ילדי החוץ פרק 6

"אין מצב בעולם שאני לובש את זה" אמרתי כשתפסתי בחולצה עם הסרט הירוק סביב צווארה.
"אתה חייב" איתמר אמר צוחק עסוק בטלפון שלו.
"מי זאת שאתה מדבר איתה?" שאלתי אותו זורק את החולצה הצידה וחוזר להסתכל על הציורים שעל הקירות.
"אה היא עוד מעט תבוא לפה" הוא אמר והחזיר אותו אל כיס מכנסיו.
"איך זה שעוד לא ראיתי את החלק הזה בבניין?" שאלתי אותו ונשענתי על אחד הקירות.
"זה החלק שלנו. אפשר לעשות פה מה שרוצים. לרוב אנחנו פשוט רואים סרט או סתם מדברים" פיהוק קטע את סוף משפטו ועיניו כמעט שנעצמו.
"אחי אתה שפוך" אמרתי לו צוחק.
"עוד מעט כולם יבואו" הוא אמר והתמתח.
"אתה לא הולך לי לישון עכשיו כן?" שאלתי אותו בדאגה מוגזמת והוא צחק.
"קדימה תלבש את החולצה" אמר ויצא לכיוון השער.
תפסתי את החולצה בידי ויצאתי אחריו.
"אין צבע אחר? אולי שחור? או כחול ממש עמוק? אפילו על אפור כהה אני אתפשר" אמרתי לו והרמתי את מבטי מהחולצה.
הא עמד שם מחבק מישהי כמה דקות די ארוכות.
"פוראבר אלון" מלמלתי צוחק והלכתי מהמקום מוריד את חולצתי בדרך אל החדר.
נכנסתי עם שתי החולצות בידי כששמעתי צרחה קטנה,"אוי שיט!" היא קראה ומהר לבשה את חולצתה.
"לא ראיתי כלום" הרגעתי אותה למרות שהספקתי לראות את סוגר חזייתה לפני שנעלם מבעד לבד.
"לא שיש מה לראות" אמרה צוחקת.
קולה היה מוכר לי אך לא זכרתי מאיפה.
בכיווץ גבות מבולבל סובבתי אליה את מבטי,מזהה חיוך עדין שמוסתר מבין תלתלים גדולים ורכים.
"את גם מהתנועה?" שאלתי אותה כשהסתכלתי על חולצתה התואמת לשלי.
"בין היתר" אמרה כשידיה הונחו על כפתור מכנסיה הקצרים.
רגליה היו מוכרות לי.
משהו בגוון עורה ובאורכן.
"תוכל לצאת?" שאלה כשפתחה את הכפתור באחת.
"כן כן סליחה" אמרתי לה ויצאתי מהחדרון הקטן.
איתמר וחברתו ישבו בחוץ צוחקים.
היה לה שיער אדום וגובהה לא עולה על 1.60
"היי אתה בטח טאי" היא אמרה מחייכת כשהתקדמתי לכיוונם עם חולצת הצופים עליי.
"ואת הבחורה שגורמת לו לחייך לפלאפון" אמרתי מסתכל על איתמר.
"אני מחבבת אותו" אמרה מסובבת את מבטה אל איתמר בהבעה ערמומית.
"תיזהרי" אמר בפנים שעכשיו הפכו לכעוסות.
"תרגע ייקח לך זמן להפטר ממני" היא אמרה לו וזכתה לידיו שחיבקו את מותניה מאחור.
"אני אליסי" היא אמרה לאחר דקות של שתיקה מביכה.
"נעים מאוד. זה לא שם ישראלי נכון?" שאלתי אותה והיא צחקה.
"לא. השם מברזיל אבל אני מארגנטינה" הסתכלתי עליה מופתע ומבטי עבר לאיתמר,"שיחקת אותה!" קראתי לו ושניהם צחקו.
"אז איפה כולם?" שאלתי מסתכל סביבי על הבית ספר השומם מילדים.
"מיקאל ומריה בדרך,מיירון הודיע שהוא מאחר וסימון אמרה שהיא אצל קצינת המבחן" הסתכלתי עליה מבולבל כשהסתכלתי לאחור.
"והילדה שבחדר?" שאלתי והיא חייכה.
"הילדה שבחדר היא יולי. שבגללה איחרנו!" היא צעקה את החלק האחרון והחלה להתקדם אל כיוון החדר.
"היא משהו מיוחד" איתמר אמר מחייך בחולמנות,צופה בדמותה של אליסי שנכנסה לחדר ונעלמה מעיננו.
"אז פגשת את יולי?" הוא שאל מחליף נושא במהירות.
