Disney
הבה-אלת הנעורים ובת זוגתו של הרקולס. בתם של זאוס והרה. איליתה-אלת הלידות אשר מסופר שכאשר לטו התעברה מזאוס והייתה צריכה ללדת את ילדיה אף עיר או אי לא היה מוכן לקבל אותה ללדת אצלו כיוון שחששו מכעסה וקנאתה של הרה,אשתו של זאוס. האי דלמוס,אשר ריחם על לטו,הסכים לקבלה אליו ולתת לה ללדת אצלו. הרה,אשר רצתה שלטו תלד את ילדיה בעינויים קשים,חטפה את איליתיה,בתה,בכדי שלא תעזור ללטו בלידתה. האלות אשר ריחמו על לטו ולא רצו שתסבול פיתו את איליתיה אל האי דלמוס בעזרת תיליון מוזהב. כאשר הגיעה איליתיה אל האי עזרה ללטו בלידתה. הפיסטוס-אל האש והנפחים ובן זוגה של אפרודיטה. הרקולס-בנם של ראש האלים זאוס ובת התמותה אלקמנה. נודע כגיבור אלוהי ולאחר מותו עלה לאולימפוס ונהפך לאל בפני עצמו. מקווה שאהבתם את הפרק ושתהיה לכם שבתת שלוםם ומבורכתת! אנסה להעלות היום את הפרק הבא של ילדי החוץ,תהנוו ♥ ♥ ♥

ירח של מלחמה פרק 3

Disney 26/12/2014 908 צפיות 4 תגובות
הבה-אלת הנעורים ובת זוגתו של הרקולס. בתם של זאוס והרה. איליתה-אלת הלידות אשר מסופר שכאשר לטו התעברה מזאוס והייתה צריכה ללדת את ילדיה אף עיר או אי לא היה מוכן לקבל אותה ללדת אצלו כיוון שחששו מכעסה וקנאתה של הרה,אשתו של זאוס. האי דלמוס,אשר ריחם על לטו,הסכים לקבלה אליו ולתת לה ללדת אצלו. הרה,אשר רצתה שלטו תלד את ילדיה בעינויים קשים,חטפה את איליתיה,בתה,בכדי שלא תעזור ללטו בלידתה. האלות אשר ריחמו על לטו ולא רצו שתסבול פיתו את איליתיה אל האי דלמוס בעזרת תיליון מוזהב. כאשר הגיעה איליתיה אל האי עזרה ללטו בלידתה. הפיסטוס-אל האש והנפחים ובן זוגה של אפרודיטה. הרקולס-בנם של ראש האלים זאוס ובת התמותה אלקמנה. נודע כגיבור אלוהי ולאחר מותו עלה לאולימפוס ונהפך לאל בפני עצמו. מקווה שאהבתם את הפרק ושתהיה לכם שבתת שלוםם ומבורכתת! אנסה להעלות היום את הפרק הבא של ילדי החוץ,תהנוו ♥ ♥ ♥

