ירח לבן- הקדמה.
הלכתי לאור הירח הרגשתי את הרוח נושבת, את האדמה מתחת לרגלי היחפות, זו כבר לא אני ,חשבתי והסתכלתי בגוף המרוטש שמולי, מה קרה כאן שאלתי את עצמי,מה קרה?
פתאום הזיכרונות הכו בי ללא רחמים, ללא מעצור, ללא שום צדק.
"לא" צעקתי "זו לא אני, זו לא יכולה להיות אני, היא אחותי זאת אחותי הקטנה" צעקתי ובכיתי, הסתתי את הסער האדמוני מהפרצוף שלה מה שפעם היה הפרצוף שלה, "ניסיתי לשלוט בעצמי" אמרתי לגופתה הקטנה "באמת שניסיתי אני יותר מידי חזקה, למה ,למה לא השערתם אותי ביער כמו שהייתם צריכים לעשות אבל במקום זה אימצתם אותי וגידלתי אותי אבל אני.. אבל אני.. אבל אני הרגתי אותכם.
אמא אבא לאאא" צעקתי כל מה שהיה ברדיוס של 50 מטר נהרס פשוט התאדה, ואז צץ מתוך ההריסות של היער.
"הי את" אמר הסתכלתי עליו "בואי יש כאן מכשפת מרושעת, כדי לברוח..מהר בואי כבר".
הוא הוביל אותי למערה נסתרת והתעלפתי שם.
כשהתעוררתי הייתי מכוסה בסמיכה וקדחתי מחום ראיתי את נער קשור בשרשראות לא נראות.
"הי, הוא אמר "מסתבר שהמערה לא כל כך סודית" אמר בחצי חיוך מעולץ "קוראים לי אלכסנדר או אלכס בקיצור"
"לי קוראים מיה" השבתי "ואני המכשפה הרעה" הוא נדהם וזה ניקר בפניו "מה.. אבל.." ניענתי את הראש וקמתי נרפאתי בשנייה התרתי את השרשראות מאלכסנדר ויצאנו החוצה.
בחוץ היה מחנה אימונים עצום אחד המפקדים בא אלינו ואמר "אז אתם החדשים" אמר לנו "אני לוק, המאמן שלכם, אתם מצטרפים ליחידה הזו"אמר בגאווה "יחידת הכשף" סיים והצביע על חצר.
"כאן תלמדי הכל, איך לרכז את הכוחות,איך למקד ,להתרפא בקצב מהיר וכו'"
"אבל מה זה המקום הזה ומה אני עושה פה" שאלתי את מי-שזה לא-יהיה "אהה את זאת שהרסה את היער" הנהנתי "אנחנו כאן כדי שתוכלי לשלוט בכוחות שלך וכדי שלא תהרגי יותר אף אחד" אמר ברוגע, בום הוא פגע בנקודה רגישה ושיכנעה אותי אבל אולי ל להרבה זמן.
תגובות (0)