ים כחול עמוק – הקדמה

רחש הגלים נשמע בחוזקה באוזניי, השקט רועם מסביבי, ורק הגלים המתנפצים על החוף בחוזקה נשמעים.
השמים כהים כמו הים הסוער הרחק ממני, במספר די רב של מטרים, עננים אפלים מכסים את השמים ואף כוכב לא ניראה ברקיע הגדול.
עייני לאט לאט מסתגלות אל החשכה הלילית השוררת מסביב, ובמהרה מוצאות את הים הגועש במרחק די רב ממני, מרחק שהוא מספיק בטוח בשבילי.
רוח קרה נושבת, גורמת לצמרמורת לטפס במעלה גבי, גורמות לתמונות זזות לקפוץ אל מוחי, פלשבאקים שתמיד ניסיתי להדחיק עמוק אל תוך ראשי.
אבל הלילה, שאני מנסה להתגבר על הפחד האימתני שלי, הם חוזרות בחזרה אל מחשבותיי.
דמי גועש ומתפרע בעורקיי, אני שומעת כל פעימה של הלב.
בום , בום , בום…

• אני טובעת, המים הכחולים מקיפים אותי מכול עבר, ואני מנסה להאבק בכל כוחי המועט לעלות למעלה לנשום מעט אוויר.
משהו המלופף סביב כף הרגל שלי, מושך אותי מטה.
רעמים נשמעים ברקע האפלולי, ברקים המפלחים את השמים הכהים שמעלי, והגשם נופל בטיפול גדולות על ראשי, בזמן שאני נאבקת לעלות לפני הים לנשום טיפה מועטת של אוויר.
״אבא!!!״ אני צועקת בחוזקה, מביטה מסביבי בחיפוש אחריו, דמעות שורפות וזולגת מבעד לעיניי, מתערבבות במים האימתנים שמושכים אותי מטה אל המצולות.
המים המלוחים נבלעים בפי,אבל זה לא עוצר אותי מלהפסיק לצעוק, אני ממשיכה לצעוק בכל גרוני, ״אבא!!״.
הוא נעלם, הוא כבר לא לצידי, והדבר שכבל את כפות רגליי עד עכשיו נעלם… בדיוק כמותו.
בהדרגה הכל מסביבי הופך חשוך יותר מהשמים הכהים, המים הקרים ממלאים את פי ואפי, עד למצב שכבר האוויר לא מגיע אל ראותיי, בזמן שאני שוקעת.•

אני מתעוררת בשנייה אחת מהירה אל המציאות, למשמע רעש הגלים המתנפצים בעוצמתיות על החוף, הפחד האימתני שוב מציף אותי, המים הכהים מאיימים גם מרחוק…
לבלוע אותי, להרוג אותי.
אני מסתובבת בגבי, שבה על עקבותיי, רגליי כושלות אך אני מנסה כמה שיותר מהר לרוץ, הכי מהר שגופי הרועד מהזיכרונות הקשים, נותן לי, כמה שיותר רחוק מהאוקיינוס הגועש.

–
דסטני , סטן מילארק נערה בת 17 בעלת שיער שטני-בלונדיני עד הכתפיים, ועיניים כחולות ירוקות- חוזרת אל עיירת ילדותה אחרי שאמא נפטרה לגור עם סבתה.
כולם מסתירים ממנה סודות, כולם מסתירים ממנה את האמת.
וסוד קשה מעברה מתגלה…
אחרי 10 שנים מאז המקרה, היא מנסה להתגבר על הפחד שלה ממים.
אבל כל ניסיונותיה נכשלים.

מה יעזור לה להתגבר על הפחד?