"ילדי הפלא" פרק ה'
לכתה נכנסה מורה שמנה עם שיער ארוך ובלונדיני. בטח כבר הודיעו לה על התלמידה החדשה כי היא קראה בשמי..
הרמתי את ידי אך היא לא הבחינה בה.. ושירה אמרה לי "קומי!" והיא ויהב (הילד שהיה איתה בהפסקה ) התחילו לצחוק ..
המורה השמנה הייתה רוסיה וקראה לי לגשת אליה ברוסית…היא אמרה לי שקוראים לה אילונה והיא מלמדת אומנות , היא הסבירה שבכיתה הם מציירים ציורים על פי סיפורים מהתנ"ך ושאם יהיו לי בעיות אני אקרה לה.
ישבתי וציירתי.. לצייר זה הרגיע אותי..הנושא היה אדם וחוה בגן עדן.ציירתי גן מלא בצמחייה שבו היה שביל ארוך מאוד שהתפתל לאורך הגן כולו, בגן היו פרחים וחיות שונות . בסוף השביל עמד עץ תפוחים ענק. והתפוחים זהובים ואדומים שרק קראו לך..בוא כך אותי ..כך אותי… ליד העץ ציירתי את חוה ששולחת את ידה לעבר התפוח ומסביב לגופה מטפתל הנחש וראשו לוחש לה באוזן.
הפעמון צלצל ..שירה בהתה בציור שלי כמה זמן ואחרי זה יצאה מהכיתה.
המשך היום עבר גרועה כמו שהתחיל .. הצחקוקים וההשפלות לא נפסקו . אבל החלטתי לשקר לעצמי ולהגיד שאני חייבת לשרוד את היום הזה ויותר אני לא אחזור לשם בחיים… ככה אבא שלי לימד אותי.. אבא תמיד אמר שאם יש משהו שאנחנו לא אוהבים אנחנו חייבים לדעת לשקר לעצמינו ולהתחיל לאהוב את זה כי ככה יהייה לנו יותר קל… למשל אני שונאת מרק , במיוחד מרק עוף, אבל אבא תמיד אמר שברגע שאני רואה אותו אני חייבת לשכנע את עצמי שזה נורא טעים, ולאכול. השיטה של אבא לא בדיוק עזרה כי לא הצלחתי לדמיין שמרק עוף זה משהו טעים.. אבל אני פיתחתי שיטה אחרת שבה אני משכנעת את עצמי שאם אני אוכל עכשיו מרק עוף, כל שאר החיים שלי אני לעולם לא אוכל מרק עוף. וזה די עבד.
אז גם עכשיו אמרתי לעצמי רק לא להתפרץ. להחזיק את עצמי ביידים. ולחכות . היום הזה לא יכול להימשך לנצח נכון?!
סוף סוף הוא נגמר. סבתא שלי חקתה לי בשער. היא שאלה אותי איך היה בבית הספר, התלבטתי מה לענות – אם הייתי עונה שהכל על הפנים היא הייתה עושה לי חקירה עם נאום סופי ארוך ומייגע . ואם הייתי עונה שהכל בסדר היא הייתה דורשת פרטים. אז החלטתי להגיד שזה לא כל כך רע, אבל אני עייפה ורוצה להזדרז כי אני רעבה.. אם אומרים לסבתא שאת רעבה, פתאום משום מה נהייה בה המון אנרגיות והיא כבר תופסת אותך ורצה איתך הביתה שחס וחלילה הנכדה שלה לא תהייה רעבה ולא תמות מאנורכסיה (כשהיא שוקלת 98 ק"ג) .
אכלתי למרות שבכלל לא הייתי רעבה, אמא שלי הגיע עם איגור (נהג המונית) היא אמרה שקנתה טלפון , ואיגור הסכים להתקין לנו אותו (בחינם) . היא הלכה לשירותים לשתוף ידיים ולאחר מכן התיישבה בשולחן, היא הזמינה גם את איגור לשבת, אבל הוא אמר שקודם הוא יתקין את הטלפון ורק אז ישמח לנשנש משהו. ויצא לחדר השני. הסתכלתי על אמא במבט כועס. "מה?" היא שאלה אותי ." זה לא נראה לך שהוא קצת יותר מידי מתעניין בנו?!" שאלתי .. "מה פתאום הוא כל הזמן בה עוזר, מאיפה הוא צץ בכלל?!" . "די. את כל הזמן עם החשדנות יתר הזאת שלך .. מתי תפסקי לחשוד כל הזמן. כל איש ברחוב נראה לך מחבל או רוצח..את לא חושבת שיש אנשים עם כוונות טובות בעולם הזה…" אמרה לי . " יש אנשים עם כוונות טובות אבל זה בטוח לא הוא ." עניתי לה בבוז .. "תפסיקי! , הוא ישמע הכל"… "את אף פעם לא תקשיבי לבת שלך, נכון?! אנשים זרים יותר חשובים לך.." החזרתי לה. "די.די בנות התערבה סבתא, תאכלו כבר אני 4 שעות הייתי במטבח ניקיתי פה הכל והכנתי ארוחת צהריים..ואתם עכשיו לא מכבדים את העבודה שלי."
הפסקנו. "איך היה בבית הספר?" שאלה אמא. "הכל יופי" עניתי לה בקול מלגלג… "אנחנו צריכים לקנות ספרים ומחברות . דחוף"..
"הכל מצוין" אמר איגור "אתם כבר יכולים להתקשר למי שאתם רוצים. רשמתי לכם את המספר שלכם על הנייר.כאן" אמר. ונתן לאמא פתק עם מספר עליו. "תודה רבה, באמת מאוד עזרת.." אמא אמרה לו.
"בוא תשב, נשאר עוד אורז וסלט.." אמא אמרה. " אסי, תפני לו את המקום" הורתה לי .. "..מצטערת עדיין אין לנו מספיק כסאות.." באתי לקום, אבל איגור עצר בעדי ואמר שאין צורך…
"..ואיך היה היום הראשון בבית הספר חמודה?.." הרגשתי יותר ויותר כמה אני שונאת את השאלה הזאת .. אבל עניתי .. "נחמד , למרות שקצת קשה לי עם השפה.."
"את עוד תלמדי.."..אמר.. "דרך אגב אני מכיר סטודנטית דוברת רוסית שעוזרת לעולים חדשים, כאן לא רחוק במתנ"ס .. אני אדבר איתה היא בטח תוכל לקבל אותך.." אמר בחיוך מרוצה (מעצמו)
"איזה יופי" נאנחה אמא .. "אני באמת מודה לך "..
"בכיף. אולי אתם צריכים עוד משהו?"
"אם אתה כל כך נחמד.." הבטתי בו עם חיוך מלגלג… "אז עדיין אין לי ספרים,מחברות, קלמר ותיק.."
"אסי!!!! " אמא נזפה בי… "אני מצטערת, אל תתיחס" נעצה בו מבט מתנצל.. "לא .לא.זה בסדר אני אדאג להכל."אמר .. אמא כמוון התנגדה עם שלבסוף נשברה.. איגור נפרד מאיתנו ואמר שיכנס גם מחר בעניין מציאת מקום עבודה לאמא.. כשבא ללכת צבט אותי צביטה קלה בלחי.. מה הוא אבא שלי?! חשבתי לעצמי. למה הוא מרשה לעצמו לגעת בי.. חייכתי עליו חיוך מאולץ ..וכשהוא הלך ניגבתי כמה פעמים את הלחי (למקרה שיש עליו איזה משהו מדבק =)
תגובות (0)