני של החדר נשמעה השריקה, מאיה תפסה בידי ורצנו יחפות לעבר רחבת המסדרים . כולם עמדו בשורות כשמימין עמדו הצעירים ביותר ומשמאל המבוגרים ואני פחות או יותר באמצע .
התר הייתה אחראית על כל בני הנוער כלומר עליי ועל עוד ארבעה ילדים . כמו התר היו עוד שלוש שומרות . כולן נוראיות , מפחידות וקרות כקרח , דואגות שכולם מקטן ועד גדול יעבדו , ומי שלא עובד אין בו צורך . כולן היו נראות גבריות מאוד , מבנה גוף שרירי ורחב, ידיים חזקות ושעירות . רק אלוהים יודע מה נתנו להן כדי שיהיו ככה, איזה כדור פלאים שהפך אותן למפלצת שהן היום. תמיד תהיתי מי מוכן להתחתן עם בחורה כזאת , בחורה שנראת יותר גברית ממנו . כנראה שאין אחד כזה בכל העולם , כי בחורה מאוהבת היא בחורה מאושרת , אני מניחה , והבנות הללו היו מאושרות רק כשראו אותנו עובדים או כשקיבלו לארוחת ערב מנת בשר עסיסית . מאיה ואני נהגנו לחקות אותן אך תמיד הן היו רואות אותנו מזווית עיניהן ונותנות לנו שעת עבודה נוספת . הייתם חושבים שנלמד לפעמים הבאות , אך לא יכולתי לוותר על האפשרות לחקות את התר כשהיא מגלה שקבוצותיהן של חברותיה השומרות סיימו לפנינו בעוד אנו עוד עובדים והיא נאלצת להשאר איתנו .
התר התקרבה לשורות ובדקה רווחים , "תתיישרו ותתייצבו" , היא צעקה ותוך כדי דחפה אותנו בגסות .
הסתכלתי לצדדים וראיתי את ג'ק מחייך את חיוכו השטני, מיד הבנתי שהוא עשה משהו אסור, משהו שיעלה לכולנו בעוד שעתיים של עבודות מפרכות .הוא סימן לי להסתכל על התמונה של המושל פנגו. התמונה הוצבה במרכז הרחבה בראוותניות שאין כדוגמתה . מבטו של המושל בתמונה היה חודר, כאילו במבט אחד יצליח לשרוף את כולנו בזה אחר זה.
"התמונה שלו " , לחשתי למאיה שעמדה מאחורי , " התמונה ! " , אמרתי שוב ושוב . מאיה לא הבינה במה מדובר אך בשנייה שהצבעתי על התמונה פניה הפכו אדומות ועיניה התחילו לדמוע מצחוק . באותה השנייה כבר לא יכולתי להפסיק לצחוק בקולי קולות עד שכולם שמעו. ברגע אחד קול צחוק אדיר נשמע במחנה, מוזר לחשוב כמה זמן עבר מאז ששמעתי קול צחוק כזה . כולם הביטו בתמונה בעיניים מלגלגות מהרגיל וכמובן בתדהמה . "איך הוא עשה את זה ?", לחשתי למאיה שהשתדלה לא להתפתות אחריי ולהישאר רגועה . לפני שהספקתי להסיט מבטי ממאיה ולהירגע הרגשתי את ידו של גורג על עורפי אוחזת בחוזקה חסרת רחמים .
"קטלינה יש לי את העונש המושלם בשבילך ושבוע חיכיתי לתפוס אותך ולבצע אותו" .
"בבקשה גורג רק הפעם תוותר לי" , התחלתי להרגיש סחרחורת ופרצופי נהיה אדום נוכח אחיזתו החזקה. ולמרות זאת גורג לא הרפה ואחיזתו נהייתה חזקה יותר מרגע לרגע.
"מישהו מעוניין לעזור לחברתו ולקבל את העונש במקומה ? " , שאל גורג במבט שחצני ומרושע כשידה את התשובה הברורה מאליה .
כמובן שבאותה שנייה השתרר שקט, אפילו ג'ק שהרבה לצחוק במהלך המסדרים השתתק והביט בי כשחרטה גדולה מציפה אותו. כולם השפילו מבטם מטה רק שלא יבחרו , רק שלא יקבלו את העונש במקומי ויצטרכו להתמודד עם כעסיו של גורג . "הבנתי" , אמר גורג ושחרר ממני אחיזתו. נפלתי על החול כולי מתנשפת בניסיון להסדיר את הנשימה, שברקע גורג מסביר לכולם לפרטי פרטים שוב ושוב מה קורה למי שלא מציית לחוקים ומציין מהי חלוקת העבודה להיום וכמובן מה יקרה למי שלא יבצע את העבודה כראוי . כל זה למען יראו ויראו ,זאת הייתה השיטה וכך נשמר הסדר כאן , אנחנו היינו רק הכלים, אלו שעושים את העבודה השחורה של העם שלקח לנו הכל.
