ילידי המוות- פרק 3

נעמה חזרה הביתה פתחה את מחשבה הנייד האדום בפורום שנועם הראה לה, במשך השעתיים הבאות קראה את התגובות, עד שהגיעה לתגובה שגרמה לה לפעור פיה בתדהמה.

***

באותו זמן, בביתו של נועם..

אנעי מרגיש עייפות כבדה פתאומית.. החדר מסתובב..
למה הרצפה נמצאת מעל ראשי?..
אני דורך על עננים?.. הכל כפול..
נועם התמוטט על הרצפה, בעוד ראשו משמיע קול "קראק" חזק.

"נועם.. נועם!", לחש הקול, "הגיע זמנך לעבור לצדנו.."
נועם לא ראה כלום, חוץ מערפל שחור שזז ומתפשט סביבו..
"מה? מה אתם רוצים ממני?!"
"אין טעם לצעוק, אתה רק תסבול יותר..-"
נועם קטע אותם באמצע: "פה אתם תטעו! אני לא אסבול יותר.. חשבתי על זה כבר הרבה זמן.. והגעתי להחלטה- עם כל הכאב והטירוף שסובב סביבי, החלטתי לגאול את עצמי מייסוריי."

***
לאחר שקראה את התגובה נעמדה, רצה למטבח, והחלה לבכות..
'אשתי רצחה את בניי משגעון, היא דיברה כל הזמן על "הקולות" שמתרוצצים בראשה, היא הכתה אנשים, והבן אדם האחרון שהרגה היה.. את עצמה..', התגובה שקראה התרוצצה בראשה שוב ושוב, 'רגעים ספורים לפני שקפצה מהקומה השלישית, איימה עליי שלא אכנס לפורום הזה, ואז היא החלה לצעוק ולצרוח, לשרוט את עצמה, ולבסוף.. לקפוץ.', היא המשיכה לדקלם את התגובה בראשה, 'אם גם אתם משתגעים כמוה, אנא, בבקשה.. רק אל-', וכאן התגובה נקטעה.