ים כחול עמוק 2 – פרק 3 – ׳מסיכה׳

אני נגשת אל שידת האיפור, בטוח יש לי משהו שיוכל לטשטש את שקיי השינה הברורים המתנוססים מתחת לעיניי.
אני לא יכולה לצאת ככה מהבית, שפניי כל כך חיוורות ומתחת לעיניי מתנוססים שקי שינה כמעט כחולים כהים.
אני מתיישבת על כיסא העץ הנמוך, פניי שוב ניצבות מול המראה, אבל אני משתדלת בכל כוחי להתעלם… ולהתעסק במטרה.
מרחתי שכבת מייקאפ די עבה בצבע טיפה יותר כהה מהחיוורון שלי, מרחתי שכבה מושלמת, בלי פגם, בלי סדק במעטפה, המסכה נראת מושלמת, כאילו לא עברו עלי לילות רבים ללא שינה.
על רסיי העבים מרחתי מסקרה שחורה, שהבליטה עוד יותר את עיניי הכחולות ירוקות.
סיימתי במלאכה, הכל נראה במקום, השיער מסודר, השמלה שלגופי נחה חלקה, והאיפור מטשטש את העובדה שאי פעם לא ישנתי שינה רצופה.
נעלתי לרגליי את נעלי הבובה השחורות שלי, מתאימה את הנעליים לשמלה שלגופי.
הבטתי מבט אחרון במראה, הכל מושלם, הכל בדיוק כמו שרציתי שיראה.
אבל הכל הרוס מבפנים, זה רק המעטפת שמסתירה את כל החלקים, שמונעת ממני להתפרק לאלפי ומליוני גורמים.
אני לא נותנת למחשבות יותר מידי להאפיל על מוחי, מתרכזת יותר בפעולות שעושה גופי.
צעדתי לכיוון הדלת, לוקחת נשימה עמוקה אל תוך ראותיי…
כבר ימים ארוכים שלא יצאתי מהבית, מעניין איך ניראת הסביבה .
יצאתי מחדרי, עושה את צעדיי הראשונים בדרכי לפגוש אותו…

אני מסתכלת אל עבר מורד הרחוב הארוך, אי אפשר לראות את סופו, הוא רק מתמשך מטה ומטה.
ולשם אני צריכה להגיע.
השעה קרובה לחצות היום, והשמיים אפלוליים ומלאי ענני סערה אפורים, שוב זה מאותם הימים, שהשמים מזכירים לי את העיניים שלו, שהשמיים גורמים לי להרגיש רע כל כך עם עצמי.
הצבע הזה שובה אותי כל פעם מחדש…
רוח קרירה נושבת ועוטפת את גופי שמכוסה רק בשמלה דקה ושחורה, לא מחממת, ולא מגנה… מהקור שמסביב.
אני צועדת לאיטי במורד הרחוב, חייבת כבר להגיע למטה, לא יכולה יותר לסבול את הלבד.
מחשבות תוקפות אותי, מכל עבר, לא נותנות לי מנוחה.
בשנתי, בקומי, בכל רגע וחלק מסויים של היום אני חושבת עליו.
הקול הגברי שלו, העיניים האפורות שלו, ואיך כל פעם אני נופלת שבויה למגעו.
אני אוהבת אותו… אני כל כך אוהבת אותו.
והיום הוא חוזר, סוף סוף…
אני ממשיכה לצעוד במורד הרחוב הארוך, הכל מרגיש לי כמו חלום מוזר.
אף מכונית, אף נשמה חיה, או חתול טועה לא עברים להם ברחוב הארוך.
אני לבד.
אני והרוח הקרירה שעוטפת אותי , שגורמת לעורי מתחת לשמלה הדקה והשחורה… לסמור.