גורג הוא מנהל המקום, הוא וכל שאר הצוות הוצבו כאן במהלך המלחמה ואחרי שהיא נגמרה הם נשארו כאן לשמור על המתקן , אחד מתוך שלושה הממוקמים ברחבי האימפריה. המתקן שלנו היה המתקן הקטן ביותר הרחוק ביותר והבעייתי ביותר מכולם ולכן אליו נשלחו עשרות שומרים השומרים מסביב ואנשי צוות אכזריים ביותר שידכאו בנו כל תחושת תקווה או כל רצון למרד . קראנו למקום שנגמרה המלחמה מנהיג האימפריה, האדון מילר השלישי, החליט לאסוף את כל הניצולים מכל אומה שנהרסה ולחלק אותם למתקני עבודה. המתקנים פוזרו בחלקים ההרוסים של האימפריה החדשה שנבנתה ועתידה להיקרא , אימפריית אריאה , שם העבידו אותנו עד אפיסת כוחות , כל זה כדי למלא את צרכי האימפריה . היכן שנהרגו אלפים בלי שמישהו הניד עפעף , אנחנו , המשפחה והחברים שלהם , היינו צריכים לעבוד ,לעבוד בשביל אותם אנשים שלקחו מאיתנו הכל. לקבור את הגופות של כל מי שהכרנו כאילו היו אשפה ולבנות תשתיות כדי שיום יבוא ויבנה בית למשפחה שאביה הרג את כל מי שאהבתי. ואם כל זה לא מספיק, אז גם קיבלנו כאן מכות קשות , נאלצנו לעמוד בדרישות תובעניות של עבודה כשמלאכי המוות מסתובבים לידינו עם אקדחים שלופים מחכים שנעשה טעות כדי שיוכלו לירות בנו . כל זה על כתפיה של ילדה בת 16 , לא הייתי קוראת לזה ילדות קלה .
כמעט נגמרה האסיפה אבל אז משהו שונה קרה , דבר שלא קורה בכל האסיפות . התר עזבה אותנו לבד וסימנה לאחת השומרות לשים עלינו עין , היא הלכה לכיוון השער והביאה עימה בחור פחות או יותר בן גילי . גורג סימן לי לקום מיד מהרצפה ולהזדקף וכולם השתתקו ובהו בתדהמה בילד החדש שנכנס . הילד היה מוזנח , דומה לנו האסירים והיה ברור שהוא לא אחד מהילדים של העובדים שבא ליום כיף בעבודה של אבא ולהרביץ לכמה אסירים כמו שמלמדים אותם בבית הספר. הוא נעמד והסתכל על כולם במבט בוחן ומשונה, והיה ניתן לראות שזוהי הפעם הראשונה שלו במתקן אסירים . התר דחפה אותו קדימה ונתנה לו מכה בעזרת האלה שבידה . הוא נעמד על יד גורג והביט לצדדים בעת שגורג הציג אותו , "שימו לב מצטרף לכאן אסיר חדש , מייק, מייק גלר" .
פרק 2
"קטלינה , מאיה , ג'ק , לונה ומייק אליי ! " צעקה התר. "היום אתם באשפה ! מייק אתה תעקוב אחרי העבודה שלהם ותבצע כמוהם. בלי מנוחה, ברור ? ", צעקותיה של התר נשמעו עד העבר השני של המתקן . "זכרו החיים זה דבר זמני" ואנחנו השלמנו כרגיל , " – אז עשו כל שתוכלו כדי לשמור עליהם" . זה היה משפט המחנה , בכל מקום בכל שנייה , לתת לנו להרגיש שניצלנו מגורל אכזר יותר ושאם נתנהג יפה ונעשה כל מה שיבקשו נקבל עוד כמה דקות בגיהינום הזה , כל זה על מנת שנבצע את העבודה .
" את .. אה ילדה " .
הסתובבתי וראיתי את מייק מקיש על גבי במבט מתנשא
" את יכולה להסביר לי מה עושים ?"
" יש לי שם אתה יודע – קטלינה", אמרתי וחייכתי .
" אז קטלינה .. מה עושים ?" , מייק גלגל עיניו בהתנשאות .
" פשוט .. הם מביאים לנו את המכולות עם הזבל שלהם ואנחנו חופרים גומות בחול וקוברים אותו ".
" הזבל שלהם ?" , מייק הביט בי בתמיהה.
" כן , העם מייצר זבל שולח למקומות הרוסים שכבש במלחמה ואז מבקש מאיתנו האסירים שיזהמו את האדמה שהייתה פעם האומה שלהם בפסולת המלוכלכת הזאת ! " , אמרתי נחרצות .
" כן אז .. לא נראה לי שאני אעבוד היום " .
