"ילדי הפלא" פרק ד'

רמלה… טוב, השם הזה לא אומר לי כלום, ולא לאף אחת מאיתנו.
הנהג אמר לנו ללכת אחריו .. עברנו ברחוב די שקט שהתחיל בבתים של 4 קומות ולאט לאט הבתים נהיו פרטיים .. הבתים היו ישנים וכמעט לא נראו בהם אנשים.. לבסוף הגענו לסוף הרחוב ובו היה בית בעל 2 קומות. הנהג הורה לנו להיכנס דרך שער הברזל . בחצר היה שביל ישן ומסביב הייתה גינה שהייתה ממש מוזנחת. היו בה מלא עשבים ומלא בוץ. עצים עם עלים יבשים.
בכניסה לבית היו מדרגות ארוכות וגדולות. נכנסנו לבית בפנים הוא היה עוד יותר ישן מאשר בחוץ , הרצפה חרקה, היו בו וילונות ישנים, והמון אבק.
אמא שלי אמרה לאיש שבחור כזה אנחנו לא מתכוונים לגור .. ושלא באנו לכאן כדי לחיות כמו הומלסים..האיש אמר שהוא נורא מצטער אבל זה מה שיש באפשרותו להציע לנו בינתיים .. ושבעוד כמה חודשים הוא ימצע לנו משהו יותר טוב.. ראיתי איך הוא משקר. אני תמיד רואה כשאנשים משקרים לי זה כל כך שקוף. למשל כשאמא שלי משקרת היא מזיזה קלות את הכתף.. כמו שהיא עשתה במטוס אז…
אבל שתקתי. מה יכולתי להגיד לו "אדוני,אתה משקר ואני רואה את זה" מי יקשיב לילדה קטנה כמוני. לא הייתה לנו ברירה ונשארנו שם.. התחלנו לפרק את התיקים…. ולנקות שם את הכל .. נהג המונית אמר שהוא יבוא מחר ויעזור לנו לרשום אותי לבית הספר. נורא פחדתי מזה. לאט לאט התארגנו.. והלכנו לישון, אני ואמא על הספא, וסבתא על הרצפה. בלילה היה לא נוח,אבל סביר. ביום למחרת הנהג מונית שדרך אגב קראו לו איגור בה מוקדם בבוקר ואמר שאנחנו צריכים ללכת להירשם לבית ספר. התלבשנו והלכנו . הלכנו ברגל בערך 7 דקות ואז הגעני לבניין עם גדר ברזל ארוכה שהיה יותר דומה לבית כלא .. השומר הזקן הכניס אותנו דרך השאר והתקדמנו לעבר הבניין, בדרך שמעתי צעקות של ילדים , הסתכלתי למעלה וראיתי אחד החלון המון פרצופים נועצים בי עיניים. התקדמנו לחדר המנהל ונכנסנו לבפנים . איגור הציג אותי , ידעתי את זה כי הוא כמה פעמים קרה בשמי. ההנהלת נעצה בי מבט מוזר כמה דקות. זה היה נורא מלחיץ כי היא הסתכלה עלי י-ו-ת-ר
מ-ד-י זמן. עד שאפילו אמא שלי הבחינה בזה והשתעלה בכוונה כאילו להזכיר שגם היא נמצאת פה. המנהלת חזרה לעצמה והתחילה לשאול שאלות בסיסיות, כמו גיל , דברים שאני מתעניינת בהם וכו'.. אני עניתי בחוסר רצון כי אני שונאת כשיותר מידי אנשים מסתכלים רק עליי ועושים לי חקירה.
אחרי זה היא לקחה אותי ואת אמא שלי לסיור בבית הספר וגיליתי שהוא מורכב משלושה בניינים אחג מכיתות א'-ג' . השני ד'- ו' והשלישי חדר מורים.
נכנסנו לבניין של ה א'-ג' לכיתה הראשונה שבה התנהל שיעור. המנהלת הציגה אותי והכירה לי את המורה , הבנתי שקוראים לה מימי . המנהלת קראה לאמא שלי לאצת, באתי לאצת אחריה אבל המנהלת עצרה אותי והורתה לי לעבר הכיתה. לא רציתי להישאר שם לבד עם האנשים האלא שאני בכלל לא מכירה והכי גרוע- אני לא מבינה מה הם אומרים . אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה להישאר שם, אבל, היא אמרה לי שאין לי ברירה ואני חייבת להישאר כי אני לא אצליח לברוח מזה. והלכה…
הרגשתי שהיא בגדה בי.. בחיים לא הרגשתי כל כך זרה..הסתובבתי לעבר הכיתה ככולם צחקו.. שונאת אותם!!
רציתי לבכות . אבל לא בכיתי. אני בחיים לא אראה למישהו את החולשה שלי..