"ילדי הפלא" פרק י'א

ראיתי שתדהמה עברה בפניה ושתיקה מעיקה עברה בחדר…
והתחלתי להתחרט על זה ששאלתי.. כבר ציפיתי בליבי לתשובה כמו "מאיפה את יודעת?" או "מי אמר לך את זה?" או "טוב.. היית צריכה לגלות את זה מתי שהוא.."
והנה זה בא ..
"מי אמר לך את זה??? ….. איזה שטויות את מדברת!" שאלה סבתא התדהמה.. "שלא תאיזי אפילו לחשוב על דברים כאלה! בטח שלא … ברוך השם". דמעות עלו בעיניה של סבתא "איך יכולת לחשוב בכלל אל דבר כזה ..סרטן! חס וחלילה.." מלמלה לעצמה …" שלא נדע עוד סבל כזה.." המשיכה…
רגשות אשמה עלו בי .. איך יכולתי לשאול דבר כזה?! ועוד את סבתא.. לסבתא שלי (לפני שאמא נולדה) הייתה עוד בת שהתגלה שהיא הייתה חולת סרטן.. וסבתא שלי טיפלה בה ונסעה איתה לכל מיני רופאים להרבה מקומות אבל שום דבר לא עזר. ולבסוף הילדה הזאת מתה. ולכן הנושא הזה מאוד רגיש אצל סבתא, ותמיד כשהיא מזכירה אותה דמעות עולות בעיניה.
החלטתי להניח לנושא הזה עד שהכל ירגע ואולי לשאול את אמא מחר.. אבל אני חייבת לברר מה לעזזל לא בסדר איתי.!!
ביום למחר הלכנו לרופא. כשהיינו בדרך ראיתי את איגור בא לקראתינו.. שוב הקרצייה הזה הולך איתנו.. נמעס לי כבר ממנו.. גם לשירותים הוא ילך איתנו.. מה נסגר איתו?! רציתי להגיד את זה לאמא אבל העדפתי לחסוך מעצמי נזיפה נוספת, אז פשוט שתקתי..
הרופא היה איש שמן עם זקן לבן , אני ואמא ישבנו בכסאות ואיגור עמד בצד.. אמא הביאה לרופא את כרטיס החבר. הרופא שאל כמה שאלות , ואיגור ענה לו בלי לתרגם לנו. התעצבנתי עליו .. הרופא אמר לי לבוא, הוא השיב אותי במיטה גבוהה כאזות שיש בדרך כלל לרופאים ובדק אותי .. הוא הסתכל לי לתוך העיניים עם מכשיר מיוחד כזה, בדק לי את הגרון .. לא הבנתי למה הוא עושה את כל זה הרי אני לא מצוננת או משהו.. מה הם לא מבינים שאני יודעת שבטח הבית ספר שלך את איגור שיעשו ליאיזה בדיקה פסיכיאטרית… אחרי מה שקרה…
הרופא אמר לי לשבת ואז הוא לקח פטישון קטן ונתן לי מכה קטנה בעצם שבברך, הברך שלי זזה קלות, הוא המשיך ונתן מכה יותר חזקה, זה לא כאב.. ועוד אחת ועוד אחת..וכל פעם עשה את זה חזק וחזק יותר.. והסתכל איך אני מגיבה.. התעצבנתי! אבל החלטתי לשמור את זה בלב כדי שלא ירשום שאני איזה חולת נפש שלא מסוגלת לשלוט בעצמה.. אז אמרתי לאיגור שיגיד לו שיפסיק..
איגור אמר לו משהו, הם החליפו מבטים, הרופא אמר לי "כל הכבוד" עם מין חיוך מזוייף כזה.. ואז ביקש ממני ללכת "לטייל" קצת בחוץ כי הוא רוצה לדבר אם אמא… פלטתי מן אנחה של חוסר ברירה ..ויצאתי מהחדר.
אבל הרצון שלי לברר מה קורה איתי עלה עוד יותר.. הוא כבר באר בתוכי… יותר מידי דברים מתרחשים סביבי בלי שאני יודעת מהם..
ואני לא מתכוונת לעבור על זה בשתיקה!