"ילדי הפלא" פרק ג'

לאט לאט הרעידות נפסקו…
לא האמנתי שזה קרה .. האם א-נ-י גרמתי לכך שהרעידות נפסקו והצלתי את כולם?!
בכניסה הופיע פרצופה של הדיילת המאושרת שאמרה שיצאנו מהאזור של המערבולת ושכולם יכולים להירגע ולהישתחרר מהחגורות…
פתאום שמעתי צעקת בהלה, סובבתי את ראשי וראיתי שהאיש ה"מחבל" התעלף.. האישה השמנמנה כנראה לא ציפתה לכך ופלטה צעקת התפעלות.. מסביבו התאספו אנשים והביאו לו מים .. איך יכולתי לחשוב שהוא מחבל..

הגישו את האוכל , מרוב לחץ כולם היו כל כך רעבים עד שהם גמרו את כל ההספקה של המטוס .. כשכולם אכלו ונרגעו כבר פחות ופחות היו דיבורים על המערבולת .. הילדים הפסיקו לבכות ..ושוב נהייה שקט כרגיל כאילו דבר לא קרה…

לאחר 30 דקות הבטתי בחלון וראיתי שאנחנו מתקרבים ליבשה כל שהיא, אמרתי לאמא שלי להיסתכל . והיא אמרה שכנראה שכמעט הגענו . ובאמת ראיתי שאנחנו יותר ויותר מתקרבים ליבשה .. מהחלון כבר ראיתי עצי דקל קטנים ובתים, כשהתקרבנו עוד ראיתי מכוניות ואנשים ממש קטנים כאילו הם נמלים… אפילו שיחקתי עם עצמי משחק כאילו אני מן מלכה והאנשים האלא הם משרתים שלי ומי שלא עשה את מה שאני אומרת הייתי "הורגת" אותו דרך החלון.. ( כן היה לי קצת משעמם) … ואז כבר היינו ממש קרובים לאדמה והנה.. הגלגלים כבר נוגעים בארץ… נחתנו!!!
תחושת הקלה מילאה את כולם … אנשים מחאו כפיים צהלו משמחה וכל אחד הודה לאל בשפה שלו.!
ירדנו מהמטוס ולקחנו את התיקים עברנו את הבדיקות האחרונות ויצאנו החוצה מבן גוריון.. רוח חמה כמו מתנור שמחומם ל200 מעלות נשפה עלינו. תחושת ההקלה שמלאה אותנו לפני כן התחלפה כי הגענו לארץ זרה בה אנחנו לא מכירים אף אחד , אף אחד לא מכיר אותנו ולא מחכה לנו..

עברנו את המעבר חצייה והיינו באמצע רחוב שומם. פתאום צעק לעברינו נהג מונית taxi taxi ושאל טותנו ברוסית האם אנחנו צריכם עזרה.. ניגשנו עליו מבולבלות והסברנו לו שהיגענו רק עכשיו ואנחנו צריכים למצוא מקום לגור בו. הוא אמר "אין בעיה" ואמר שיסדר הכל . הושיב אותנו במונית ואמר שלא נדאג..
לאחר 25 דקות של נסיעה הגענו לעיר די מוזרה .. בהתחלה אפילו לא חשבתי שזו עיר אלה כפר מוזנח..הנהג הורה לנו לצאת מהמונית ..
הסתכלנו סביבנו הרחובות היו מלוכלכים והבתים נמוכים .. האנשים היו לבושים מאוד קיצי לעומתינו.. זה היה סוף אוקטובר וברוסיה בתקופה הזאת כבר יכול להתחיל לרדת שלג .. סבתא שלי הייתה מודאגת ואמרה לאמא שלי לשאול את הנהג לאיפה הוא הביא אותנו ומה עלינו לעשות..
אמא שאלה אותו באנגלית איפה אנחנו..
הוא חייך חיוך מוזר וענה "איפה.איפה.. ברמלה!"