"ילדי הפלא" פרק ח'
נתנאל שכב על הרצפה, ושלולית של דם מקיפה את ראשו , מהר מאוד התאספו סביבו תלמידים, והמורים רצו לעברינו, בהתחלה הם נורא נלחצו ולא ידעו מה לעשות, אבל אורית- המנהלת באה ושאלה מי עשה את זה … וכמוון כולם הצביעו אלי. כבר בהחדרה של המנהלת שמעתי את קולות האמבולנס המתקרב, הם קראו לאילונה כדי שתתקשר לאמא שלי ותגיד לה לבוא..לאחר שסיימה את שיחת הטלפון אילונה שאלה אותי ברוסית. "למה עשית את זה?!"….. "עצבן אותי.." אמרתי לה . מה אני אתחיל להסביר לה שהוא דחף אותי ואמר לכולם לעשות את זה רק בשביל להשפיל אותי.. אני לא שטינקרית ואני גם לא פוחדת, אני פשוט בדרך כלל פותרת את הבעיות שלי לבד, אפילו לאמא שלי ממש נדיר שאני מספרת משהו , אני מעדיפה לא להדאיג אותה.. אבל בדרך כלל יוצא להיפך.. אמא שלי בת 32 , יש לה שיער בלונדיני קצר והיא די רזה , בקיצור היא נראת די טוב יחסית לגיל שלה… אבל היא לא אחראית, ונורא מפוזרת … בגלל זה אני תמיד כל כך דואגת לה. כי אנשים יכולים לעבוד עליה בקלות . והיא מאמינה לכולם….
אבל בדיוק היא היגיע, כולה מתנשפת ומבטה סוער… המנהלת עם המורה המתרגמת מסבירות לה מה קרה … ואמא כל שניה נועצת בי מבטים מאוכזבים.. וכשהמנהלת מסיימת, היא פונה אליי (בחיוך ) ומבקשת ממני לאצת ,כי היא רוצה לשוחח עם אמא.. יצאתי.
אני שונאת את הרגעים האלא כשהמבוגרים מבקשים מילדים לאצת , מה הם חושבים שאנחנו קטנים בשביל להבין משהו ? אני תמיד מבינה הכל… לפחות ככה תמיד הרגשתי, למשל , בגן תמיד הרגשתי יותר חכמה משאר הילדים..תמיד ידעתי לבנות מהר יותר מכולם, ידעתי איך לשכנע את הגננת להביא לי יותר סכריות מאשר לכל השאר, ובכלל לגרום לאנשים לעשות מה שאני רוצה, כי הרבצתי לכולם וכולם פחדו ממני.. בגלל זה לא היו לי הרבה חברים.. כי כולם חשבו שאני מתנשאת מעל כולם ותמיד חשה.. הייתה לי רק חברה אחת, אבל אנחנו היינו חברות הכי טובות ותמיד הבנו אחת את השנייה..ובימים שהיא לא באה לגן, אני מלאתי את תפקיד "החברה הטובה" של הגננת , למרות שהיא הייתה אישה בת 40+ היו לה המון בעיות… והיא תמיד יספרה לי עליהם כשכל השאר שיחקו החצר, אני והגננת ישבנו והיא סיפרה לי מה עובר עליה..( למשל שהבת שלה לא הצליחה להתרבל לאוניברסיטה.. ועשיו היא עובדת בכמה עבודות) ואני הייתי מקשיבה לה שעות ואומרת לה מה אני חושבת…
טוב, אז אמא שלי יצאה ואמרה לי שאנחנו הולכות הביתה..
"מה העיפו אותי מבית הספר ??" כבר התחלתי לפתח ציפיות..
"לא .את על תקופת ניסיון.." אמרה אמא בכעס.. "מה קרה לך פתאום אני לא מבינה?! שוב התחילו לך ההתפרצויות זעם האלא .. רק חשבתי שנפטרנו מזה והנה זה התחיל שוב! מה בכלל חשבת לעצמך כשהבצת לאותו ילד?! " .. "לא הרבצתי לא, דחפתי אותו, וחוץ מזה לא חשבתי שזה יהייה כל כל חזק..".. "לא חשבת… כמה פעמים אמרתי לך שבשום פנים ואופן לא תשתמשי בכוח.. את הרי יודעת שזה יכול להיגמר מאוד רע בשבילינו.." .. "אני יודעת.." עניתי בקול שקט .. אנחנו צריכים להתפלל שהכל יהייה בסדר עם הילד הזה.. אם המשפחה שלו תחליט ללכת לבית משפט זה יהייה הסוף שלנו.."
תגובות (1)
סיפור ממש יפה .. תמשיכי..
אבל את מעלה את ההמשכים אחריי מלא זמן..
אז פליז תזדרזי..
חח