"כן אפשר לומר" אמרתי עדיין מנסה לפענח את דמותה.
"גם אתה?" הוא שאל צוחק ואני שיגרתי לו מבט לא מבין.
"תחסוך אחי. יש בנות שיעשו לך חיים קלים ויש בנות שלא" הוא אמר והתיישב על ספסל שעמד באזור.
"ולאן היא משתייכת?" שאלתי אותו מתיישב לידו.
"לאלו שיעשו את החיים שלך סיוט" אמר ואני גיחכתי.
סקרנותי גוברת מרגע לרגע.
"אני מבין שאתה ניסית?" שאלתי אותו מנסה לדלות מידע נוסף.
"לא אני. מיקאל." אמר ונזכרתי מאיפה הקול שלה מוכר לי.
"זאת היא שביאסה אותו לפני כמה ימים?" שאלתי והוא צחק נזכר.
"כן,זאת היא." אמר ואני הסתכלתי על הדלת שנפתחה ומתוכה הופיעו אליסי ויולי.
לבושה בג'ינס שחור עם קרעים אחדים ונעלי ואנס תואמות.
"היי תומי" אמרה בחיוך עסוקה בלקשור את המטפחת סביב צווארונה.
"אוף תעזרי לי" התייאשה ופנתה לאליסי שתפסה את הקצוות הירוקות בחיוך.
"שוב פעם עושה בעיות?" איתמר שאל צוחק.
"כבר סיכמנו שיש לנו הגדרות שונות למילה הזאת" אמרה מסתכלת על ידיה של אליסי שקשרו את המטפחת.
"הלו! אם תהרגי אותי אני אחזור כדי לרדוף אותך!" היא קראה מנסה להתיר את הקשר המסובך שקשרה.
"כי הרושם הראשוני שאת עושה.." אליסי אמרה בציניות מסתכלת לכל מקום חוץ מלכיווני.
"אה אתה הילד החדש" יולי אמרה בחיוך שהיה מוקדש רק לי.
"משהו כזה" אמרתי לה בחצי חיוך מתאמץ.
"משהו כזה?" שאלה בסקרנות.
"משהו כזה" אמרתי לה לא מתאמץ לחייך וקמתי ממקומי.
התנשאתי מעליה בראש אחד.
עיניה שהסתכלו עליי מלמטה וחיוכה השובב גרמו לי לרצות להסתער על פיה.
"אוקיי" אמרה והסתובבה ללכת מהמקום.
עמדתי שם במבט שהפך מחיוך להמום.
"אמרתי לך" איתמר אמר צוחק ותפח על שכמי.
הבחורה הייתה דבר לא צפוי בפני עצמו.
"בוא כולם כבר הגיעו" מסמן לי לבוא איתו כך עשיתי.
"אז מיקאל הוא האקס שלה" שאלתי אותו כשהיינו בדרכנו אל אחת הכיתות.
"היה מת. הבחורה פשוט לא הייתה בעניין שלו והוא ניסה להתקרב אליה למרות זאת" איתמר אמר ונכנס אל הכיתה.
"אוהו גם החדש פה!" מיקאל עמד ליד מישהו וקרא כשראה אותי.
"ודיברנו על החמור" מלמלתי בקול מספיק גבוהה שישמע.
יולי ישבה על אחת השולחנות שעונה על ידיה עם אליסי שישבה על הכיסא הסמוך.
היא קיפצה בחינניות מהשולחן והתקדמה אל לוח הגיר שהיה ליד מיקאל.
עוקב במבטי אחריה היא תפסה גיר מהרצפה ורשמה בגדול 'ברוכה הבאה'.
מבטו של מיקאל היה כעוס כשהבין על מי היא מדברת.
"היא התחילה את המשחק שלה" איתמר לחש לי בשעשוע.
חיוכה של יולי כאילו אתגר אותי.
החלתי להתקדם אל כיוונה,נעמד לבסוף מאחוריה.
תפסתי בגיר שבידה והחלתי לשכתב את שמי.
החזרתי את הגיר אל ידה,מקרב את פניי אל אוזנה.
"עכשיו את יודעת איך קוראים לי" לחשתי לה שומע את גיחוכה המשועשע.
פניה הסתובבו אך הלוח וחזרו אליי,"שכחת את ה-י'" היא אמרה והתרחקה בחזרה אל שולחנה.
שמעתי את קולות הצחוק שבאו בעיקר ממיקאל שהחצין יותר מדי את הצחוק של עצמו.
מסתכל על ישבנה שזז בהתגרות גיחכתי לעצמי.
איתמר ניסה להבליע את חיוכו אך לא ללא הצלחה.