ילידי המוות- פרק 4

רמית 27/07/2011 4 תגובות

סליחה על הפערים היה תקופה עמוסה נתראה בפרק הבא

'אוי לא', חשבה נעמה, 'אני עומדת להשתגע!'
'לפחות אבין את המצב לפני שאשתגע לגמרי', חשבה, "יש לי רעיון!
אולי אתידד עם הקול.. לא, זה נשמע מופרך מדי.. אבל אין לי ברירה אחרת," רבה עם עצמה.
***
"יומני היקר,
החלטתי לקחת יוזמה, ולדבר עם.. הקולות. אני אתיידד אתם, ואולי, סוף סוף, אבין מה קורה לי, או יותר נכון- מה עומד לקרות לי. אני עומדת לנסות לישון. אחל לי בהצלחה. (עד כמה שאתה יכול.) נתראה מחר."
***
נעמה שוכבת במיטתה, מחכה כמה דקות,מרגישה עייפות, עפעפיה כבדים, ולאט לאט, היא שוקעת בשינה.
"אנחנו יודעים עליך הכל. מה את יודעת, מה את אומרת, מה את.. חושבת.
אל תדאגי, אנחנו לא נשגע אותך מהר. אנחנו נשגע אותך לאט. את תרגישי, אט- אט, את עצביך, ורידיך, דמך, פועמים בלחש. לאט לאט, זה יישגע אותך, את תתחילי לרצוח את יקירייך, את תתחילי להזות, מוחך ייראה את העולם כאוייבו. ואז, אנחנו, נגאול אותך מייסורייך".
"לא לפחד נעמה, זה רק חלום. חלום ולא יותר. חלום. ולא. יותר.", עודדה את עצמה.
"היי, קולות.. או שאני אמורה לקרוא לכם אחרת?", שאלה.
"תקראי לנו הרוחות זה שם מחמיא יותר.."היא לרגע הייתה יכולה לדמיין חיוך באפלה.
"למה אתם עושים את זה? למה אתם לא יכולים פשוט לעזוב אותי בשקט?",שאלה.
– "מסווג."
"מה אתם רוצים ממני?"
"בואי נחסוך בדיבורים. את עומדת להתעורר, וכל הסיפור עומד להיות כתוב לך ביומן. כאילו תמיד היה שם", אמרו הרוחות.
כשהתעוררה נעמה, חיפשה את היומן, שהסתבר שהיה קבור מתחת לשמיכתה, פתחה אותו, וגילתה שמולאו בו שני עמודים בכתב שצבעו דם עם סיפרם של הרוחות. אך דבר אחר הפתיע את נעמה: הסכין טבולת הדם שנוכחה לצד היומן, והצלקת המדממת על זרועה הימנית.