ירח לבן-1

"אוקי עכשיו תמקדי את האנרגיה" אמר ולאן "קדימה את יכולה לעשות את זה!"
"בסדר ואלן, הבנתי" אמרתי בקושי
עצמתי את עני, לא הייתי עוד בחדר האימונים הלבן, הייתי במקום אחר, 'מה את רוצה שהיה כאן?' שאל קול בתוך הראש שלי
"מה?" שאלתי
'איפה תא רוצה להיות?' שאל שוב
'טוב זה לא אמור להיות קשה' חשבתי לעצמי
הסתכלתי סביב,פתאום הייתי בקרחת יער,הדשה הגבוהה הגיעה לי לברכיים, עצי הצפצפה הריקו במיטב יופיים, נחל בהיר פכפך בשקט לידי.
הסתכלתי על המקום הזה כל לא מאמינה, 'אכן, זה המקום שבו הם אימצו אותך' אמר הקול שבראשי 'אני אהיה המדריך שלך במקום הזה, אל נא תדאגי ריסנתה'
"אבל שמי לא ריסנתה!" צעקתי עליו
'לא, את אכן ריסנטה!
אני זוכרת אותך,שער ארמוני נאה עניים ירוקות ועמוקות, עור לבן כמעט חיוור ונקודת חן יחידה על הזרועה הימנית שלך.
האם זו את?'
"כן אבל איך אתה יודע?" שאלתי
'איך את יודעת שאני בן?' שאל הקול בקול מתגרה
"אני לא יודעת" אמרתי במבוכה והתיישבתי על סלע חשוף.
"מה!?"
'כן,כן את עכשיו במקום אחר, כפי שהרגשתך השתנה'
"כן,אבל למה?"
'אנני יודע הרי אחרי הכל אני רק מורה הדרך שלך לא?'
"נראה כך"
המקום הזה היה במובן מסוים די מפחיד,מסביב היתה רק אדמה חשופה ומספר סלעים הזדקרו כאילו רצו להגיע למקום לא נודע, שבר עמוק היה טבוע באדמה הצורחת למעט גשם.
טיילתי במקום הזה,טיפסתי על כמה שברי סלעים בסופו של דבר כבר נמאס לי מהמקום הזה.
"איך אני חוזרת?" שאלתי
'לאן?'
"למחנה"
'תנחשי'
"למה לי עם אתה יודע ויכול להגיד לי?"
'אוקי' ופתאום הייתי שוב פעם בחדר האימונים הלבן
"מה קרה?" שאלתי את ולאן
"את עשית את זה, הצלחת להיכנס לתוך הממד המקביל!"
"המה?"
"הממד המקביל" אמר וכשראה שלא הבנתי אז התחיל להסביר, בקיצור הממד המקביל זה ממד של רגשות ומחשבות, כלומר בממד המקביל אתה לא אתה וגם אתה.
אתה הכל ולא כלום, אתה טוב ורע, אין שם באמצה או ניטרלי, רק טוב או רע אבל אתה אף אחד מהם כשם שאתה שנהם.
אתה יכול להיות חלש כשם שאתה חזק הכל עובד על רגש, אם אתה מרגיש חזק ככה תהיה אם חלש אותו דבר.
הממד הזה משמש בעיקר כחלק אחרון למבחנים שקובעים אם להרוג אותך או להיות חייל.
היתה רק משהיא אחת שהצליחה לברוח מהמחנה והשם שלה הוא ריסנתה,כנראה נקראתי על שמה.
אבל למה? אולי אני יגלה בממש המקביל אבל לא עכשיו מאוחר יותר