"הוא עושה את זה בכוונה" אמרתי מסתכלת על השמיים שהחלו להחשיך.
"הוא כועס שלא נשארנו" פולי אמר בועט באבן קטנה שהופיעה בדרכו.
"איך לעזאזל יוצאים מכאן?!" אמא קראה מסתכלת לכל כיווניה על סף ייאוש.
"אולי הוא כישף את היער הזה" אמרתי בפיהוק גדול.
"אנחנו צריכים לחזור.." דאגה נשמעה בקולה וידיה הונחו על מותניה בעייפות.
"ושהפרה שלו תרצח אותי בשנתי?" שאלתי אותה וחיוך קטן ברח משפתיה.
"נראה לי שתצליחי להתגבר עליה" היא אמרה ואילו אני נאנחתי הגזמה.
"אין לי כוח יותר! למה לא יכולת להתחתן עם מישהו נורמלי? נמאס לי כבר מהמצב הזה" קראתי מתיישבת ליד עץ אקראי.
"כן,טוב,המצב הזה לא ישתנה בזמן הקרוב אז אין לך ברירה אחותי" פולי אמר והתיישב לידי.
"אתם יודעים מה?" אמא החלה לומר ונעמדה מולנו.
"אתם צודקים. מגיע לכם לדעת את האמת" המשיכה ולקחה נשימה עמוקה לפני שהמשיכה.
"פולי. כשהגעת למתקן,מה אבא אמר לך?" היא שאלה ומבטי עבר אל פולי שרק הסתכל עליה במבט חסר הבעה.
"מה הוא אמר? בעיקר זיוני שכל." ענה לה ועיניי חזרו אל אמי בהמתנה.
"פולי. מה הוא אמר לך?" התעקשה.
"שאני פאקינג אפולו." אמר והרגשתי בגופו נהיה מתוח.
"אני לא במצב רוח לבדיחות פולי" אמרתי לו עוצמת את עיניי ונשענת על העץ שמאחוריי.
"זאת לא בדיחה" אמר מתגונן ואני פקחתי את עיני.
"כן,אתה באמת לא יודע לספר אחת" אמרתי מתגרה בו בחיוך.
"מצחיק" אמר בחיוך ציני והחזיר את מבטו אל אמא.
"או,אתה באמת אפולו." אמרה ופי נפער בהלם.
מרגישה את קיבתי מתכווצת שחזרתי את מה שאמרה לי הרגע בראשי.
ואוי כמה שזה נשמע מצחיק.
מבטם של אמא ופולי היה מופתע כשהסתכלו עליי צוחקת בפראות.
"נדפקתם לחלוטין הפעם אה?" שאלתי מכסה את פניי בידיי.
"ומה איתי? בטח גם אני אלה לא?" שאלה בציניות.
"קומי" היא הורתה ואני עשיתי כרצונה.
כנראה מנסה להוכיח את דבריה.
"תעצמי עיניים" המשיכה וכך עשיתי.
"עכשיו תתרכזי" קולה היה שלו ורך.
"במה?" שאלתי לא מבינה.
מרגישה שלווה נופלת עליי.
"בהכל" אמרה בכלליות ואני נשמתי עמוק.
מוותרת על עקיצה נוספת.
התרכזתי ברוח הנעימה שליטפה את עורי.
ביללות הזאבים שברקע.
נכנסת לעולם אחר ממה שאני נמצאת בו.
העצים נהפכו זוהרים בנקודות אור זעירות של אלפי גחליליות.
מאירות את הלילה הכבד שנח על היער.
יכולתי להרגיש את השפיריות נחות על עורי.
יללות הזאבים נשמעו קרוב יותר,מקיפות אותי.
ידי נחתה על פרווה נעימה.
זה היה מראה מדהים והרגשתי את עצמי נשאבת אליו.
"פקחי את העיניים ארטי" קולה הרך של אמי נשמע שבע רצון.
פוקחת את עיני ראיתי את כל מה שדמיינתי בראשי.
הגחליליות כיסו את ענפי העצים.
עשרות זאבים היו מפוזרים מסביבי,מתעלמים מנוכחות הצבי שעמד לידי בביטחון.
ראשי הושפל מטה וידי עברה ללטף את ראשו.
השפיריות נחו על שיערי וכמה אחידות על כתפי.
"וואו" פולי אמר מסתכל סביבו.
"מה קורה פה?" שאלתי מרגישה בטוחה יותר מאי פעם.
"אבא לא שיקר" אמא אמרה בחיוך והתקדמה אל פולי ואליי.
"שניכם אלים די חזקים" המשיכה מלטפת את לחיינו.
"פולי,אתה באמת אפולו. אל המנגינה,הרפואה והאמנות" מבטה עבר מפולי אליי.
"ושמך המלא ארטי הוא ארטמיס. אלת הציד והירח" מבטי עבר אל פולי ההמום כמותי.
"שנאמין?" שאלתי אותו ובפה פעור הוא הנהן להסכמה.
"ומה איתך?" החזרתי את מבטי אל אמא שרק צחקה ברוך.
"אני בת תמותה ילדונת. או בשמי המלא לטו,אמם של ארטמיס ואפולו"
"אני מעדיפה את לטי. אמם של ארטי ופולי." אמרתי לה והעברתי את תשומת לבי אל הצבי שחיכך את ראשו ברגלי.
"היי לך" אמרתי צוחקת והתיישבתי בעדינות על הרצפה כשעיניי בגובה עיניו.
ידי מלטפות את ראשו.
"כמה שאתה דומה לבמבי" אמרתי המומה מסתכלת על הנקודות הלבנות שעל פרוותו החומה.
למשך כמה שניות נוספות הכל היה רגוע ושליו.
אך כאשר קירבתי את ראשי אל פרוותו של הצבי הצעיר הגחליליות שכיסו את העצים החלו לעוף הרחק והשפיריות שנחו על ראשי אחריהן.
הצבי ברח בפחד ובמקומו הזאבים עברו לתנוחת התגוננות.
שיניהם רצחניות ונהמה מאיימת בוקעת מהם.
"מה קורה פה?" שאלתי תופסת את חץ מגבי וצמידה אותו אל הקשת.
מכוונת אל הכיוון אליו הזאבים מסתכלים.
"מישהו מגיע" אמא אמרה ואפולו מיהר לשאול שאלות.
"אנחנו עמדנו כאן כל הזמן הזה וזה לא הפריע להם!" קרא מסתכל על הזאבים בפחד.
מתוך החשכה יצאו שלושה נערים שנראים כמו הפאקינג וולטרי.
"מי אתם?" שאלתי בתקיפות.
מזדהה עם הזאבים שמאחוריי.
"היי" הימנית מבינהם חייכה בנחמדות והתקרבה מעט יותר.
"אני מבינה שלטי סיפרה לכם כבר" המשיכה ואמא חייכה אליה בנימוס.
"לא ענית לי על השאלה בלונדי" אמרתי לה והיא נעצרה באחת.
"אני אווה." הציגה את עצמה וסובבה את ראשה אל הזוג שמאחוריה,"אלה אחים שלי,פין ואילי"
"בת מה את לעזאזל?" שאלתי אותה והיא החלה לצחוק.
"17. אני הבת של הרייט" אמרה ומיתרי שהתרפף מעט נמתח שוב.
פאק יש לה גנים טובים.
לא הייתי נותנת לה יותר מ-16 וגם זה ניחוש פרוע.
טוב כנראה שהגנים בא יותר מהצד של אבא ולא של האמא.
"רק מהפרט הזה בא לי לגאול אותך מייסוריך" אמרתי לה מותחת יותר את המיתר.
"את ממש צריכה לעבוד על נימוסים אחותי" פולי נעמד מולי במבט המום.
"פולי זוז." הורתי לו אך הוא המשיך לעמוד שם מחוייך.
"אני מצטער,מה אמרת..ארטמיס?" שאל בחיוך ערמומי.
יודע שזה מעצבן אותי.
"פאק יו לפחות השם שלי לא נשמע כמו אבעבועות רוח!" החזרתי לו והחיוך שהיה על פניו כעת נמחק.
"איזה חלק בשם אפולו מזכיר לך אבעבועות רוח?" שאל במבט מבולבל.
"אתה מחפש יותר מדי היגיון בפרטים שוליים אחי" אמרתי בפיהוק קטן.
"את יכולה להשתיק אותם?" הוא שאל מעוצבן והצביע על הזאבים שנראו כמוכנים לקרוע את בשרם של כל מי שמאיים עליי.
במצב רוח מעוצבן גם ככה שיגרתי לעברם מבט זועם ואלה שתקו באחת.
הפכו מעמדת התגוננות למצב בו זנבם בין רגליהם.
כאילו פגעתי בהם במהלומה קשה הם ברחו מהמקום.
"הרבה יותר טוב" פולי אמר והסתובב אל אותה נערה שהמתינה בנימוס בצד.
"אני יכולה גם להחזיר אותם?" שאלתי את אמא בלחישה מספיק רמה שפולי ישמע.
מבטו הסתובב אל כיווני בהלם.
"אני שומרת על אופציות פתוחות אחי" אמרתי בידיים מורמות משתי צדי ראשי והחזרתי את הקשת אל גבי.
"את ארטמיס אני מבינה" הבחורה השנייה התקדמה אל אחותה בטון משנה נושא.
"ארטי" תיקנתי אותה והיא קיבלו את התיקון בחיוך.
"ארטי" תיקנה את עצמה והסתכלה על אווה שהייתה שקועה בפולי.
