A-188
ערב טוב ❤️

ים כחול עמוק – פרק 9

A-188 08/06/2014 955 צפיות 4 תגובות
ערב טוב ❤️

״עצמי את עינייך״ הוא אומר בשקט, פנינו מול מסדרון חלק ארוך ולבן, ניראה לרגע אינסופי.
אני מתסכלת עליו במבט מבולבל, הוא מהנהן לעברי, הפנים הגבריות שלו שוב ניראות רכות במעט.
אני עוצמת לאט לאט את עיניי הכחולות-ירוקות, עד שהמסדרון הלבן נחבא מפניי.
הוא צועד צעד אחד קדימה, ואני מהדקת את האחיזה החזקה בזרועו, רגליי רקועות במקומן מסרבות לזוז.
״תסמכי עלי״ קולו הגברי שוב לוחש באוזניי, ואין לי מושג איך זה קרה, אבל נשבתי במילותיו השקטות.
לוקחת צעד אחד קדימה הישר אחריו, הכל חשוך, עיניי לא נפקחות לא משנה עד כמה אני סקרנית לראות היכן אנחנו.
אני אוחזת חזק בזרועו, עד כדי כך שציפורניי המרוחות לק אדום מתחפרות אל תוך בשרו.
הצעדים לא נגמרים, כבר במשך דקה ארוכה אני טועה בחשכה אחריו, סומכת עליו.
״את יכולה לפקוח את עינייך״ קולו הגברי שוב נשמע שקט באוזניי, מעביר צמרמורת קלה במעלה גבי.
עיניי לאט לאט נפקחות, הכל כחול, הכל.
הכל קרה כל כך מהר, קרסתי על ברכיי, הדמעות כבר זלגו מעייניי.
הים כל כך גדול, המים על כך רבים, עיניי מחפשות מילוט, כל נתיב כולשהו לבריחה.
״אתה ידעת!!״ צעקתי עליו, גרוני נקרע מהצרחה, הפחד מקיף אותי, כמו האקווריומים הענקים המסובבים אותי.
הוא ידע הכל, הכל זה תרמית אחת גדולה!
הוא רק היה סקרן מאז אותה הלילה שברחתי מהמים, מהים הכחול העמוק.
״למה הבאת אותי לפה?״ קולי גווע בין צעקותיי, דמעותיי מרות כל כך וזורמות בשטף על פניי.
״היי,היי, תרגעי תנשמי!״ הוא פוקד עלי, כורע את גופו מעלי, ידו השרירית עוטפת את גופי המבועת מחרדה.
״קח אותי מפה!״ אני בוכה, אני לא יכולה לשלוט על זה, אני לא מסוגלת לפקוח את עיניי הדומעות.
אני עוצמת אותם בחוזקה, כל כך בחוזקה שאני מרגישה שאפעפי עלולות כל רגע להיתלש.
אני מרגישה את בעוצמתיות שמסביב, את המים האדירים והכבדים שרק זכוכית מבריקה מפרידה בנינו.
ביני לבין המים, ביני לבין הפחד.
״דסטני!, תפקחי את עינייך!״ אני שומעת את קולו הגברי מעומעם באוזניי, אבל אני שומעת רק את כובד המים, את העוצמתיות שבו.
אני מרגישה את זה לאט לאט מחלחל אלי, עוד קצת ואני מרגישה את זה.
שאני עומדת לאבד את זה.
״סטן!״ קולו שוב נשמע שקט כל כך באוזניי, ״סטן!!!״ קולו מנסה להתגבר אבל הוא נשמע כל כך חלש, הדהוד רחוק שלא מגיע כמעט לאוזניי.
וכל כך פחדתי להעיר את המתים, להוציא מהארון את השלדים.
את הפחדים.
יד חמה מלטפת את פניי, אבל איבדתי את זה.
הכל החשיך מסביבי.


תגובות (4)

יש לך כתיבה שהיא פשוט וואוו,היא מושלמת בכול דרך אפשרית אני ממש מתחברת עלייה. תמשייכיי!!
ותודה שענית לי במייל והסברת לי הבנתי עכשיו את הסוף חחח יש ללוריאן וקייל ילד חח,בנוגע לסיפור הזה תמשייכייי כבר!!!!

08/06/2014 21:03

זה כזההה מושלםםם
תעלייי דחוףףף עוד פרקקקקק

08/06/2014 21:04

תמשיכיי !!!

08/06/2014 21:08

תמשיכייי

08/06/2014 21:56
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך