ילדי הפנימייה- פרק 2

היא ראתה את אביה. הוא עדיין לא ראה אותה. הוא חיפש אותה. היא ירדה בשנייה מהבמה והלכה לחדרה להתלבש. תוך כדי שהיא רצה היא נתקלה בנועם, הילד החדש. שבדיוק חיפש את חדרו, הוא היה שקוע בחתיכת הדף שקיבל, עליה היה רשום את השם של חדרו ואת שמות שותפיו.
"את לא רואה לאן את הולכת?" נועם אמר בזלזול.
"תהיה בשקט, חדש." ענתה לו שיר בטון מזלזל.
"חדש?" אמר לעצמו נועם וצחק. הוא הסתכל על שיר רצה במורד המסדרון אל עבר חדרה.
הוא ראה נער עם משקפיים וניגש אליו, אולי הוא יוכל לעזור לו.
"סליחה?" אמר נועם לנער. הנער הסתובב. "שלום" החזיר. "שלום, אתה יכול להסביר לי איפה החדרים פה? ממש מסובך." נועם אמר בקול מעוצבן.
"כן, בטח. מי השותפים לחדר שלך?" שאל הנער. נועם התבונן שוב בדף, כלא מבין. "ירין וסער." ענה נועם וחזר להסתכל על הנער. "ירין וסער?" הנער הוריד את משקפיו והחזיר אותם למקומם, הוא הושיט את ידו אל נועם. "שלום, אני ירין" חייך אליו. "אני נועם" הושיט את ידו, השניים לחצו לחיצת יד והלכו לחדרם.
"אז אתה החדש?" שאל ירין. נועם צחק, "ככה אתם קוראים לחדשים?" ונזכר מיד בילדה היפה שנתקעה בו במסדרון. "רק עד שאנחנו קולטים את השמות" אמר ירין. באותה השנייה סער נכנס לחדר, "ירין! אתה לא מבין!" אמר וסגר אחריו את הדלת, כשהסתובב הוא שתק.
"סער תכיר, זה…" ניסה ירין לזכור. "נועם" אמר נועם והושיט את ידו לסער. "סער" חייך.
נועם חייך לעצמו בלב, הוא מצא שני בחורים, לא כל כך מקובלים, אך נראים אנשים טובים.
*
דפיקות נשמעו על דלתה של שיר. היא פתחה בחששות ורווח לה שגילתה שאלו מאיה ונועה.
הן נכנסו בסערה לחדר, "אבא שלך מחפש אותך" אמרו שתיהן. שוב נשמעו דפיקות. "זה הוא בנות, תלכו אני אסתדר." ליוותה אותן שיר אל הדלת. "שיר" אמר אביה וחיבק אותה. "איך עובר עלייך היום הראשון ללימודים?" הסתכל עליה.
"עובר מעולה בינתיים…" אמרה שיר וחייכה. מעניין למה אביה בא.
"איך בעבודה?" ניסתה להראות מתעניינת, אף פעם לא עניינה אותה העבודה של אביה, ומכיוון שהיא לא הייתה בן אביה אף פעם לא הזכיר את המילה 'עבודה' לידה.
"עבודה?" התפלא אביה. "בכל מקרה, באתי לאחל לך שנת לימודים מוצלחת, אני לא רוצה שייקראו לי לכאן כל שני וחמישי, תהיי תלמידה טובה כמו שאת יודעת. אל תעשי בלאגנים ותתרחקי מצרות." אמר אביה בטון רגוע אך מזהיר. שיר חייכה בהסכמה.
*
"די אמא מספיק!" קארין אמרה בניסיון להוריד את אמא שלה ממנה. היא כל כך התרגשה שלא הפסיקה לנשק אותה. "הילדה שלי עולה לתיכון" אמרה בכל הזדמנות שהייתה לה.
"אין לך מה להתרגש כל כך, כולה תיכון" ניסתה קארין להרגיע אותה. "נראה לי שאני מתרגשת יותר ממך" אמה הופתעה. "אני לא מתרגשת בכלל" אמרה קארין בחיוך.