Disney
Hope you like it ^.^

ילדי החוץ פרק 7

Disney 09/12/2014 903 צפיות 2 תגובות
Hope you like it ^.^

איפה היית?" אבי שאל עומד במדרגות של חדרי.
"אנה לא סיפרה לך?" שאלתי אותו במבט רציני.
"לא סיפרה לי מה?" שאל והזמין את עצמו לתוך החדר.
"אני צריך להשאר כל יום במשך חודש אחרי הבית ספר לאיזה תנועת נוער מטומטמת" אמרתי לו מוריד את החולצה.
"מה כאילו צופים?" הוא שאל מתחיל להעלות חיוך על שפתיו.
"שלא תעז" הזהרתי אותו במבט מעוצבן.
"הבית ספר הזה מחולל קסמים!" הוא קרא צוחק והחל לרדת במדרגות.
"אולי סוף סוף תפסיק להחליף את המצעים כל פעם שתזיין מישהי אחרת,זה כבר גובל בטמטום ומחסור באבקת כביסה." הוא אמר ונכנס למטבח.
"כבר הפסקתי עם החרא הזה" מלמלתי מכווץ את החולצה למין כדור וזורק אותה הצידה.
"אני מארגן מסיבה קטנה היום!" הוא צעק מתעסק עם כמה בירות.
"חשבתי שכבר עברתי את הגיל שאסור לי לרדת למטה כשחברים שלך באים!" צעקתי לו מחפש את הדף שבו סרטטתי את הקעקוע הבא שלי.
"אני רק מזהיר שיהיה פה הרבה רעש!" הוא קרא.
כשאבי אומר שיהיה הרבה רעש זה אומר שכולם עומדים להיות שיכורים מהתחת.
מה שאומר שכל הידידות של אבי ינסו להכנס למיטה שלי.
כשאני בה.
לטובתה של אנה כל מי שניסתה לשכב איתי לא חזרה יותר לבית,ככה שלנסות את אבי בתור הבא בתור לא בא בחשבון.
סוג של "לספוג את המכה בשביל הקבוצה"
אבי לא יכל לסבול את העובדה שמישהי ניסתה לנצל אותי ואפשר לומר שניתק איתה קשר.
בגלל שלאבי יש את מכון הקעקועים הכי מצליח בעיר הוא גם מכיר את כל האנשים ה-'נכונים' נקרא לזה.
כל מי שמתחבר לאבי משיג מוניטין.
זאת הסיבה שרק שתי אנשים נשארים חברים שלו יותר מחודש.
מאיה,שהיא הידידה הכי טובה שלו ונחשבת בשבילי למין דודה,וכמובן שאוהבת את אנה יותר מכל חברה שהייתה לאבי.
ומרקו,שלא כמו הסדרה קשור ביותר לאמא שלו.
הוא מקעקע בסטודיו של אבי וגדל איתו באותו בלוק בשכונה.
מרקו הוא דוד של מתן,בזכותו הכרנו.
הוא הביא אותו אלינו כשאבי שם לב שקשה לי להתחבר לאנשים.
"אני גם ככה הולך איתמר" אמרתי לו ונאנחתי כשהבנתי שאין מצב שאני אנהל ערב רגוע היום.
הנחתי בצד את החוברת וקמתי מהמזרון מתקדם אל כיוון המקלחת.
מיקדתי את מבטי אל המראה ונזכרתי ביולי.
גיחוך קטן עלה על שפתיי מהרגע שבו העמידה אותי על טעותי.
כנראה שהמשחק התחיל ואני חלק מהשחקנים.
שפשפתי את עיניי בעייפות ונכנסתי למקלחת מקווה שזה יצליח לעורר אותי ולהעלים את העייפות מעיניי.
הייתי מוכן די מהר.
כשמאיה ומרקו הגיעו כבר הייתי מחוץ לדלת.
התקשרתי לאיתמר שיסביר לי איך להגיע לבית שלו ואם הייתי צריך להביא משהו.
כנראה שהערתי אותו משינה כי רק מקולו אפשר היה לשמוע שהוא מתחיל להתעורר על עצמו.
"אה..לא,אל תביא כלום. די שכחתי מזה וכל המשפחה בבית..אני גר כמה רחובות אחריי הבית ספר. תיקח שמאלה ותמשיך רק ישר,אני כבר אצא החוצה" אמר וכך עשיתי.
הבית שלו החה בשכונה של בלוקים ישנים.
התחיל כבר להחשיך אבל כולם היו בחוץ.
זכיתי ללא מעט מבטים,חלקם חשדנים חלקם מתעניינים.
איתמר נעמד בחוץ לובש את חולצתו ומנופף לי בידו.
"הם גם דוקרים?" שאלתי מסתכל על חבורת ערסים עם מבטים רצחניים על פניהם.
"אם לא תיצור קשר עין סיכוי גדול שתצא בחיים" איתמר אמר צוחק ותפח על שכמי.