"אילי לא מפסיקה לדבר עלייך! היא אומרת שאתה האל עם התכונות הכי אהובות עליה" אווה אמרה מסגירה את אחותה שהעלתה סומק שנראה גם בחשכה.
"אילי,אווה,עדיין פה." אמרה בגמגום והסתכלה אל הצד השני.
"היא די ביישנית" הסבירה בחיוך וקריצה.
"אווה!" אילי קראה ואמא החלה לצחוק.
"הכל טוב אמא?" שאלתי אותה ומבטה לא זז מהאחיות הצעירות.
"סתם,דמיינתי לעצמי מה היה קורה אם גם לך הייתה אחות צעירה" אמרה וכעת גם פולי החל לצחוק.
"הייתי דואגת לה כמו כל אחות נורמלית!" קראתי בהתגוננות.
"בטח דואגת" פולי אמר מחייך ואני נאנחתי.
"הייתי בונה לה אופי חזק אוקיי? זו גם דאגה באיזשהו מקום" הסברתי את עצמי ושילבתי את ידי בהפגנה.
"בואו נחזור למתקן. מתחיל להחשיך ולא כולם כאן יודעים לשלוט על חיות פרא" פין הצטרף לשיחה משנה את הנושא ונעמד ליד אחיותיו.
"אה,אתם בני תמותה?" פולי שאל בסקרנות.
"הלוואי" אווה אמרה ונאנחה.
"השם האמיתי שלי הוא הבה,אלת הנעורים." אמרה.
"ואני איליתה,אלת הלידה" אמרה גם היא בחיוך רך כמו של אמא.
"הפיסטוס. אל האש" פין הציג את עצמו בקצרה.
"ואם נחזור למתקן אני אספיק לפגישה שלי עם הארי אז ברשותכם.." אווה אמרה מחווה את ידה לשביל ממנו הם באו.
"הארי?" פולי מלמל ואני צחקתי נעמדת לידו.
"בנית עליה אחי?" שאלתי אותו והוא הנהן לשלילה.
"שמת לב שהשמות שלנו נורא דומים לשמות של האלים שאנחנו?" הוא שאל וכאשר חשבתי על זה הבנתי שצדק.
"אז איזה אל זה הארי?" שאל וכעת גם אני התחלתי למנות את שמות האלים שהצלחתי לזכור בראשי.
"הארי הוא חצי אל" אמא ציינה כאשר עברה לידנו.
מנסה לחשוב על מישהו עם שם דומה להארי,התשובה שהגעתי אליה העלה בי צחקוק.
"הרקולס?" שאלתי מתחילה לצחוק יחד עם פולי.
"כן" אווה אמרה בחיוך והחלה ללכת עם אחיה.
צחוקינו נפסק ומבטים המומים עברו ביננו.
"דה פאק.." מלמלתי כשניסיתי לחשוב על הרקולס האגדי יחד עם הילדונת הקופצנית הזאת.
"עוד מעט תגידי לי שגם אפרודיטה נמצאת עם פין" אמרתי מצטחקת כשמניתי את הניגוד המדהים בין היפייפיה האולטימטיבית לגבר האדיש שהלך לפני.
"כבר כמה שנים למען האמת" אמא הצטרפה ואני נאנחתי.
"עולם מוזר.." מלמלתי מסתכלת על שלישיית האחים הולכים לפנינו.
"רק החלק הזה ילדונת" אמרה צוחקת וליטפה את גבי.


תגובות (4)

תמשיכי !!

26/12/2014 13:08

תמשיכי

26/12/2014 15:17

אני בשוק. מאיפה ישלך את הרעיונות האלה? ישלך מקור כלשהו שאת לוקחת משם את השמות? של האלים את הסוג הורים מה הם עושים וכאלה..?
כי אם אין לך ואת חושבת על זה לבד אני מודיעה מעכשיו שאני מתפחלצת.
ופרק מהמם אין לי מייליים! תמשיכי!

28/12/2014 00:13

    חחחח לא המצאתי את הדמויות. הן באמת קיימות במיתולוגיה היוונית אבל אני שיניתי אותן בצורה די דרסטית. השמות שלהם והיכולות שלהם באמת קיימות במיתולוגיה היוונית. אבל הסיפורים עליהם,תכונותיהם וסוג/רמת היכולות שלהם הם פרי דמיוני בלבד. ^.^ אני אמשיך את הסיפור היום ונורא שמחה שאהבת! אם תצטרכי עזרה בכתיבה או ברעיונות או באמת,כל דבר. אני כאן ^.^

    28/12/2014 11:08
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך