"ילדי הפלא" פרק י'

דבריה של אמא התרוצצו בראשי "את, לא מבינה שהיא הייתה גם ככה על תנאי בבית הספר הזה.. זה איגור סידר הכל .. ילדים כמוה בדרך כלל לא מקבלים לבתי ספר רגילים…"
למה ילדים כמוני לא מקבלים לבתי ספר רגילים?! השאלה הזאת הטריפה אותי. האם יש לי נחשולות או פיגור מסויים? אף פעם לא הרגשתי ככה… להפך תמיד הרגשתי שאני יותר חכמה מילדים בני גילי..אף פעם גם לא הרגשתי חלשה מבחינה גופנית .. להיפך בגן הייתי הכי חזקה וכולם ידעו את זה, ופחדו ממני… היה רק דבר אחד שאולי היה לי כמו אצל כולם – פעם או פעמיים בחודש, הייתי מתעלפת.. סתם כך ללא סיבה. הלכנו לעשות הרבה בדיקות שקשורות בעניין , ותמיד אמרו לי לאצת אחרי שהרופא בדק אותי ואמא נשארה בפנים, אחרי זה כשהיא יצאה תמיד שאלתי אותה מה הרופא אמר, והיא ענתה לי תמיד את אותה התשובה "הרופאים האלה לא יכולים להגיד כלום… משלמים להם כסף על זה שהם מחממים את הכסא.."
ידעתי שלאמא שלי היה נורא קשה..ניסיתי לעודד אותה..אבל בדרך כלל זה לא כל כך הצליח ..ותמיד כשהלכתי לישון היו לאמא וסבתא שיחות ארוכות.. אז מה לא בסדר איתי .. כל כך התרגלתי לחיות עם ההתעלפיות האלה שפשוט כבר הפסקתי לייחס להם חשיבות ..האם זה יכול להוביל למשהו מסוכן. או אולי זה סימן למשהו מסוכן שקורא לי, או יכול לקרות לי בעתיד?.. המחשבות האלא הטריפו אותי והרגשתי שהמוח שלי עומד להתפוצץ.. לכן החלטתי לאצת מהמחסן ולברר הכל כי אני לא עומדת במתח שיש מסביבי.
יצאתי . נכנסתי דרך הדלת של הסלון וראיתי את סבתא יושבת בספא וקוראת ספר..היא הרימה את מבטה אלי ושאלה .. "יצאת? בואי את בטח רעבה .. נשאר עוד קוסקוס ויש סלט.". הלכנו למטבח וישבתי בשולחן.. סבתא הגישה לי את האוכל. "אל תכעסי אל אמא.. את יודעת שנורא קשה לה עכשיו עם כל המעבר הזה..בואי ספרי לי את מה קרה בבית הספר.." היא התחילה. "סבתא כלום!" התחלתי בעצבים.. " היה ילד שהציק לי ודחף אותי, אז דחפתי אותו גם .." אמרתי בקצרה.. "ולמה הוא הציק לך?" התחילה סבתא אם החקירה.. בגלל זה אני שונאת לדבר איתה על דברים כאלה .. מה אני אמורה לענות?! לא יודעת . כי כיף לו להציק לי.. "לא יודעת" עניתי לה .. "מה את מוצאת חן בעיניו? " .. "שאלה אותי עם חיוך ערמומי .. "לא! אם הייתי מוצאת חן בעניו הוא לא היה מציק לי אולי!!" צעקתי. .. "די.די את רואה שאת ישר מתעצבנת על כל דבר.. בגלל זה אמא כועסת עלייך." אמרה. "אני מתעצבנת כי את שואלת שאלות מעצבנות!!" עניתי לה בזלזול. "טוב..טוב בואי לא נריב..את פשוט אף פעם לא מספרת לי כלום.. וכבר מזמן לא דיברנו כמו פעם זוכרת? שהיינו יושבות ואת הייית מספרת לי על דברים שקראו לך בבית הספר..או שהיית מתלוננת לי על אמא ..ועכשיו כבר הפסקת לדבר איתי כאילו אנחנו זרות… לא מספרת לי כלום.. איך היה היום הראשון בבית הספר.. קשה לך אם השפה או לא.. איך הילדים פה.. .. לא מדברת איתי על כלום .. אמא ישנה עכשיו אז דברי איתי קצת על בית הספר" היא אמרה . "טוב. אני באמת רוצה לדבר איתך אבל אל משהו שלא קשור לבית ספר.. סבתא, תגידי, אני חולת סרטן?