הבית שלו היה די קטן.
או די גדול.
לא ממש ידעתי עם כמות האנשים שהיו נמצאים בתוכו.
היה ריח חזק של מאכלים ומוזיקה מסורתית נשמעה.
כאילו נכנסתי עם אקדח,מבטי כולם היו עליי.
ילד קטן עם אצבע בפה נעמד מולי במבט בוחן.
"רפי לך לחדר" איתמר אמר ולהגנתו של הילד קפצה האמא.
"תעזוב אותו טמרו" אחת מהמורות בבית הספר הגיחה לפניי עם יד מושטת.
"נעים מאוד להכיר אותך סוף סוף טאי. השם שלך עולה בפה של כמעט כל הבנות בכיתה שלי" אמרה צוחקת ואני חייכתי בנימוס.
"כמעט?" שאלתי אותה די מופתע.
"חוץ מחברה של איתמר וחברתה הטובה" הסבירה ואני הנהנתי בהבנה.
יולי.
צחקתי רק מלדמיין את המבט שעלה על פניה כשהסתכלה על בנות כיתתה מדברות עליי.
"טוב אמא יש לנו פרוייקט לעשות אם לא אכפת לך" איתמר אמר מנסה לזרז את אימו ודוחף אותי בין בני משפחתו מסלל דרך לחדרו.
"מצטער על זה" אמר כשסגר את הדלת מאחוריו.
"היי" הסתכלתי מאחוריי וראיתי נערה בסביבות גיל ה-15 נופלת על המיטה שבחדר.
"אספו צאי מפה" איתמר קרא מסתכל על הדלת הפתוחה לרווחה בהפתעה ואילו אחותו רק צחקה.
"אוי אני חולה על הנימוסים שלך אחי" מבטה הועבר אליי ואני חייכתי בנימוס.
"חתיך חבר שלך. פי אלף יותר ממיקאל" חיוכה היה פלרטטני ואני הרגשתי לא בנוח לרגע.
"תודה. גם את מאוד יפה" השבתי לה גורם למבטה לקפוא.
אם עורה לא היה שחום הייתי מזהה סומק.
"מסמיקה אחותי?" איתמר שאל צוחק בידיים משולבות.
"סתום!" היא קראה וזרקה עליו כרית השתנגשה בחזהו.
"מאיפה אתה?" שאלה ונשכבה על בטנה במבט מסוקרן כמו של ילדה קטנה.
"מפה" אמרתי לה והכרית שזרקה על אחיה כעת התנגשה בה.
"יואו יואו מעצבן!" צעקה וגרמה לאמה לפתוח את הדלת.
"איפה החינוך שהשקעתי בכם?" שאלתי ומבין רגליה נכנסו לחדר שתי ילדים קטנים.
שתיהם קפצו על המיטה מזמינים אחותם בת ה-12 ואחיה התאום.
"יופי מעולה! בואו נזמין גם את סבתא שתנגן בתוף!" איתמר קרא בעצבים.
"אם אתה מתעקש" סבתו נכנסה לחדר דוחפת טיפה את אמו שניסתה להחניק את חיוכה.
הסבתא החלה לדפוק בתוף ולמלמל מילים מסובכות בקצב הפוך ממה שניגנה.
"כשרונית" אמרתי צוחק וכך גם כולם.
איתמר התרכך טיפה והחניק חיוך קטן כשסילק את כולם מהחדר.
"אפילו אותי?" אספו שאלה המומה כשנגררה בידה על ידי איתמר.
"את התחלת את כל הבלאגן אחותי" אמר בקריצה ונעל את הדלת מאחוריו.
"לא יכולת לעשות את זה מהתחלה?" שאלתי אותו צוחק מסתובב אל המחשב הנייד שעמד על שולחן הכתיבה.
"הם אתיופים אחי. אין לך מושג איזה מהירים הם" אמר ואני צחקתי.


תגובות (2)

תמדיכי

09/12/2014 13:21

אני מאווד אוהבת את הסיפור הזה, הוא שונה ומיוחד כזה. תמשיכי!

09/12/2014 14:39
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך