ים כחול עמוק – פרק 17

• אני טובעת, המים הכחולים מקיפים אותי מכול עבר, ואני מנסה להאבק בכל כוחי המועט לעלות למעלה לנשום מעט אוויר.
משהו המלופף סביב כף הרגל שלי, מושך אותי מטה.
רעמים נשמעים ברקע האפלולי, ברקים המפלחים את השמים הכהים שמעלי, והגשם נופל בטיפול גדולות על ראשי, בזמן שאני נאבקת לעלות לפני הים לנשום טיפה מועטת של אוויר.
״אבא!!!״ אני צועקת בחוזקה, מביטה מסביבי בחיפוש אחריו, דמעות שורפות וזולגת מבעד לעיניי, מתערבבות במים האימתנים שמושכים אותי מטה אל המצולות.
המים המלוחים נבלעים בפי,אבל זה לא עוצר אותי מלהפסיק לצעוק, אני ממשיכה לצעוק בכל גרוני, ״אבא!!״.
הוא נעלם, הוא כבר לא לצידי, והדבר שכבל את כפות רגליי עד עכשיו נעלם… בדיוק כמותו.
בהדרגה הכל מסביבי הופך חשוך יותר מהשמים הכהים, המים הקרים ממלאים את פי ואפי, עד למצב שכבר האוויר לא מגיע אל ראותיי, בזמן שאני שוקעת.•

שנתי מקיצה בשנייה אחת בודדה, אני קמה במהירות לכדי ישיבה רפויה.
מתעוררת מהסיוט שפקד אותי.
הזכרונות המלאים כאב, עכשיו מככבים גם בחלומותיי, מאז האמת המרה…
שאבי, הבן אדם שכל כך אהבתי, שכל כך הערכתי, וחשבתי שבסך הכל זאת הייתה תאונה טראומתית, התגלה כההפך הגמור לחלוטין.
הוא רצה להתאבד…
ולקחת אותי יחד איתו למצולות הים הכחול והעמוק.
תמונת הגלים המתנפצים, מליל אמש שוב עולה במחשבותיי, תמונה מטושטשת ולא ברורה, של גלים סוערים המתנפצים בחוזקה על גרגרי החוף הלבנים בהירים.
אני מסובבת את מבטי הצידה, אל עבר ג׳ייסון הישן עמוקות לצידי על המיטה הזוגית שלו.
חם כל כך…
אני קמה לאט מהמיטה הרכה, נזהרת לא למתוח את קפיצי המזרן, ולהעיר את ג׳ייסון הישן שינה עמוקה.
רגליי פגעו במרצפות החלקות, אפילו כפות רגליי הזיעו כל כך, הזכרון האימתני, שהחליט לפקוד אותי הפעם בחלומי, גרם לי להתעורר שטופת זיעה ומבועתת מפחד עד אימה.
אני מעיפה שוב מבט אל מאחורי כתפי, ג׳ייסון ישן שינה עמוקה, באותה התנוחה בדיוק, לא זז אפילו סנטימטר אחד בודד.
חזהו השרירי והחשוף עולה ויורד בקצב אחיד, המסמן על שנתו הרצופה.
אני צועדת בשקט גמור אל עבר חדר הרחצה, אני חייבת לשטוף את גופי במים קרים, לשטוף מעלי את הזיעה הדביקה.

אני סוגרת את הברז הכסוף והחלק, המים הקרירים חודלים מלזרום מעלי.
ואני יוצאת מהקלחת הקטנה, גופי מרטיב בשלולית את רצפת האריחים הבהירה.
עוטפת את גופי הרזה והערום במגבת גדולה ולבנה, מנגבת את טיפות המים הרבות הזולגות על גופי העירום.
״סטן?״ אני שומעת את קולו הגברי והמוכר כל כך, שקט כמעט כמו הדממה, קורא בשמי מהבעד השני של דלת העץ הבהירה.
״כן?״ אני עונה בשקט, שקטה כמעט כמו קולו, ממשיכה להתנגב ביסודיות את גופי הצנום.
הקול לא ענה עוד…
שקט השתלט שוב על חדר הרחצה ועל החדר שמעבר לדלת המפרידה.
קולו של ג׳ייסון לא הפר שוב את דממת הלילה המאוחרת…
לבשתי בחזרה את הבגדים-התחתונים שלי, סט של תחתון וחזיה לבנים מתחרה עדינה.
מעל גופי זורקת חולצת טריקו לבנה ורחבה של ג׳ייסון המכסה את גופי כמו שמלה.
יצאתי בשקט מחדר הרחצה, צועדת במהירות ובקלילות אל עבר המיטה הרכה.
ג׳ייסון שוכב עליה, אי אפשר לראות את מבטו בחושך השורר, אבל אפשר לראות את החזה שלו עולה ויורד בקצב אחיד המעיד על כך שהוא ישן עמוק כל כך כמו מקודם.
נכנסתי אל המיטה, מרגישה כל כך טוב עכשיו, אחרי שהזיעה כבר לא ממלאת אותי, שהסיוטים כמעט נשכחו מהראש שלי.
״הכל בסדר?״ קולו מפתיע אותי, הוא לא ישן עמוק כל כך כמו שחשבתי, רק שוכב בחושך, שנשמותיו הקצובות עולות ויורדות.
״מעולה״ אני משיבה בחיוך קל, זה שקר, זה שקר כל כך גדול, אך מה הוא משנה עכשיו?
הוא עטף את זרועו מסביב גופי הצנום המכוסה רק בחולצתו הדקה, מקריב אותי לחזהו, נשמותיו הקצובות והחמות מתנגשות בעורף שלי, וגופי מתמלא בצמרמורות בלתי מוסברות.
הוא נרדם במהירות.
ושוב המחשבה שרודפת אותי כבר כמעט שבוע, מאז שהוא אמר לי את אותו המשפט…
עד פחות משבוע הוא עוזב.