ים כחול עמוק – פרק 21

כעבור שבוע

אני צועדת לצד סקיי על שביל המטיילים הארוך שבפארק הישן, מקום שבו אני וג׳ייסון תמיד היינו מטיילים ביחד.
״אני כל כך מתגעגעת אליו״ לוחשת סקיי, ענפי העצים מתנופפים לצדדים עם הרוח הלילית הקרה, החורף הגיע לשיאו, והקור כל כך מאיים ומקפיא.
ובכל זאת שתינו מטיילות, באמצע הלילה, קרוב לשעה חצות… על שביל המטיילים הישן, אל תוך עומק הפארק הגדול.
״גם אני, הוא כל כך חסר״ אני לוחשת אליה בחזרה, בכל דבר שאני עושה אני מרגישה את החיסרון של ג׳ייסון איתי.
כבר כמה זמן שלא הלכתי לבית הספר, סקיי דואגת להעביר לי את שיעורי הבית.
״רק עוד כמה חודשים נכון? זה יעבור במהרה״ היא אומרת בחיוך קטן, שמשום מה נראה מזויף, כאילו היא לא מאמינה לשקר של עצמה.
אבל אני מאמינה, אני יודעת שהוא יחזור.
זה הדבר היחידי בו אני יכולה להיות בטוחה, הוא יחזור בחזרה, הוא הבטיח לי…
״אל תדאגי, הוא יחזור, את אפילו לא תשימי לב לזמן העובר כמו חלום״ אני לוחשת לעברה, והפעם אני זאת שלא מצליחה להאמין לשקר של עצמי.
הזמן בקושי זז, והחלום… הפך לו לסיוט, גם כאשר אני ערה.
הדאגה, והפחד האימתני כל כך שממלאים אותי לא נותנים לי מנוחה.
במיוחד מאז שהוא כתב במכתבו, שהציבו אותו בשייטת, על ספינה.
בלב הים הכחול והעמוק.
״על מה את חושבת?״ סקיי קוטעת את קו המחשבה המצמרר שלי, עוצרת את הפחד מלרדוף אותי לרגע קל, מנפצת את הבועה שהתחילה לעטוף אותי.
״עליו…״ אני לוחשת, אני לא מסתירה שום דבר מסקיי, הפכנו להיות קרובות כל כך, אנחנו לא מסתירות דבר זו מזו.
״גם אני… כל הזמן שהוא שמה אני מרגישה כמו מתה, וזה כמעט קורה רוב הזמן״ היא לוחשת עם גיחוך קל ריק מהומור.
״אני בקושי חיה, שהוא לא פה״ היא מלמלת מוסיפה על דברייה, היא וג׳ייסון כל כך קשורים אחד לשני, כל כך קרובים…
״הוא יחזור סקיי, אל תדאגי יותר מידי, הוא יחזור עוד פחות משלושה חודשיים, וזה הסבב האחרון שלו לכל החיים״ אני מחייכת כדי לנחם אותה, לנחם גם את עצמי על הדרך.
״תבטיחי לי״ היא עוצרת במקומה מההליכה הארוכה, מסתובבת לעברי, עיניי הסערה שלה בדיוק כמו של ג׳ייסון מביטות לעברי.
״תבטיחי לי שהוא יחזור״ היא שואלת במבט של ילדה קטנה, שאי אפשר שלא להישבר למראה שלה.
״אני מבטיחה״ אני לוחשת בחיוך, היא מחבקת אותי, ידייה הדקות עוטפות את גופי הרזה, ״הוא יחזור אלינו סקיי, אני מבטיחה״ אני מתחילה סוף סוף להאמין בדבריי, וכנראה שגם סקיי קונה אותם.