ימייה של קליאו – פרק 4

"מזל טוב קליאו!"
קליאו עמדה בפתח הדלת, נרגשת מעט ומבולבלת מעט, היא לא ממש ידעה מה להגיד.
"הו, תודה" אמרה וחייכה חיוך קטן ומזויף, הולכת באיטיות לעבר משפחתה וחברייה.
כל הבית היה מלא בקישוטים ובלונים, הוא היה מואר ויפה.
"מזל טוב קלינידארו!" צחקה ג'יין, אחת הפאקצות המקובלות בכיתה. ג'יין קוראת לה קלינידארו בשביל להעליב אותה, אבל לקליאו לא ממש אכפת, למרות שכרגע, הדבר היחיד שקליאו חושבת הוא 'מי הזמין אותה לכאן?!'.
קליאו ניגשה אל אימה. "למה הבאת אותה לכאן?" לחשה לה.
"היא רצתה לבוא" לחשה לה אימה והלכה, קליאו ידעה למה ג'יין רצתה לבוא, בשביל להעליב אותה ולהשפיל אותה, רק מהמחשבה על זה קליאו רצתה לבכות.
פתאום סטפני הגיעה. סטפני היא חברתה הטובה ביותר של קליאו, היא תמיד עוזרת לה ומגינה עלייה שג'יין באה להעליב אותה.
"קלי! למה את עצובה?" שאלה סטפני, קליאו מיהרה למחוק את הפרצוף העצוב מפנייה ולחייך.
"אני בסדר, סטף" אמרה קליאו בשמחה מזויפת.
"א..אני חייבת לשירותים" שיקרה קליאו.
"אוקיי" מלמלה סטפני, קליאו רצה לחדרה וסגרה את הדלת.
קליאו התיישבה על מיטתה בישיבה מזרחית, היא הביטה על החלון, ואז הסתכלה על המנורה שהייתה תלויה למעלה.
"למה אף אחד לא מבין אותי?" מילמלה קליאו בעצב, לפתע קליאו הרגישה שהיא מתמוטטת.
היא פלטה צרחת בהלה, ופתאום הפסיקה ליפול. היא סקרה את החדר במבטה, לחדר היו קירות בצבע זיית, הרצפה שישבה עלייה הייתה חומה, למעלה הייתה תלויה מנורה אשר האירה באור צהוב, ומסביבה של קליאו ישבו חבורת אנשים.
"מ..מי..אתם?" גימגמה קליאו, אחת מהם חייכה.
"אני לוסייה, שומרת הקמע השלישית" הציגה את עצמה. ללוסייה היה שיער אדום חזק ועיינים בצבע אמרלד.
"ומה אתם בדיוק רוצים ממני?" שאלה קליאו, היא הייתה קצת מפוחדת, אחד מהם קם.
"ואני רד, אני שומר הקמע הרביעי" הציג את עצמו, לרד היה שיער לבן כשלג ועיינים כחולות שהזכירו לקליאו את העיינים של אביה.
פתאום דסי נכנס פנימה. "הגיע שהזמן שנגלה לך" אמר דסי, קליאו חשבה שהיא הוזה. מה דסי עושה כאן?
"את השומרת הבאה" אמר רד, קליאו קמה וברחה משם.