" אתה צוחק כן ? אם לא תעבוד כולנו נקבל עונש ואתה בטח תקבל כדור בראש " , עיקמתי פרצופי בתדהמה .
" זה בסדר מתוקה אל תדאגי לי …" .
באותו הרגע כל מה שעבר לי בראש הוא כמה מייק מתנשא ואנוכי , הוא היה יהיר ובאותה השנייה פשוט קוויתי שהתנהגותו תפגע בו והתר תגיע ותעניש אותו עונש כל כך נוראי וקשה עד שיתחרט . ובכל זאת הנחתי לו לשבת והעדפתי לא להיכנס לריבים מיותרים ובטח שלא לגרום לכך שהתר תעניש את כולנו על העצלות של מייק .
העבודה הייתה קשה , קשה מאוד, עבדנו 18 שעות ביום בהם זכינו להפסקת אוכל אחת . ובכל זאת העבודה חיזקה אותנו , בנתה אותנו וגם ביגרה אותנו והכינה אותנו לכל התלאות בהמשך .
אני ומאיה היינו רואות בקבוצה שלנו כמו כיתה בבית הספר שכהתר דומתה למורה השנואה שנותנת שיעורים בזמן שכולם רוצים לבלות. ג'ק הוא החולמני שעושה שטויות , סוג של ליצן הכיתה. ג'ק הוא היחידי שבא מאומה אחרת בעוד כולנו היינו מאומה 4 שבגבולותיה גם עמד המחנה שלנו . ג'ק בא מאומה 3 שהייתה האומה שנפגעה ראשונה מהמתקפה של אומה 2 שהיום היא האימפריה. ג'ק בילה בחופשה באומה 4 , האומה שלנו . כשהתחילה המתקפה באומה שלו, הוא הצליח להסתתר עד שהגיעה המתקפה עלינו , ואז נתפס ונשלח למתקן יחד איתנו . בנוסף הייתה לונה . לונה הייתה ילדה מתבודדת וסגורה , היא תמיד ביצעה את כל החוקים , ובזמן העבודה היא לעולם לא השתעשעה או צחקה איתנו ולפעמים אפילו הייתה מעירה לנו על התנהגות לא מתאימה ומאיימת שתקרא להתר . אולם, לונה הייתה היחידה מהמחנה שהייתה לה משפחה כאן , אחותה הקטנה, סופיה , ברחה איתה יחד והצליחה להתחבא עד סוף המלחמה עד שנמצאו ונלקחו למחנה . אני ומאיה תמיד הנחנו שזו הסיבה שלונה שמרה על החוקים עד כדי כך , היא פחדה שברגע שתפר אותם יקרה לה משהו , לה או לאחותה . לונה הייתה היחידה שהיה לה כאן מה להפסיד , היא היחידה שנשארה לה משפחה .
מאיה ואני היינו סוג של חברות הכי טובות , אם אפשר לנסח את זה ככה . לא ידענו כמעט דבר אחת על השנייה מהימים שלפני המלחמה, אבל תמיד מצאנו עצמנו יחד צוחקות או בוכות . מאיה הייתה גבוהה ויפה , העיניים שלה היו כחולות וגדולות והיא תמיד הלכה זקופה , ממש כמו דוגמנית . ג'ק שהיה רגיל להשיג כל בת שרצה תמיד רדף אחריה במטרה שתענה לחיזורים הבלתי פוסקים שלו בעוד היא התנהגה כקשה להשגה .
אני ומאיה התחברנו בקלות אולי בגלל ששתינו היינו הראשונות מקבוצת הגיל שנכלאו כאן, אחרינו ג'ק ואז לונה ממש ימים ספורים אחריו. ג'ק ולונה היו בתוך קבוצת הניצולים האחרונה שנכנסו למחנה ומאז עברה חצי שנה בלי אנשים חדשים שהצטרפו ובכלל, לא ידעתי שהיו עוד אנשים שחיים מחוץ למחנות ואינם שייכים לאומה מספר 2 הכובשת , לפי הידיעות כולם נתפסו או הושמדו. ואז הגיע מייק , מייק היה שחצן וחצוף , אחד שבטוח בעצמו יתר על המידה. במובן מסוים הוא נראה כמו מלך הכיתה וגם התנהג כאחד כזה , לא עבד ,התעלם ממבטיה המהופנטים של לונה בו וכלל לא התנהג כילד החדש שהגיע וצריך למצוא את מקומו ולהשתלב, מה שרק גרם לי לתעב אותו יותר ויותר.
חפירת בורות האשפה וטמינתה הייתה אחת מהעבודות הקשות ביותר במחנה וכמובן המסריחות ביותר . למזלנו, העבודה הזאת לא הייתה נוראית כמו העבודה של המבוגרים יותר שנאלצו מידי יום לקבור כמה מאות בני אדם ולשים עליהם דשן בכדי שתצמח שם צמחייה חדשה כדי שחלילה לא יזהו שנעשה פה טבח.
ביקשתי מג'ק שיאייש לכמה דק את העמדה שלי בזמן שאלך לשתות .
אפילו המים כאן היו נוראיים לא היה ביוב אז שתינו את המים איתם התקלחנו. גם אגם או נחל לא היה כי הכול יובש במהלך המלחמה.
הסתכלתי לאחור וראיתי את התר בוחנת כל צעד שלי , מוודאת שאינני מבזבזת שנייה של עבודה, דבר מוזר בהתחשב בעובדה שכל אותו הזמן ישב מאחוריה מייק ולא עשה דבר מלבד להעיר לנו שאנחנו לא עובדים מספיק במרץ כשהוא מחייך חיוך מרושע . עזבתי את המים והתחלתי להתקדם חזרה לכיוון האשפה אך ידה הגדולה והמזיעה של התר תפסה בי בחוזקה בכתף.
"יש עונש שמחכה לך.." .
היא הובילה אותי לחדרו של גורג שהיה בקצה המחנה ,מרוחק מהריחות הנוראיים ומצעקותיהם של האסירים המוכים. קירות החדר מבחוץ היו צבועים אדום עמוק ובולט שהיה כל כך שונה מהנוף הרגיל והאפרורי של האזור . היא דחפה אותי בחוזקה על רצפת חדרו של גורג , יצאה וטרקה את הדלת אחריה . חדרו היה כמעט ריק מבפנים . שולחן באמצע החדר , מיטה בקצה אחד ושירותים בקצה השני . כל קירותיו היו צהובים ועבשים והוא כיסה אותם באותות הוקרה אותם קיבל במהלך המלחמה ובגביעים המציינים את ניצחונותיו בתחרויות שונות שהיה קטן . בקצה הייתה לו תמונה של המשפחה שלו . הדבר גרם לי להרגיש נורא עוד יותר . הוא ירביץ לי אל מול התמונה , מול התמונה של המשפחה המאושרת שלעולם לא היית מאמין שאבי המשפחה הוא פושע מלחמה חסר רחמים . היו לו שני ילדים , בת ובן . כולם בתמונה חייכו בחליפות הנקיות שלבשו והאם עם האודם האדום הבוהק והשיער המהודק הביטה בי מהתמונה בעיניה החומות החודרות . המחשבה היחידה שעברה לי בראש הייתה מה גורג יעולל לי ואיך הוא יכול לחזור הביתה במצפון נקי אחרי שהוא עשה את כל זה .
גורג לא היה בחדר. ליבי התחיל לפעום בחוזקה ופחדתי לדעת מה מחכה לי הפעם . בדרך כלל העונש הוא מכות והרבה. כמה צלעות שבורות , עין נפוחה ואתה בחוץ . למבוגרים יותר העונש היה שונה , יותר " מעודן " אפשר להגיד , הם נלקחו לעבוד באחד המקומות ונאלצו לעבוד שם עד שהתמוטטו בלי מים ובלי אוכל , רובם מתו כמה שעות אחרי מהתייבשות. אך המוות לא ממש השפיע על המחנה כיוון שהמבוגרים היו כבר חבולים ותשושים ובדרך כלל עשו פחות משאר האסירים , ובזמן שהאסירים הצעירים הפכו לבוגרים וחסונים יותר ויכלו לבצע עוד ועוד מטלות האסירים המבוגרים הזדקנו ונהיו חסרי תועלת בעיני האימפריה ומעבר לכך נהיו מעמסה מה שגרם לרבים מהחיילים להרוג אותם גם ללא סיבה . אבל הפעם גורג אמר שהוא הכין לי עונש מיוחד. יכול להיות שניצלתי ואקבל עונש קל מהרגיל חשבתי לעצמי . אך אז נזכרתי בשנאתו של גורג כלפיי וכמובן שגורג הוא איש חולני , מטורף, כך שאין לדעת .
בימי המלחמה הוא נבחר לחייל מצטיין על הריגה של יותר מאלף אזרחים בכל האומות והוא ידוע כאדם חסר רחמים המתעלל בקורבנותיו ונותן להם לדמם למוות. התחלתי לשמוע צעדים במעלה המדרגות , ליבי פעם בחוזקה והתחלתי להזיע בכל גופי מלחץ , אי הודאות גרמה לי להיות יותר מפוחדת מבדרך כלל .
הדלת נפתחה והנה גורג עם בקבוק ויסקי חצי ריק ביד אחת ורובה ביד השנייה . היה לו מבט מטורף בעיניים והוא הלך עקום כשחיוך גדול ומוזר מכסה את פניו והבל פיו מסריח מוויסקי . עמדתי בפינת החדר והוא התחיל להתקרב לכיווני …