"ילדי הפלא" פרק ב'

נראה לי קיבלתי דום לב באותו רגע..
לא ידעתי מה לעשות..חייכתי אליו חיוך מאולץ וסיבבתי את הראש לעבר החלוון שלי כאילו לא ראיתי כלום..ובלב כבר התחלתי ספירה לאחור עד לבום הגדול..
והוא הגיע…
עצמתי את העיניים לשנייה מרוב לחץ ..ה"בום" היה כל כך עצום שכל האנשים המטוס התעוררו כולל אמא שלי וסבתא שלי . התחיל לחץ ומהומה .. פטפטת בלתי פוסקת ובכי של ילדים קטנים, נביכות של כלבים….
שתי דיילות נכנסו בריצה. אח התחילה להרגיע את האנשים ואמרה להם שהכל יהייה בסדר ואין להם מה לדאוג… הדילת השנייה הודיע במיקרופון שהמטוס שלנו לא הבחין בענן שלג ונתקל בו עם הכנף הימני. כבר יצאנו מזה. אך עכשיו אנחנו נכנסים לאזור של מערבולת לכן עלינו לחגור חגורות , ולהישאר רגועים.. למרות שזה היה מלחיץ הייתה לי הרגשה של הקלה כי לפני כמה שניות חשבתי שבמטוס שלנו יש מחבל וכולנו עומדים למות … הסתכלתי אל האיש שקראתי לו מחבל לפני זה .. הוא היה כולו לחוץ ורועד ,האישה השמנמנה הרגיעה אותו והחזיקה לו את היד ..צחקתי בלב על עצמי ואל זה שאיש שקראתי לו "מחבל" הוא סתם איש שכנראה טס פעם ראשונה כמוני ונורא פוחד מטיסות הוא הצחיק אותי..כי הוא נראה גבר בן שלושים ו.. ולו יש כזה לחץ מטיסות כשאני בת 7 וזה בכלל לא מפחיד אותי.. מן תושת גאווה עברה בי אבל היא נפסקה מיד עם הרעידות שהתחילו במטוס ..הם היו כל כל חזקות שלמישהו עפה הכפית מהכוס…
הדיילות שוב נכנסו בריצה ובדקו שכולם חגורים. הן ניסו להישאר רגועות אבל זה לא כל כך הצליח כולם הבינו שהן לחוצות לא פחות מכל האנשים כאן..ראיתי ילדים קטנים בוכים, רוצים הביתה.. באותו רגע התחלתי להתחרט שעלינו על המטוס ..למה לא יכולנו לאחר עליו..הרעידות רק התחזקו והתחלתי להרגיש כמו במתקן ממש מסוכן בלונה-פארק .. המטוס הדרדר לכל הכיוונים שכך שהרגיים שלי עפו ממקום אחד למקום אחר כאילו הם סמרטוטים וגוף שלי קפץ למעלה ולמעטה כל שאפילו כמה פעמים הראש שלי נתקע בתקרה ( אז רק שתדעו שהחגורות במטוס הם סתם לנוי) הסתכלתי על האיש "המחבל" וראיתי שמרוב פחד הוא עלה על האישה השמנמנה ..וזה כבר ממש לא הצחיק אותי.. שאלתי את אמא שלי שישבה לידי שאם המטוס יפול , איפה הוא ינחת בים או ביבשה . אמא שלי אמרה לי להפסיק וששום דבר לא יפול ומצבים כאלה קוראים הרבה פעמים.. ראיתי שהיא משקרת ..מיד אחרי זה היא החזיקה לי את היד חזק כל כל עד שחשבתי שלתאי הדם שיש לי בורידים נהייה פקקים כי היא חסמה אותם…הרעידות המשיכו והמטוס התחיל להיות יותר לצד שלי ואמא שלי התחילה כאילו ללחוץ עלי כי סבתא לחצה עליה .. כל הדברים שהיו בתאים מעל המושבים התחילו ליפול על הריצפה ולהתגלגל במעבר , נפלו מטבעות ,תיקים ,בגדים ,סלים, כוסות… כל המנעבר נהייה מחסן רועד ומעורבב של חפצים שנלווה בצעקות תפילות ובכי … אמא שלי חבקה אותי ואמרה שהכל יהייה בסדר..
באותו רגע עצמתי את העיניים ופניתי לאלוהים
הכי יפה שאני יכולה ואמרתי לו בלב "בבקשה עשה שזה יגמר…"