"ילדי הפלא" פרק א'

הפעם הראשונה שלי במטוס. זה נורא מרגש… עוד כשעברנו את כל השלב של הבדיקות בשדה התעופה תמיד רצתי ראשונה בשביל להגיע כמה שיותר מהר לשם… והנה אנחנו כבר עולים במדרגות לתוך מטוס ע-צ-ו-ם בגודלו .. הדיילת בדקה את הכרטיסים והורתה לנו על מקומותינו. אני רצתי ישר למקום ליד החלון בשביל לא לפספס אף פרט מההמרעה. לעומת זאת האנשים שהיו סביבינו לא נראו נרגשים כלל הם דיברו ופסעו לאט לאט כל אחד לעבר מקומו, כאילו הם כולם טסים שם כבר בפעם החמישים (הם גם נורא עיצבנו אותי כי חשבתי שככל שהם יתמקמו יותר מהר כך המטוס סוף סוף יוכל להמריא..)
ישבנו במקום המיועד לשלושה אני , אמא וסבתא. גם אותם כל הצפייה התחילה לשעמם והן התחילו לדבר ביניהן על כל מיני דברים שלא עניינו אותי ואני המשכתי להביט באנשים. למטוס נכנסה אישה עם כלב פינצ'ר ממש חמוד, אבל הוא היה בכלוב ונורא ריחמתי עליו… אחרי זה נכנס איש נורא מוזר.. הוא נראה נורא לחוץ מסתכל במהירות לכל הכיוונים ומתקשה למצוא את מקומו , עד שהדיילת שגם היא הבחינה בו עזרה לו, והורתה לה על המושב מולינו אבל בצד השני של המעבר. הוא התיישב ליד החלון והמשיך במהירות לנעוץ מבטים באנשים , ידיו רעדו וזה באמת הדליק אצלי נורא אדומה. האיש היה רזה ושחום עיניו חומות, הוא היה לבוש בג'ינס ארוך חולצה חומה ומעליה סווצ'ר שחור . היה לו תיק ספורט שחור עם כתובית של אדידס. החלטתי שמעכשיו אני אשים עליו עין , ובמקרה שהוא יעשה משהו חשוד אני מיד אצעק או אקרה לדיילת. למטוס נכנסה אישה שמנמנה עם תיק ענק והתיישבה ליד האיש המוזר.הם החליפו מבטים אך לא אמרו כלום. פתאום הרגשתי מן תזוזה , הבטתי בחלון והבנתי שהמטוב התחיל לנוע.. מיד שכחתי מכל הסיפור עם האיש ובהיתי בחלון …והנה המטוס ממריא!! לאט לאט הכל התרחק , בהתחלה זה היה רק הכביש , ואז השדה תאופה, ואז בניינים נורא קטנים , וכל העיר כמו על כף היד ,ואז נארו רק נקודות קטנות על האדמה….זו הייתה רוסיה חשבתי האם אני אזכה לראות אותה עוד פעם.. ומחשבות געגועים פתאום עלו בי ..על כל החברים, הבית שהיה לנו , לאנשים שאני אף פעם לא אראה.. מיששתי שוב את השרשרת שאבא הביא לי … אבל כל אלא נקתעו על ידי הדיילת שהסבירה את כללי השימוש במצנח ובכל השטויות האלא למקרה שהמטוס מתרסק. זה לא עניין אותי וחזרתי להבתכל על ה"חשוד" (ככה כבר קראתי בלב לאיש שנראה לי מוזר לפני זה) . "החשוד" היה עסוק בשיחה עם האשה השמנמנה שישבה לידו והתנגותו כבר הייתה רגילה לגמרי. המשכתי להסתכל אליהם עוד כמה דקות ואפילו ניסיתי להקשיב למה שהם אומרים אבל מכיוון שהייתי הכי רחוקה מהם לא הצלחתי לשמוע כלום. סרקתי את האנשים סביבי לא היה שום דבר מעניין לכן החלטתי לנמנם..אני לא יודעת כמה ישנתי אבל התעוררתי מדחיפה קלה הבטתי מסביב כי חשבתי שאולי אמא שלי העירה אותי , אבל אמא שלי נמנמה גם. ורוב במטוס גם נמנם והקשקשת הבילתי פוסקת שהייתה קודם לכן הפסיקה.
הבטתי באיש מולי. התנהגותו המוזרה חזרה הוא הסתכל בלחץ לצדדים ואז לחלון והוציא ספרון קטן ראיתי עליו כותרת זהובה בערבית , הוא ירד על הברכיים והתחיל לנוע וכנראה להתפלל.האישה לידו ישנה.. ואף אחד לא הבחין בו חוץ ממני.. הרגשתי איך הלב שלי מתחיל לדפוק בקצב מרטון … נזכרתי שפעם ראיתי סרט אחד ברוסית על מלחמה של הרוסים באפגניסטן ושם החיילים הרוסים פגשו ילד ערבי שנארה מסכן ופתאום הוא ירד על הברכיים והתחיל להתפלל ו 2 שניות אחרי זה הם כולם הועלו לשמיים ב ב-ו-ם ע-נ-ק.
האיש סיבב את ראשו וקלט את מבטי..